שלום לכולם
אחרי הרבה זמן שאני משוטט באתר וקורא ולומד הרבה מאד ממה שכולם רושמים כאן, אני חושב שאני מוכן לספר את הסיפור שלי וכך נתקדם בעוד שלב בעזרת ד'-
אני באזור הגילאים 20-25 שנה, בחור חרדי המתגורר עם משפחה חילונית-טלוויזיה ואינטרנט פתוח (רק אבא עם כיפה סרוגה). זה התחיל בגיל 12-13 כשגיליתי איזשהו ערוץ בטלוויזיה וממנו מבלי לדעת מה אני עושה התחלתי לאונן (ואו אני כותב את המילה הזאת בפעם הראשונה ואני קצת מזועזע... בכלל לדבר על הנושא הזה עם מישהו זה קשה לי וזו הפעם הראשונה שאני פותח את זה). רק לאחר שנה-שנתיים קיבלתי דיסק של הרב דניאל זר על שמירת הברית והבנתי שמה שאני עושה זה עוון קשה מאוד שמטמא את כל הרמ"ח אברים ושס"ה גידים וכו'. אבל כבר אז היה לי קשה מאוד לעזוב את הדבר שאני נהנה ממנו ושמשכיח ממני את העצבות, ואני זוכר שהייתי בוכה אחרי שנכשלתי (מה שאני עושה עד היום) כי היה לי ועדיין קשה לי עם זה שאני עובר על מצוות המלך. היו לי תקופות של פעם בחודש חודשיים אבל בגיל 15-16 שכבר הכרתי את האינטרנט המצב הפך לגרוע יותר וקרה שעשיתי את זה כמה פעמים בשבוע ובתקופה האחרונה זה כבר כמעט בכל יום, ויצא שעשיתי אפילו כמה פעמים ביום שאני נכשל לצערי, אע"פ ש-ד' עוזר לי ולפעמים אני מצליח להישמר לשבוע. ב"ה ד' שומר עלי ולא הגעתי למעשים עם נשים פרוצות וכדומה, אני רק (...) נכשל בראיית דברים אסורים והוצאת זרע לבטלה. בזמן האחרון (מאז שחבר שלי שלח לי אימייל עם הכלים והמדריך של שמור עיניך וכו'- נראה לי מפה- guardyoureyes.com/heb/index.php?option=com_content&view=article&id=74&Itemid=78 )  אחרי שקראתי את הדברים הבנתי שאני בעצם מכור לטלוויזיה ולאינטרנט. לפני חודש בערך התחלתי את תהליך ההחלמה (אחרי שהייתי מנוי למייל היומי בערך חודש-חודשיים) עם חבר מלווה אבל התקשרתי אליו רק פעם או פעמיים כיוון שקשה לי לדבר על הנושא עם מישהו. לפני שבוע בערך התחלתי להיכנס מדי פעם לפורום ובינתיים לא נראה שזה עוזר מי יודע מה- שמרתי יומיים אולי שלוש ושוב נכשלתי...
אני מקווה שאצליח לצאת מזה בעזרת ד' ומאחל לכולם הצלחה גם כן.
ובעזרת ד' שנזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.

(כתבתי את התגובה הזאת גם לחבר אחר, ראיתי שזה מתאים גם לפה. אנא ראה את זה כאישי. כתבתי את זה מדם ליבי, והתכוונתי גם אליך)

יקירי
אני למדתי על התאווה בגיל צעיר ממש, כבר בתור ילד הייתי מפנטז על החברים. כל היום. בכיתה. בשיעור. בהפסקה. בשירותים. באמבטיה. במיטה. תוך כדי משחק. אכילה. וכו'. מגיל קטן אני שם. ותמיד תהיתי מה זה היה לי. למה אני כזה מוזר. הייתי בודד מאוד עם עצמי. תמיד הרגשתי שחצי מחיי לא חשוף לאף אחד.
בגיל 13 כבר הייתי מאונן 5 פעמים ביום. בגילך הייתי כפייתי ממש. הייתי פשוט גר בשירותים. מצייר לעצמי פנטזיות על הטישיו.
אתה תראה אותי אתה לא תאמין, אני נראה האדם הכי נורמלי בעולם.
אני נורמלי מאוד. אבל גם חולה מאוד. זה די היה ברור לי מהתהליך המוזר של החיים שלי.

ניסיתי להפסיק מליון פעמים ולא הצלחתי. הלכתי למשגיח וסיפרתי לו. חלמתי על זה. בכיתי בתפילה. ובסוף אוננתי גם בראש השנה. או בשירותים של המקווה שתי דקות אחרי הטבילה.
כל הזמן הייתי בטוח שאני חוטא נורא שאין רפואה למכתי, ושכבר מעכשיו מחממים לי את האש של הגהנום.

אבל היום למדתי דבר אחד. שאני חולה. חולה אנוש. ברחתי מעצמי, חיפשתי את עצמי. לא מצאתי את עצמי. מצאתי תאווה. יותר נכון, התאווה מצאה אותי. אני חסר אונים מולה. היא דאגה גם להרוס לי את החיים. היא כמו סרטן שלחה גרורות לכל המכלול שיצר אותי. הרסה אותי עד היסוד. כבר לא נשאר לי טיפה של אמון בעצמי.
אני יודע דבר אחד, שאין מצב שיענישו אותי על דבר שאין לי שליטה עליו.

היום  זה לא משנה. הבנתי שזו דרך החיים שהתווה לי בוראי. הוא שם לי את האבנים בדרך, והוא יסקל אותם.
עכשיו אני יודע דבר אחד, שאני מעוניין ללכת עד הסוף, ולהסיר את השליטה של התאווה מחיי. אני מוכן לעשות בשביל זה הכל. אני יודע שאם יום אחד אני ירפה, הכל יקרוס כמו דומינו.

וכשאני אני אומר הכל, יש פה תוכנית מדהימה של 12 צעדים, בתוכנית הזאת אני לומד להבין שאני חסר אונים באופן מוחלט אל מול התאווה. אני לא יכול להתמודד איתה לבד. אני לומד שישנם עוד הרבה דברים בחיים שאני לא יכול להתמודד איתם לבד. לכן אני לומד שאפשר להתמודד בצורה קבוצתית, כשכל אחד נושא על גבו את קשייו של השני.
אני לומד שיש את האחד יחיד ומיוחד, שרק הוא יכול לגאול אותי מיסורי, אלוקים. רק אם אני ימסור לו את תאוותי, ויכנע אליו בענווה ובהכנעה, אני ינצל.

אני ממליץ לך לקרוא פה קצת הודעות. ללמוד פה לאט לאט את מילון המושגים. גם לי זה לקח קצת זמן. יש בדף הפתיחה אשכול מאמרים שיבאר לך כמה דברים על התוכנית.

בכללי אני מוכן תמיד לעזור לך, ואני מאמין שגם כל אחד מהחברים מוכן לעזור ככל שהוא יכול.
העיקר שלא תעלם לנו. תתמיד איתנו. כל אחד שנוסף מגדיל את משפחת "שמור עיניך". אנחנו אוהבים משפחה מורחבת.

בהצלחה
יעקב 

הבנתי ממך שכבר התחלת את הדרך, אבל אתה רק חסר את האומץ להמשיך. חבל. חבל שתצטרך למצוא את האומץ לצאת מבור הרבה יותר עמוק. בוא ידידי תפוס את עצמך עכשיו, תחליט שאתה מוכן לעשות הכל בשביל לצאת מהמצב הכואב שבו אתה נמצא עכשיו. לא לכולם יש את הפריולגיה לפעם שניה.
אני ביישן כרוני, אני רועד כשאני מדבר בטלפון. בכל אופן אני ישמח אם תתקשר אלי. זה יעזור לי לצאת מכבלים שאני שרוי בהם.

שלום יעקב
שמחתי לראות את תגובתך ואף התרגשתי... אתייחס למספר דברים שאמרת ברשותך:
1) אמרת- "אני יודע דבר אחד, שאין מצב שיענישו אותי על דבר שאין לי שליטה עליו."
והשאלה שלי היא- מאיפה אתה יודע?  נכון שאנחנו מכורים ואין לנו שליטה וחסרי אונים וכו' אבל אני הבאתי את זה על עצמי ואע"פ שללא ידיעתי הגעתי למצב הזה של ההתמכרות הקב"ה לא מביא לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו?
2) וכן אמרת- "הוא (הקב"ה) שם לי את האבנים בדרך, והוא יסקל אותם".
מה הכוונה שהוא יסקל אותם? אם אני אתמיד ואזהר במשך הרבה זמן מלהוציא זרע לבטלה ולהסתכל בדברים אסורים אז הקב"ה כשיראה כך הוא יפסיק לי את הניסיון ויהיה לי יותר קל? הרי כבר ניסיתי פעם אחת שהצלחתי חודש נראה לי ואז עוד פעם נכשלתי... אז למה זה לא מפסיק? מה כל החיים אני אהיה בגדר חולה... זה ממש מדכא ומבאס להרגיש ככה כל החיים. איך אפשר להרגיש שכל יום רק להיום אני אתגבר על המחלה שלי כשאני יודע שיש לי את המחלה הזאת עד אשר יבוא המשיח (עוד היום בעזרת ד')? אעתיק לך 2 ציטוטים מהמיילים ששלחו מס' 300 ו-308:
300-  " ואני לא מגיע להחלמה כל זמן שאני לא מבין שההכחשה הזאת היא חלק מהמחלה. כן, אותן מחשבות לפיהן הכל בסדר ואני לא צריך שום עזרה, מגיעות מהחלק החולה בראש שלי, שתפקידן למנוע ממני את הריפוי.
לכן אני צריך לזכור כל יום שאני חולה וחסר אונים לא רק מול התאווה, אלא גם (ואולי בעיקר) מול עצמי ומול המחשבה שהכל בסדר ואני כבר לא מכור."
לזכור כל יום שאני חולה זה ממש מדכא כמו שאמרתי.
308- " אשתי שאלה אותי האם היא יכולה להיות בטוחה שלא אפול יותר. התשובה שלי היתה שלא, אין כזאת ערבות. אני כן יכול להתחייב לעשות היום את הפעולות הנכונות ולהתפלל לה' שישמור אותי נקי. מה יהיה מחר? אין לי מושג. לומר שבודאי לא אפול יותר? - לא שייך בכלל.
זה לא שאני חושב שהתאווה היא אופציה עבורי, אבל אני יודע שהמציאות היא שאני אדם חולה, והתאווה תמשיך ללוות אותי עד סתימת הגולל אחרי מאה ועשרים."

נראה לי שהבהרתי את הנקודה- ואשמח לתשובות מספקות כיוון שהשאלות האלו יושבות לי בראש כבר שבוע שבועיים וזה ממש מדכא אותי ואתם יודעים דיכאון מביא לידי תאווה.
אז חבר'ה יאללה תשמחו קצת ובעזרת ד' שנזכה לצאת מהתאווה מתוך שמחה ואהבת הבורא יתברך שיחזק אותנו ויתן לנו כוח לעבוד אותו ביראת ד' טהורה ובלבב שלם אמן.

ידידי.
1. אני שמעתי על אנשים שיש להם סרטן. זה משהו שהם יכולים לעמוד בו?
ראיתי בן אדם בלי ידיים. הוא לא מניח תפילין. הוא יענש על זה? אבל אמרת שהקב"ה לא נותן לבן אדם נסיון שהוא לא יכול לעמוד בו??.
2. לא אמרתי שאני לא יכול לעמוד בו, אמרתי שאני לא יכול לעמוד בו לבד. אם אחרי שגיליתי שיש אפשרות להחלמה אני ימשיך לומר שלום עלי נפשי, אולי אני יענש על זה.
3. גם במה שאמרתי שהקב"ה יסקל אותם, הוא לא פראייר שלי. אם אני יהיה כל הזמן מחובר אליו, הוא ירפד לי את הדרך.
4. תראה אני נולדתי נכה. נכה תאווה. נולדתי בלי יד. מצד אחד זה קשה מאוד, אני יודע שאף פעם לא תהיה לי יד. אבל אני גם יכול לקבל את זה טוב. הרי ודאי שעדיף להיות חולה מאשר להיות חוטא. עדיף שאני לא יניח תפילין כי אין לי יד, מאשר שאני לא יניח תפילין כשיש לי יד, רק לא בא לי להניח תפילין.
והאמת שלי זה לא משנה, המחלה הזאת עושה לי רק טוב, היא מחברת אותי לאבא שבשמים כל הזמן. מה יכול להיות יותר טוב מזה.
בהחלמה
יעקב

חזק ביותר!

אני נמצא כרגע במיון לפסיכיאטר/פסיכולוג כדי לטפל / ללמוד להתמודד עם הבריחה שלי.
זה מאד מחזק לקרוא את זה עכשיו.

תודה
יניב

יעקב יקר, כדאי לשקול  האם כדאי לשלב כאן בכלל את הסיפור של עונש. אסביר מדוע: לימדו אותי שהמחלה שלנו היא לחשוב שאנחנו לא חולים.  ולכן נראה שלא אקבל עונש על כך שלא לקחתי את ההחלמה המתאימה לאנשים חולים... הרי אני אינני חולה... 

זה כבר לא עונש, זו תוצאה.
כשאני חולה ולא מוכן לקחת את התרופה, אני פשוט אמשיך לסבול.

בתורה לא כתוב דבר על עולם הבא. דבר די מוזר בהתחשב בזה ששם אנו מבלים את הרוב המוחץ של הזמן... לא?
העניין פשוט מאוד- אנחנו חיים את החיים. אל לנו להתעסק במה שיהיה, בעונש, בשכר וכו'.. אנחנו חיים את החיים. אנחנו צרכים לדאוג שיהיה לנו פה ועכשיו הכי טוב שיכול להיות, זה כל מה שצריך להעסיק אותנו. את זה, ניתן להשיג רק בחיבור אמיתי לעצמי ולה'. לצערי הרב, אני איבדתי את זה בדרך. אני לא מסוגל להיות מחובר לעצמי ולה'. במקום זה אני מנסה להתחבר לתאווה. ב"ה, יש לי את התוכנית, שנותנת לי להתחבר. מה יכול להיות יותר טוב מזה?
זה כל מה שצריך להעסיק אותי עכשיו עד יום מותי. רק החיים האלו עכשיו, רק היום. אם אנהג כך, אצליח בעצם לחיות את שארית חיי בחיבור לעצמי ולה'.
זה כל מה שחשוב. מה שיהיה אחרי זה לא מעניין אותי. אני בטוח שאם אתנהג עכשיו כמו שצריך, אין סיבה שאענש. גם אם נניח שלא נהגתי כמו שצריך בעבר, אם ביום מותי אני אדם טוב באמת ועושה הכל ב100%, בעצם כבר תיקנתי הכל ואני לא ראוי לעונש. וידוע הסיפור על רבי אלעזר בן דורדיא... אם הוא, המכור הכבד לתאווה מזומן לחיי עולם הבא על כך שחי רגעים מעטים בחיבור לה', מה יש לנו לדאוג? בע"ה, נחיה את שארית חיינו, עד 120 בחיבור לה' ואני בטוח שיהיה בסדר...
האמת היא, שלא צריך את כל זה. אני בסך הכל חולה. במקרה המחלה שלי קיבלה ביטוי בחטא, אך זה לא העניין המהותי. באותה מידה זה היה יכול להיות אוכל, סמים או אלכוהול. כמו שעליהם לא הייתי נענש, כך על התאווה. בגלל כל הסבל ממנה, ייתכן שזה אפילו יהיה כפרת עוונות...

יהיו שיאמרו, אני לא חוטא! אני חולה! נסגר הנושא.
וכבר הסבירו בזה דבר נפלא (בשם אחד מגדולי המחלימים) שכל אחד דן את עצמו. מי שרואה את עצמו כחוטא, כך ידינוהו. ומי שברור לו שהוא חולה, כך ירחמוהו.



מי שלא מסתפק בזה, אוסיף עוד מבט.
מסופר על הרבה ר' מיילך, שכשעלה לשמיים שאלו אותו, לאיפה תרצה ללכת גן עדן או גהינום?
ענה להם, מה רוצה הרבש"ע?
אם הוא רוצה שאלך לגהינום, אלך לשם בשמחה רבה, בשירים וריקודים.

העומק הוא, שגן עדן זה קרבת אלוקים. גהינום זה ריחוק מאלוקים. בעיקרון, בסדר הרגיל יש מעשים שמקרבים את האדם לה' ומקנים לו חלק בגן עדן, ומעשים הפוכים.
אחרי שהתחדש שיהודי יכול לחזור בתשובה, מתגלה סדר חדש של קרבת אלוקים.
עיקר החידוש הוא שכיון שבעומק ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא לכן הוא תמיד בשורש מחובר לה' והנשמה תמיד נשארת נקיה. באותו שורש מתגלה שאין עוד מלבדו.
באותו עולם שבו ה' אחד ושמו אחד ואין עוד מלבדו, כמובן שאין שם לא חטא ולא פגם ולא לכלוך ולא גהינום ולא שום דבר שיוצא מהשגחתו יתברך.
אם אני חי חיים רוחניים שמתמקדים כל הזמן בעולם ההוא, ואני יודע שהכל הכל זה מהשגחת ואהבת אבא האהוב, נמצא שאני תמיד תחת רצונו. ויתרתי על בחירתי. יש רק השגחה פרטית. ואז, כל מה שנעשה עימי זה רצון ה'. לא הכל מובן לי, אבל אני נכנע אליו, עושה פעולות שלמיטב השגתי מכניסות את אור ה' אל חיי, מתרחק מפעולות אנוכיות שדוחקות רגלי שכינה, ומוסר את עצמי אל אבא שבשמים, הוא יעשה בי כרצונו. אם הוא הנהג, אני רגוע. אני תמיד בגן עדן.
גם אם יקחו אותי למקום המכונה גהינום, אני אצעק! אבא שלי, אני יודע שאתה כאן! אין עוד מלבדך! ובאותו רגע מתגלה שאני בגן עדן.
התנאי הוא, להאמין באמונה שלימה ועיוורת, כנגד השכל ההיגיון והסדר, (כוח מיוחד שניתן במתנת התשובה) שאנחנו בתוך תוכנית מדוייקת, שרק בורא עולם יודע למה היא הכי טובה... אם נאמין ב100% שאנחנו חלק מהתוכנית הזו, ולא נתערב בה עם תוכניות משלנו, אזי באמת נזכה לקרבת אלוקים = גן עדן ! גם על מה שנראה הפוך.

הושיעה התחברתי מאוד למה שכתבת
רק למילה אחת לא התחברתי, "תשובה"
אין לי על מה לחזור בתשובה. עם כל הצרות והקשיים שלי, כולי בכפרת עוונות.
עכשיו אני "בהחלמה".

בהחלמה
יעקב

תודה לך יעקב, אתה מכריח אותי לחדד את הנקודה.
תשובה! יש לזה צליל שמזכיר עבירות. זה מזכיר חטאים וחוטאים והמצפון כבר מתחיל לעשות סירנות... טעות.
התשובה אינה פיתרון לחטא. היא כלל לא קשורה לחטא. התשובה זה כביש עוקף עזה. מי שחטא או סתם רחוק מאבא שבשמים, אולי כי הוא חולה במחלה רוחנית...
יש עבורנו דרך תשובה. זוהי לא דרך של תירוצים. חטאתי כי, גם לא דרך של פיתרון הבעיה (הפתרון נקרא כפרה) התשובה היא רק לשוב ולחזור להיות במחיצתו של אבא.
התשובה לא קשורה לחטא. אם אני מרגיש טיפה גשמי, אז אני יכול לשוב אל השורש הרוחני שלי, כסא הכבוד, וזוהי תשובה.
תשובה איננה מענה לחטאים. אלא זוהי גישה חדשה, החוזר בתשובה הוא בן אדם אחר, בן אדם חדש. זהו ערוץ תקשורת ישיר אל הקב"ה, שלא עובר דרך שרים חיות אופנים וגלגלים. לכן רק הקב"ה בעצמו גילה "יעשה תשובה ויתכפר לו"...
אינני פילוסוף. אבל כתוב שיש את איך שאלוקים מתגלה דרך הטבע. ויש את איך שה' מתגלה בעצם ההויה של הבריאה. (וארא... ובשמי הויה לא נודעתי להם)
כשאלוקים מתגלה דרך הטבע, יש מקום לצדיק ורשע, קרוב ורחוק, נקי ומלוכלך, גן עדן וגהינום, יצר טוב ויצר רע, שמים וארץ, מצוות ועבירות...
כשה' מתגלה בעולם כעצם ההויה, עצם החיות, אין עוד מלבדו! אין מקום פנוי לכלום. ה' אלוקינו ה' א ח ד .... לא נשאר מילימטר למשהו אחר. אין מקום לגהינום.
מקווה שהובנתי. מתפלל שנזכה כולנו לתשובה, לא כי אני חוטא. אלא כי לשוב אל אבא שבשמים זה נקרא לחיות. כי הם חיינו...

אומר איך אני רואה את הדברים ואשמח לתגובות בעניין: (מחילה שאני לא עונה לכל אחד מאלה שהגיבו פשוט זה ייקח לי שעות...אבל אני חושב שהתשובה (הארוכה) הבאה תספק את כולם)

עבירות מתוך התמכרות לתאווה=אין לי שליטה על העבירות הללו, כי לקחו ממני את הבחירה, כיוון שהעבירה נעשתה טבע שני שלי ואז כדי לחזור בתשובה (וכמו שאמרו-לחזור בתשובה כדי לחזור להיות קרוב לאבא, וגם לצורך כך יש צורך קודם כל בעזיבת החטא שזו עיקר התשובה כמובא בספרים הקדושים) אני צריך להתאמץ הרבה יותר מחזרה בתשובה על דברים שנראים בעינינו קלים (אנו לא יודעים באמת מה נקרא קל או קשה אבל דבר שנהפך לטבע שני קשה מאוד לצאת ממנו) ולכן אני צריך להקפיד לשמור על העיניים יותר בקפידה, דבר שיביא לשמירה על קדושת הברית, ובעזרת לימוד התורה הקדושה נבטל בעזרת ד' את כל מה שפגמנו (ולימוד התורה זה בעצם התרופה למחלה שלנו). ואז אני נכשל פעם בשבוע, ואז פעם בשבועיים, פעם בחודש ופעם בשנה עד אשר אצא מזה לגמרי בעזרת ד'. ואולי באמת זה כמו סרטן שההחלמה ממנו היא מאוד איטית, ואז אני יכול לומר שאני חולה! (אבל גם חוטא, כיוון שאם הקב"ה נותן לאדם ניסיון-כמו סרטן, אז הוא רוצה לראות שהאדם עדיין איתו ולא נכשל בחוסר אמונה, שבמקרה של סרטן זה מתבטא בזה שהאדם יודע שהכול מאיתו יתברך, מה ששונה במקרה שלנו שהחוסר אמונה מתבטאת בכך שאני יודע שזה אסור ובכל זאת אני חוטא (שזה סוג של מזיד אבל בגלל שאני מכור אז זה שוגג-ככה נראה לי))=וואו איזה התפלפלות יצאה לי פה... אני מקווה שלא חפרתי יותר מדי.

ובקשר לעונש אני משאיר את ההחלטה לבורא עולם, שיחליט אם עשיתי מספיק השתדלות מצד עצמי והאם ביקשתי ממנו מספיק שיעזור לי להתגבר על התאווה הקשה הזו.

ואומר עוד משהו בקשר להחלמה האיטית- ידוע שצריך לקבל קבלות קטנות בכל פעם, כיוון שאחד מדרכי היצר זה לתת לאדם להתפעל זמנית ממשהו שרומם את רוחו של האדם ואז לקבל על עצמו קבלות גדולות וגבוהות מאוד, ביודעו שאין האדם יכול להתמיד בהן ועל ידי כן ייפול האדם בנפילה עצומה.

ובכדי לחזק ולבסס את דבריי אעתיק פה מדברי הרב אברהם ישראל שליט"א מספרו "אין למו מכשול"-פרק י'-הליכות והנהגות לבעלי תשובה-פרק שמירת הברית (למי שלא מכיר את הספר אז הוא בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט''א, הרב יצחק זילברשטיין שליט''א, הרב יצחק יוסף שליט''א)-

"א. עוון השחתת זרע לבטלה, הוא חמור מאוד, ויש אומרים שהוא יותר חמור מאשר להפיל עובר מבטן אמו.1
אומנם בעל תשובה שחטא בעבר באיסור הוצאת זרע לבטלה, וכעת רוצה לתקן את מה שפגם, יתוודה ויתחרט בכל לילה קודם שינתו על חטא חמור זה, ויאמר בפה מלא שמצטער על מה שחטא, ומקבל על עצמו שלא ישוב לחטוא בחטא זה כל ימי חייו.
ובנוסף לכך יש לו להרבות בלימוד התורה, ולשאת אישה בהקדם האפשרי, ולחזק אנשים אחרים בשמירת הברית. וה' יתברך יקבל תשובתו ברחמים, ויסיר עוונו וחטאתו תכופר.1* "

יש את הביאורים 1 ו-1* שמסבירים על חומרת האיסור השחתת הזרע ומעלת לימוד התורה ולמה דווקא התורה היא זו שמכפרת על עוון פגם הברית וכן אגרת מרבנו הסטייפלר למי שפגם בבריתו, אבל כיוון שהביאורים ארוכים אז אשלח למי שיבקש בפרטי ואם הרבה יבקשו אז אעלה את זה לפורום (או שפשוט תורידו את התוכנה "תורת אמת" מכאן-  www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads ותמצאו שם הרבה ספרים כמו תנ"ך, משניות, תלמוד בבלי, רמב"ם, ספרי הלכה (הליכות והנהגות לבעלי תשובה- אין למו מכשול, נמצא בקטגוריה זו), מוסר, קבלה, חסידות ועוד הרבה.)

הרסתם אותי :'(
באשמתי הדיון הוסט למחוזות הלא ראויים האלה.
אין בי עוון השחתת זרע.
ואין בי עוון פגם הברית.
אין בי עוון ראיות אסורות.
ואין בי עוון מחשבות אסורות.
יש לי רק מחלה אחת, שמקרבת אותי לאבא שבשמים.
אני לא צריך לא תורה, ולא תשובה.
אני צריך החלמה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

א-לי תן בי את השלווה.....

יעקב

(וסליחה הושיעה שאני לא מקבל את הדברים. פשוט המילה "גהנום" עושה לי רע. אני לא יצליח לשכנע את עצמי בחיים שגן עדן הכוונה קרבת אלוקים. אמרת גהנום, אמרת בשר צלוי... ווייי)

יעקב, אני מצטער לא התכוונתי להרוס/לבלבל אותך, אבל אולי ישנם 2 דרכים להחלמה:

האחת- על פי התורה הקדושה כיוון שכל הרפואות נמצאות בה ועל ידי שאני אומר שאני חוטא בסופו של דבר בעזרת ד' כיוון שעדיין נשארה בי קצת יראת שמיים אני אחזור אל אבאל'ה בתשובה שלימה ועל הדרך המחלה תתרפא.

השנייה- השיטה הפסיכולוגית- לפי הספר הגדול והלבן (שאין לי מושג עדיין היכן הם נמצאים) ושיטת 12 הצעדים וכל מה שאתם יודעים יותר טוב ממני. ולפי שיטה זו אתה רואה את עצמך חולה ויותר קל לך להתייחס לזה בתור מחלה מאשר חטא (אולי בגלל שהפסיכולוגים והפסיכיאטרים הם רופאים ולא רבנים והם יודעים לרפא מחלות ולא חטאים...). אע"פ שנראה לי שזה הפך מה שגדלנו עליו- שהרי הולכים לפי התורה הקדושה והרבנים "ועשית ככל אשר יורוך" , וכשהרבנים רואים במשהו שהוא דבר בעייתי על פי ההלכה, הם מורים שצריך להפסיק את אותו דבר ולחזור בתשובה (ומסבירים גם איך לחזור בתשובה= ופה הם אמרו שזה ע"י לימוד תורה).

ואם אתה שואל מה אני עושה פה אם אני הולך ע"פ שיטת התורה הקדושה, אז אני פה כיוון שאני רוצה לשתף ולחלוק את מה שאני עובר עם אנשים שמבינים אותי ונמצאים איתי באותה הסירה.

אולי בהמשך כשאראה שאין ברירה ולא הצלחתי לצאת מזה ע"י שיטת התורה הקדושה אז אשנה את הגישה שלי (מה שהולך להיות קשה מאוד לביצוע) ואבחר בשיטה הפסיכולוגית.

ומה איתי?
לא מפריע לך שזה מייאש אותי כשמדברים פה על חטאים?
אתה יודע לפעמים כשלא מדברים, אין נזק ואין תועלת. אבל כשמדברים, לעיתים זה עושה נזק.
אנחנו פה אוהבים להתמקד בפעולה שאנחנו צריכים לעשות.
אנינ חולה. אני לא צריך חיזוקים בעוון שמירת הברית. זה רק גורם לי לפחדים וקונפליקטים.
אז אין קטע...
יעקב (סליחה)