הייתי מוכרח להכנס לאתר הכרויות בשביל למחוק את עצמי מרשימת התפוצה. זה היה מפחיד.
אני פותח את האתר היו לי שם 36 הודעות.
הייתי צריך להלחם עם עצמי בשביל לא להסתכל בהודעות.
בחסדי ה' עלי גבר, ובחסדי הקבוצה (שבדיוק האזנתי לה באותו הזמן, בין אחת וחצי לשתיים וחצי). התגברתי ושרדתי.
תודה אבא.
יעקב הבן שלך

יש חוק בטבע ששום דבר לא הולך לאיבוד... חוק שימור המסה...
אל תרגיש שאיבדת 36....
להפך, הרווחת 36 נקודות זכות.
כשאני צמא ורעב, זה אמיתי.
אם יגישו לי רעל, 2 רעות עשו עמדי. גם להשקיט את הרעב לאוכל מזין. וגם להרעיל את הגוף.
כשאני מסרב לרעל. 2 טובות נעשות עמדי. גם חסכתי הרעלה. וגם נשאר הרעב הבריא והאמיתי.
הרעב למצוא את אבא שמסתתר לו אי שם למעלה בשמיים עמוק בארץ...
לא רעב ללחם ולא צמא למים... כי אם...
אצל הערבוצ'ים היו מבטיחים לך שכר של 36....
אצלנו מבטיחים לך שכר של 36 הזדמנויות לחיים טובים ומאושרים...
אוהב
הושיעה

תודה הושיעה
חזק אתה
אחיך

אם יש כאן מישהו חזק זה בהחלט אתה
או בשפה שלנו
אם אלוקים נתן למישהו כח להיות חזק זה בהחלט לך

נסגור על זה שהוא נת לנו ן

הושיעה נא מה שכתבת מאוד חיזק אותי תודה רבה

גם אותי חיזקת הושיעה.

יעקב, כל הכבוד על המעשה הזה.
כמה שזה ברור מבחינת ההחלמה, זה עדיין קשה.
בכל אופן, הייתי עושה את זה עם מישהו בטלפון, ואולי הספונסר שלי, במיוחד לצורך הזה.
אני חייב לומר שאתמול כשהייתי בטלפון עם הקבוצה, וגם שיתפתי את זה,
חיפשתי תוך כדי, אינסטינקטיבית, עוד תאווה.
פתחתי, נזכרתי, סגרתי. פתחתי, נזכרתי, סגרתי...
ברגע אחד של שכחה הייתי נופל.

בהחלמה
אינאונימי

שלום לך, יכול להיות שזו עצת המחלה הערמומית, לא פעם הראש החולה שלי המציא לי סיבות אמיתיות, מדוע אני חייב להיות שם... למדתי שאני חייב קודם להשאר מפוכח.

מנסיון, ניתן לחסום את עצמך גם מהמייל שלך. להתריע על כך כדואר זבל. לא פעם חזרתי למקומות של שימוש,  כצעד 9 - כפרה, ובצעד 12 - עזרה לאחרים. אף פעם לא הייתי שם לבד.

לבד אני הופך לאלוהים והולך לעזאזל.

אין לי הרבה נסיון עם זה כי אני מכור אמיתי ותמיד אחרי השימוש מחקתי הכל ואיבדתי ושרפתי והפקרתי וכן הלאה (ואחרי דקה הייתי צריך שוב להתחיל הכל מחדש), אבל מנסיון עם חברים אחרים - מומלץ לעשות את זה ביחד עם מישהו ולא לבד. זה מידי מסוכן לי. כשאני חוזר למקום הפשע - אני מסתכן בנפשי.

סוד אתה כל כך צודק
אבל אני פשוט השתגעתי מעומס ההודעות שלהם שלא יכולתי כבר
עשיתי את זה בלי לחשוב יותר מידי.
כנראה שהעקרונות עדיין לא מספיק בעצמות שלי.
טוב שאתהה חוזר עליהם שוב ושוב

ואוו איזו התחזקות!
הכי מסוכן זה תיבת הספאם, זה כמו להכנס לפח כדי למצוא משהו בטעות, תמיד יוצאים עם ריח...
לפעמים כדאי לוותר.

כרגע אני מיואש לגמרי מכל התאווה, לא מחפש ולא נמשך לזה ואין לי בעיה למחוק כאלו דברים ולא להסתכל אבל זה לא עושה אותי נקי/בריא.
אני כמו חולה בחדר ניתוח/בידוד. זה לא מלמד על כלום. זה יכול לחזור בדיוק כמו שזה נעלם

אני תלוי בו לגמרי, עכשיו ה' לקח לי את הצרה הזו, אני עדיין בורח למקומות אחרים, המקום של התאווה לא פתר/פותר/יפתור כלום, אבל לשאר אני עדיין מכור. (חי בלי שעון, קם מתי שיוצא, ישן מתי שיוצא, לא עובד, משפחה מתפרקת... מת מהלך...)
בכל אופן תודה, סוף סוף השקט חזר...

זכיתי היום להזכר בתובנה מסויימת שחיזקה אותי בזמנים הכי קשים אז תהנו:
פעם, הייתי בחסדי ה', הולך להתבודד ביער בלילה, להתפלל. חבר גרר אותי לשם, הוא הלך גם להתבודד אבל יותר בשביל לעמוד מול הפחד של מה שהולך ביערות בלילה.
להרגיש את החוסר אונים ולהתפלל לה' (אם הייתי לומד את זה אז, יכולתי לחסוך...)
בכל אופן התפללתי, בכיתי, אמרתי את כל מה שיש לי על הלב, שיקרתי, רימיתי את עצמי, בקיצור בלאגן.
בסוף הייתי הולך הביתה עם לב שבור ורצוץ.
כמובן שבבוקר בקוב הפעמים הייתי קם עם קרי. לקח לי זמן להבין שלב שבור הוא מקום טוב שאפשר בקלות ליפול ממנו לעצבות ומשם הדרך מאד קצרה לטומאת קרי.
אז החלטנו שלפני שיוצאים מהיער, עושים ריקוד ושרים, כדי לסגור את הפצע אחרי שיוצרים מחדר ניתוח... שלא יהיה זיהום אח"כ.
"רקדנו" ושרנו: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד"
חחח, בראש רצים מחשבות, איך אפשר להיות בשמחה תמיד? גם עכשיו? ועוד אחרי כל הבעיות שדיברתי והתחננתי ובכיתי עליהם?
אחרי גירושין קשים כשהילדים כבר לא בבית והם כאלו קטנים ותמימים והלב רותח ולא הולך כלום והפרנסה קשה ו... מלא צרות בקיצור.
איך אפשר להיות בשמחה בכלל? ועוד "תמיד"?
אבל לשיר צריך כי ככה החלטנו, והמילים נלחמות עם המחשבות ופתאום אני קולט שאני מוכל, כל כולי עם השק שלי והתפילות והנפילות והכל... ה' יודע מהכל.
והוא מביט עלי מלמעלה, יודע כל מה שאמרתי, יודע כל מה שאומר, את כל מה שדייקתי ואת מה ששיקרתי לעצמי ועדיין...
איך אני אנסח את זה..?
פתאום אני קולט שאני "מושגח". הכל יודעים, יש תוכנית להכל, לא קורה שום דבר סתם.

אני בידיים טובות, הכי טובות!


כמה נעים להזכר בזה... תודה לך ה'!
תודה שנזכרתי בזה, מקווה שזה יחזק כל אחד כאן. (אני עדיין לא מרגיש מחובר לכל החברים כאן, רק היום דיברתי אחרי התוכנית של 23:00 עם מישהו שבאמת חווה את כל מה שאני עובר... ה' יעזור)

תודה לך אח יקר. מאוד חיזקת אותי. לשמוע ממך חיזוק זה הרבה יותר אמיתי מאשר לשמוע מגדולי המשגיחים....
גם לי כמוך יש כמה שאלות קשות. כל כך קשה וכואב עד שאני בטוח שאין שום הסבר בעולם שמתרץ לי את השאלות.
באמת אין תירוץ!
רק, שאבא יקר שלנו יפתח לנו את העיניים... ואז נבין שאף פעם לא היו שאלות... אף פעם לא היו קושיות...
נבין איך הכל תמיד היה נפלא. מעולם לא היו ירידות ונפילות. איך כתבת? אני ירגיש שאני מושגח.
עד אז. עד שהאור הזה יאיר בצורה ברורה ובהירה, האמונה שכך יהיה היא זו שממלאת אותי שמחה... גם כשיש 99 סיבות הפוכות.

כל הכבוד לך

זה נסיון בכלל לא פשוט...מנסיון

אבל זה שהצלחת מעיד כמו אלף עדים על ההתקדמות שעשית