אני רווק אוטוטו בן 27 נופל פעם ב..רק ב"עזרת" פורנוגרפיה.
יש מגמה ברורה.
הכי הרבה שהצלחתי זה כמה חודשים בודדים פעמיים שלוש.
בזמן האחרון הצלחתי להחזיק כמעט חודשיים ומאז פעם בשבוע שבועיים בערך נפילה. זה כואב כי אני במלחמה הזאת כחמש שנים כבר(ולא חושב שיש מקום להתבוננות יחסית במקרה הזה כי אם אלחם גם כל חיי לפחות נלחמתי ואם אצליח לנצח אחרי יום נכשלתי יום אחד)
(עד גיל 22 שהסקתי מסקנות לא היה בדעתי בכלל שזה מזיק בצורה כלשהיא והייתי מאונן כל יום וצופה בתכנים לא ראויים ושוב אין מקום להתבוננות יחסית על הגיל שכל אחד הסיק מסקנותיו כי לא משנה מתי הסיק העיקר שהסיק רק (ראוי לומר) תודה לבורא שזיכה אותי לידיעה הזו)

קשה לי להגדיר את הבעיה הזאת כהתמכרות או כמחלה. זאת בעיה בתפיסה הנורמלית של הציבור כיום וגם כשהיא תיפטר תמיד ישאר היצר הטבעי למין שהוא היצר הכי חזק באדם(גם בתור יצר להשרדות).

לגבי ראיית אלוקים אותנו,לדעתי חשוב להפריד בין מחשבה ומעשה(אוננות,ראיה של תכנים לא ראויים,ומעשים לא לבד) וכל תחום כזה הוא מורכב מאוד מאוד אך ניתן לחלק אותו לדרגות "חומרה" על פי המחשבה המוסרית ויש לכן לקחת בפרופורציה גם את רמת ההחמרה שלנו עם עצמנו בתחומים אלו.

אני אישית מאוד רוצה לא לראות תכנים לא ראויים יותר אף פעם ואני מאמין שזה יפתור את האוננות גם כן.

הפחד שלי שזה מונע ממני להתחתן. ואני רוצה מאוד להתחתן.

יוזמת האתר הזה ברוכה אבל לדעתי יש בעייתיות בגישה שלו ויש הרבה מה לשפר בה כדי להביא להצלחה מרובה יותר (דבר ראשון להוריד את אפשרות 20 מדרכי הטיפול וזה עוד לפני שמדברים על גישת האתר)


תודה לכם ובהצלחה

שלום ויוגיטץ,

ברוך בואך. מסכים או לא מסכים, העיקר שאתה פה (אני מדבר כמו ותיק אבל אני תכלס פה שבוע).
אתה נשמע כמו אדם שעשה ועושה עבודה פנימית וזה אחלה ומעולה גם בשבילך וגם בשבילנו ובשבילי (אני צריך להפסיק לדבר בלשון רבים).

אני מאחל לך להיות פה כמה שיותר ומאוד מענייין אותי לדעת יותר על מה שעובר ועבר עליך.
אני גם מאחל לך שתמצא את הזיווג שלך, כי מגיע לך וגם כי אתה נשמע כמו אחד שיעשה הרבה שמח לאשתו ולילדים.

לגבי הביקורת על הפורום וכו' - אתה מוזמן לקרוא גם את הפוסטים הקודמים שלי. לי גם יש ביקורת.
אבל האמת היא, שלא צריך לאהוב הכל כדי להישאר פה.
אולי גם תצליח פה לשנות דברים בפורום ובאתר, או לחילופין תלמד לקחת מה שנראה לך ולהתעלם (או להתפלסף) ממה שלא נראה לך (זה לפחות הגישה שלי).

בכל מקרה. ברוך הבא.
ומאחל לך המון בהצלחה.
ויאללה אני מחכה לתגובה ולסיפור הבא שלך.

באהבה,
חזקחזק

צהריים טובים חבר יקר.
אני נשוי, אוטוטו בן 27, ועד לפני שנה וכמעט שלושה שבועות נפלתי פעם ב...'רק' בעזרת פונוגרפיה.
הייתה לי מגמה ברורה. קריסה, הדחקה, התפרצות, קריסה הדחקה התפרצות.
מתי זה קרה? לא יודע. לפעמים זה היה פעם בשבועיים שלוש, לפעמים פעם ביום, תלוי בתקופה.
אצלי זה התחיל בגיל 14 ולא הפסיק. אני מאוד רציתי להפסיק, גם בגלל שזה אסור אבל בעיקר בגלל שהרגשתי שאני מאבד שם שליטה.
לא רק במובן של ניהול הזמן, בעיקר במובן של ניהול הצלם האנושי שלי.
לא הסכמתי לקבל את זה ש'זה' מעניין אותי. באותו הזמן לא העזתי לכנות את הרצונות שלי בשמם.
אני אדם ערכי, שקול, החלטי, אחראי, קשוב ומלא אנושיות, וביחד עם זה כל מה שאני רוצה זה לראות את ה....
לא יכלתי (ואני עדיין מתקשה) לשאת את הפיצול הזה.
אני חושב שרגשות האשמה הם שדחפו אותי להיות מכור פעיל.
לפני שנה וחודשיים מצאתי את הפורום הזה, שהיה בתחילת דרכו, וחיי השתנו.
הבנתי שלמרות שאני חושב על מין, מפנטז על מין, מתרגש מהמחשבה על כך שעוד מעט אוכל להיות לבד עם המחשב והוא בדיוק פרוץ ו...
מין הוא בכלל לא מה שאני מחפש. אני בכלל לא אוהב מין.
הבנתי שאני מכור.
ייתכן שאתה, חבר יקר, לא מכור.
ייתכן שאתה מתמודד עם ההתנגשות בין כוחות ה'איד' שלך לבין הסופר אגו. ייתכן שאם תהיה מסופק מינית הכל יעבור.
אם זה המצב, אתה לא צריך לפחד מהחתונה. יתר על כן, במידה ואתה דתי תוכל להיעזר במדריך ההוא, במידה ולא - אולי בספרי הדרכה אחרים שאינם רוויים בניחוחות תורניים.
אבל אם יש שם גם דברים אחרים, אם אתה מרגיש את האובססיה, את הכפילות, את חוסר היכולת לשלוט, אז הגעת למקום הנכון.
אני מצאתי כאן את הבית שלי,
מצאתי את המקום בו חיי מתאחים. בו אני מתחיל לקבל את עצמי איך שאני. חולה אבל שפוי.
מקווה שתמצא כאן גם אתה את ביתך

אוהבים
נתן במתנה

תודה לכם על התגובות.

חזקחזק במקרה ראיתי דיון שהגבת בו ודעותיך שפויות והגיוניות. יש כמה נקודות שקצת הפריעו לי אבל הפורום זו הבריכה האנושית זה הדבר האמיתי ופה אני רואה אנושיות אמיתית ויפה. לכן ברגע שנכנסתי לפה במקרה בפעם הראשונה לא יכולתי להתאפק ולא לכתוב מילה.

נתן במתנה תודה לך על המילים  . אני בתור אדם שמנסה לשמור על התורה כארבע שנים.  בדיוק מזדהה אם מה שאתה אומר הגישה שלך היא קצת שונה במהות. אתה מתמקד בפן המוסרי יותר ופחות בפן התורני.  הרי גם לגויים זה מזיק.
והפחד הוא לא מחתונה אני מאוד רוצה להתחתן הפחד הוא שבגלל שאני "חוטא" אז לא מגיע לי.

החוסר יכולת לשלוט מגיעה לרוב מטעויות קטנות שגוררות אותי. זה אף פעם לא מתחיל בישר ללכת לדברים ה"קשים" זה קודם מתחיל בעלק "התפלספות" שה"יצר" מנסה לשכנע אותי אולי זה רק בסדר ואלי זה רק בסדר אבל בסוף אני מוצא את עצמי עמוק למטה ברמת התוכן שצרכתי.

סליחה שהתפזרתי בהתחלה בראש הכל היה הרבה יותר מסודר

שבת שלום

גם לי זה קרה.
שמתי לב שתמיד היו לי דברים שנחשפתי אליהם שאמרתי "את זה אני כבר לא יעשה!!!" והופ עשיתי את זה!!!
ועוד פעם נתקלתי באיזה פנטזיה או משהו ממש בהמי ואמרתי "איכסס....את זה אני לא יעשה..." והופ עשיתיאת זה!!!!
זה באמת כמו סם שכל פעם צריך משהו יותר חזק...ולי זה מפריע כי אין לי ממש בעיה עם זה שאני אוהב תאווה שונה קצת,
הבעיה היא שזה הפך לכל עולמי...זה לא "מדי פעם" ...זה הדבר הראשון שאני מחפש...!!!

אני לא חושב שזה בעיה שאתה אוהב כל מיני דברים...הבעיה היא לדעתי האישית והלא מקצועית...הבעיה היא בצריכה בדגש ובאינטנסיביות.


איזה כייף שנשארת בפורום,
תמשיך לכתוב,

חזקחזק

ערכתי

כן אבל לדעתי יש מספיק דברים שלגיטימי לעשות עם בן בת הזוג שאפשר לקרוא להם "בהמי" ושניהם יכולים לצאת נשכרים ביותר..ובאמת לא צריך שזה יהיה העיקר.. אלא בתור תבלין כך גם זה לא יאבד את הקסם...
כאילו הכוונה שלי שאותו הדבר הבהמי יותר או פחות יכול להיות לגיטימי (כל עוד הוא בא מהזוג ולא מניצול אדם אחר)...כמובן שיש דברים שהם כבר ניתן לומר מחוץ למושג בהמי כי אין בהמות שעושות אותם וזה אני מחשיב כסטיות לא חושב שיש לזה לגיטימציה לא חושב שיש צורך בדוגמאות...

חברים אני מתנצל על ההתערבות בדו שיח
אבל אותי למדו בישיבה לשאול על כל דיון שאלה אחת
למאי נפקא מינא, ובעברית לכל הרוחות מה יוצא לי מזה, קש מאני מה אני יכול לקחת מהדיון הזה למכולת, מה יעזור לי בהחלמה דיון על גבולות הסטייה. אם טוב לי עם מה שאני עושה, 'סבבה' מה יעזור לי אם כולם יעמדו ויזעקו לעברי אתה סוטה, ואם לא טוב לי עם זה, אז איך האישור מהחברים, הפילוסופיה, או אנא ערף, יוכלו לתת לי לגטימציה להתאבד אם לא בא לי.
ושוב פעם סליחה
מוישל'ה

שלום חברים יקרים

אצטרף לדברי מוישלה היקר
ויותר מזה, נראה לי שההתפלספות בזה משרתת את התאווה ,  אצלי למשל אם אתפלסף בזה, מה עשיתי? מה עוד לא עשיתי? , השריטה הספציפית שלי בתאווה ? וכו'  וכדו'
מהדברים שאין בהם שום שייכות להחלמה
יפילו אותי בסוף , לי מסוכן להתקרב לאש.    (חוץ מצעד 1,שהחיטוט בו גם יכול להזיק להחלמה, וצריך ליווי של הספונסר)
בהחלמה לכולם

מוישלה ודובי, חברים יקרים, אני במצוקה.
מצד אחד, אני מזדהה אתכם בכל ליבי, מצד שני אני מרגיש שפספסתם משהו.
הדו שיח הפילוסופי הזה כביכול נכתב על ידי אנשים שהצטרפו אלינו לקהילה הנפלאה הזו רק בתקופה האחרונה, הם בכלל עוד לא בטוח מבינים מה אנו מתכוונים כשאנו אומרים 'החלמה'.
הרגשתי צורך לכתוב זאת רק כדי לומר לחזקחזק וvigitz הרבה ברוך הבא, אל תפחדו לכתוב דברים שלא עוזרים לאנשים שמספר ההודעות שלהם גדול יותר משלכם. הישארו איתנו.

המשך חג שמח
נתן במתנה

לפני צהריים טובים.
לאחר שיחה עם חבר, הבנתי שאני חייב הבהרה (החלטתי לפרסם זאת בפורום כללי על מנת להבהיר נקודה שאני יודע שלא הובנה כראוי בדברי)
חזקחזק חבר יקר, אין דבר כזה 'כללים משלי' כאן בפורום.
נראה לי שאתה לא כל כך מבין מהי הקהילה שאליה הצטרפת.
תראה, אני מאוד נשמח לחלוק אתך את ההחלמה שלנו. מאוד נרצה לשמוע את דעותיך ואת השיתופים שלך.
אבל לפחות אני אשמח להסב את תשומת לבך לנקודה רגישה:
למילה הכתובה יש כוח משלה. לא תמיד שומעים דרכה את המצוקה ואת הכאב שאני מניח שאתה מרגיש כשאתה כותב את הדברים.
אין כאן שאלה דתית, אלא שאלה רפואית פשוטה.
אתה יודע, יש כפרי גמילה מסמים ואלכוהול בהם אסור להזכיר את המילה 'יין' 'וודקה' או 'חשיש'.
למה? כי רפואית זה מדליק לאנשים קישורים אסוציאטיביים במוח. אין להם שליטה על זה. קוראים לזה התמכרות.
זה מסוכן.
האם התבטאות לא זהירה אחת שווה קורא שילך לעזאזל? .
כן להיות נוכח, כן לשתף. אבל חבר יקר, יש כאן כללים. לא הכל מותר.
אנחנו במחלקה האונקולוגית. צריך כפפות. צריך חיטוי.
אשמח להצטרף למסע שלך אל ההחלמה, אשמח לצרף אותך למסע שלי
אבל קשה לי לקבל התנסחויות מסוג מסויים.
קראתי מספיק סיפורים אירוטיים בחיי, אני יודע לזהות אותם מקילומטר, מספיק רמז אחד או תיאור אחד שלך, והכל קופץ לי חזרה לראש.
סוטה? לא חבר יקר. קוראים לזה מכור. זה אני, אני רגיש לתיאורטים אירוטיים. אני מקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם. ואני מבקש ממך לכבד אותי.
אני באופן אישי, מאוד אשמח אם תישאר, אני רואה את המצוקה שלך ומתחבר אליה.
אבל באותה נשימה אומר לך - אם ארגיש שאתה מסכן אותי, אבקש מהחברים האחראים לבקשך להתמתן. 

מקווה להמשיך לראות אותך כאן
בתקווה להבנה, ועם הרבה אהבה.
נתן במתנה

נתן במתנה היקר,

רציתי לומר תודה. קיבלתי שיעור בהעברת מסר בדרך עדינה ומכובדת.

חזקחזק אני חדש בתכנית ולא מבין בה הרבה דברים אז קח את דבריי בערבון מוגבל.
אם הבנתי נכון, אחת מהנחות היסוד של התכנית היא שעבור מי שמכור אין דבר כזה "חיי מין בריאים". המחלה שלנו היא לא דבר זמני, עד שנתרפא, ואחר כך נוכל להיות כאחד האדם. זו מחלה לכל החיים. סוג של נכות אם תרצה.
כדי לקבל את זה צריך לעבור את כל שלבי האבל: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון, קבלה.
הוותיקים בתכנית מבטיחים ששלב הקבלה הוא מתוק במיוחד: כשאתה לומד לקבל את המחלה שלך, עיניך נפקחות לראות את המתנות שהיא צופנת בחובה עבורך. אתה מבין שמחלה לכל החיים פירושה שתהיה מוכרח לשמור על קשר הדוק עם ה' לכל החיים - וזה דווקא דבר נפלא. אתה עוד עשוי לומר "אודך ה' כי אנפת בי".
ההנחה הזו, שהמחלה היא לתמיד, אינה הנחה דתית - היא חלק ממה שמלמדת תכנית 12 הצעדים, שהיא רוחנית אוניברסלית ולא דתית יהודית.

לכן לכאורה הדיון הרלבנטי עבורנו אינו מהם חיי מין בריאים, אלא רק מהו היחס הנכון לתאווה מצדנו המכורים. אנשים פה מסבירים שהיחס הנכון הוא הימנעות מוחלטת. כמו שלאלכוהוליסט אסור אפילו לטעום שוקולד במילוי רום, כך לנו אסור לעסוק בתאווה בשום אופן שהוא.
אבל בניגוד לאלכוהול, חיי המין הם משהו שהגוף, הנפש והרוח שלנו זקוקים לו ואינם יכולים בלעדיו. לשם כך עלינו ללמוד כיצד לקיים אותם באופן מתוקן - ללא תאווה. אל תשאל אותי מה הכוונה בדיוק, אבל זה כנראה קשור לתנועה הנפשית הרצויה - האם אתה בא לקחת תענוג מבן הזוג שלך, או להעניק לו.
בהצלחה

מה נהיה -מוחקים הודעות שלמות ?

סליחות ממי שהודעה כוונה אליו
נודע לי שהכותב הסיר בעצמו את ההודעה
(לא ידעתי שיש אופציה כזאת )
אסים שוב בהתנצלות

להבהרה:
אני מחקתי את ההודעה של עצמי.

בימים האחרונים אני מקבל שטף של הודעות פרטייות ובנוסף הודעות שמכוונות אלי משמתפרסמות גם בפורום הכללי ואף הגיעו לשיחות טלפון: לחלק מפריע 'סגנון הכתיבה', לחלק מפריע מה שאני כותב, לחלק מפריע מי שאני במסגרת הפורום הזה.
לי אין כל עניין להתווכח, באתי לכאן מתוך רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה עצמית יסודית.
בשבילי יסודיות פירושה: לדבר על הכל בדרך שלי (כמובן בלי לפגוע באחרים), על מה שעובר עלי תו"כ העבודה הרצינית שלנו לעזור לעצמנו.
יש לי השקפת עולם שונה לגבי מהי הכביסה שצריך לכבס בבית ומהי הכביסה שראוי (גם אם לא קל) לתלות בפרהסיה, מתוך הנחה שהבעיה המרכזית של כולנו היא ההסתגרות בבית, התאווה שנעשית בחסות החשיכה. אין לי שום רצון להתווכח - באתי לעבוד.

הסברתי לאנשים באופן פרטי שאינני מוצא את המקום שלי בסיטואציה כזו ברגע זה ואני שוקל המשך צעדי כאן בפורום.
אין לי שום כעס על אף אחד כאן. פשוט צר לי שלא מצאתי את המקום שלי כאן.

שיהיה לכולנו בהצלחה,
חזקחזק