בתור מכור לשעבר אני רוצה לענות על שאלה שנשאלתי איך טיפלתי בכאב הנפשי.
ראשית אקדים שלכל אחד מאיתנו יש קושי מהילדות או בדימוי שלו או בכל שאיפה שהיינו רוצים לעשות שינוי ולחיות כאילו מעולם לא יהיה את הקושי שאנחנו סוחבים אותו. וזה דבר שצריך לקבל שזה לעולם ישאר ככה שהצפייה לא תהיה פתרון לכאב כי תרופה אמורה לרפא ולא לשכך אמנם בדורינו נפוצה הגישה של המשככי כאב אבל זה לא פותר את הבעיה. ולכן יש להתייחס לקושי שלנו בהתיחסות אחרת . כלומר לא לנסות להימנע מהצפיה כי הבעיה היא לא בצפייה אלא במניעים שלה. התשוקה נובעת ממשהו ולא קשור לתאווה הכללית שיש לכולם כי אמנם בחוגים אחרים שאין רימון ולא נרשם שינוי קיצוני ברמת הצריכה  בפורנו ביחס לסביבה הכללית .ולכן אפשר לטפל בשיטת ה-12 צעדים אבל לפני שמתחילים צריך להבין נגד מה אנחנו נלחמים. להרבה מכורים יש עליות וירידות ביחס להתמכרות דבר הגורם לרצון לעשות שינוי אבל לתקופה קצרה משום שהרצון הוא לפתור בצורה של זבנג וגמרנו. אבל צריך להבין שזה לעולם ישאר ולכן אי אפשר להיתפטר מזה וגם שיטת ה-12 הצעדים לא ישחרר מזה. אם כן מה השיטה לחיות עם הכאב הזה? התשובה רבים חושבים שזה תלוי בבחירה שלי המכור אבל אין פה בחירה כי זה פתאום תוקף, אבל למה זה פתאום תוקף לזה יש קשר לרמה הפזיולוגית שלנו. כידוע המח שלנו מושפע מממערכת העצבית וכאשר אנו סובלים מלחץ נפשי העמוד השדרה נהיית נוקשה דבר הגורם להעברת פולסים חשמליים למערכת המח דרך ההיפו קמפוס  הגורם למח לחפש פתרונות כדי להחליש את הפלסיים האלה ולכן המח זוכר שהצפייה היא גורם שמפעיל את האידופמנין שבמח חומר העוזר להרפייה והחלשה של הפולסים החשמליים דבר המאפשר למח לפעול ולנהל את מערכת הגוף . ולכן כאשר יש צורך לצפות או לאונן כל דבר שגורם לשחרור האידופמנין יש לטפל במערכת העצבית. השיטות טיפול יהיו או שחיה במים בצורה איטית ולעשות נשימות איטיות עד שמרגישים הרפיה וכמובן ללכת לשחות לפחות פעם בשבוע ולא יותר משעה ולא לשחות אורכים אלא בשחייה שעושה הרפייה. שנית לאכול אוכל בריא דבר שלישי אפשר לטפל בהידותרפייה שזה שיטה מצויינת לטיפול במערכת העצבית. רכיבה טיפולית שברטורנו אוהבים לעבוד עם זה  יכול לבנות הרפייה אבל ברמה מאוד מסויימת שזה יתבטא יותר ברמה הנפשית אבל לא ישפיע על המח. שינה של שבע שעות כל לילה עוזר לזה מאוד. וללכת לאורטופד שיבדוק איך ההליכה שלכם כי ישיבה לא נכונה או עמידה לא נכונה משפיעות מאוד על עמוד השדרה דבר הגורם לנוקשות במערכת העצבית ולבחורים שלומדים יש לזה קשר ישיר המשפיע על המח ושוב סיבה לצרוך את החומר כדי להרפות את המח. לסיכום התשוקה היא ביטוי של המח הנובע ממערכת העצבית אין לאדם שליטה על המח אבל יש לו שליטה למנוע מלהגיע למצב הזה על ידי שהוא חי נכון ואז אין לחץ על המח וממילא אין צורך לתשוקה הזו.

"מכור מהעבר" היקר,

אני "מכור מהעבר מההווה וגם לעתיד לבוא".
הייתי שמח אם תוכל לגלות לי איך הצלחת ?
(אני מבין שאתה כבר לא מכור, אכן?)

בהחלמה

תודה על הפתרונות
המשך לחלוק איתנו את נסיונך

שיניתי כיוון . במקום להלחם באופן ישיר יצאתי מהקופסה.
התחלתי לאהוב את עצמי ואת הפגמים שלי וקיבלתי את הפגמים שלי בלי לנסות לתקן אותם. לא לראות כמה אני לא יוצלח אלא כמה אני טוב בדברים אחרים שיש בי.
ב. ברגע שנפלתי בדקתי אם אני מתוח ממשהו או אני מתוסכל ממשהו שלא הולך לי ואז התחלתי לעשות הרפיה בגוף. ומיד חיפשתי לעשות משהו שעושה לי נעים לבשל או לנגן או לנסוע באופניים או לעשות טיול טוב או לקרוא ספר טוב וכו' משהו שיחבר את עצמי לעצמי וזה היה הדרך הכי יעילה ותמיד שניסיתי להיאבק בתשוקה נפלתי כי התשוקה זה מצויין אבל יש לכוון אותה למקומות שיחברו אותה לעצמינו.

תודה בעל הניסיון.
האם השיטות שציינת עזרו לך גם למנוע נפילה בזמן אמת? או רק לטפל בעצמך אחרי נפילה?
נניח שנוחת עליי התקף תאווה, או סתם התקף שוטטות באינטרנט. יש לך עצה?

[quote author=דוקטור פינחס ומיסטר זימרי link=topic=2982.msg31336#msg31336 date=1365408886]
תודה בעל הניסיון.
האם השיטות שציינת עזרו לך גם למנוע נפילה בזמן אמת? או רק לטפל בעצמך אחרי נפילה?
נניח שנוחת עליי התקף תאווה, או סתם התקף שוטטות באינטרנט. יש לך עצה?
מה שכתבתי זה עניין של תהליך . שיש תשוקה בוערת יש אפשרות פשוט ללחוץ על המחשב ולכבות אותו. ואז לצאת מהבית החוצה ולעשות הרפייה וכל מה שכתבתי. אבל אם אתה לא מכבה זה כמו שאם  תאונן ורגע לפני הפליטה תחליט להפסיק אין מצב לסגת אבל ניתן למנוע. דוגמא אני נוסע במכונית על 150 לתוך קיר בלי בלמים אפשר להינצל? אבל עם בלמים אפשר להאט ככה פה יש לכבות ולצאת החוצה ולעשות הרפייה וכל הזמן לבדוק האם העמוד השדרה שלך נוקשה אתה לא מבין עד כמה הגוף מושפע מזה ועבודה על הגוף משפיע על הנפש באופן ישיר . היום אני חי חיים מאושרים . תאמין לי מין אוראלי היה קטן עלי. ואני בחוץ כבר 7 שנים. וזה היה תהליך שגבה בהתחלה המון נפילות עד שלפני 5 שנים יצאתי לגמרי .

בעל נסיון יקר,

לגבי עניין המכונית ב- 150 קמ"ש ראה את הפוסט הבא:
http://www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=1099.msg11487#msg11487

יצאת לגמרי?
משיחות ששמעתי מחברים ותיקים בתוכנית, מי שיצא אפילו לא לגמרי - חזר לשימוש בתאווה.

האם יש לך פתרון קסם שגורם לתוכנית לעבוד בעבורי מבלי שאצטרך לעבוד אותה?
אשמח לשמוע על כך.

תודה מראש.

אכן הזוי.

תודה, אבל אני מעדיף לחיות.
להשאר מכור, לעבוד את התוכנית, אבל להמשיך לחיות בשפיות.

תודה על העצות

בעל הנסיון היקר,
תודה לך על הרעיון. אכן רובנו מסכימים שיש למחלה הזו גם היבט פיזי. ואין כמו טיפול פיזי טוב כדי לשחרר בעיה פיזית.
אני עומד על צומת שבה יש 2 דרכים.
דרך 1: לקבל את זה שאני חסר אונים, להיות מוכרח את אלוקים, 12 צעדים רוחניים, להיכנע ולחיות צמוד עם אבא אוהב.
דרך 2: שחיה, טיפולי גב, רכיבה על סוסים.

האם תבין אותי אם אני רואה יתרון בדרך 1?

תודה חבר, אבל ממה שלמדתי הבעיה שלי היא ממש לא רק פיזית. נכון שיש גם היבט פיזי להתמכרות (כפי שציין הושיעה נא), אבל עיקר המחלה שלי היא רוחנית ונפשית, ובשביל זה לא תעזור לי לא שחיה ולא רכיבה על סוסים או סוסות. בשביל זה אני צריך את אלוקים שיעבוד עבורי.

הייתי ממשיך את דברי סוד ואומר,
שאלוקים יעבוד דרכי, דרך הפעולות שאני עושה בעולם הזה.

חבר יקר. אני מזדהה עם  דבריך מצד אחד, אבל מרגיש שהם לא ממצים מן הצד השני. הרשה לי לתרום את חלקי להשלמת דבריך.
אסביר: נכון. חיים בריאים במימד הפיזי עוזרים לי לא להגיע לתסכולים. נכון, פנימיות התורה עוזרת. אבל יש מימד אליו דווקא להפתעתי לא התייחסת: המימד הנפשי ואפילו המימד שניתן לקרוא לו המימד הרוחני של האישיות שלנו.
כשאני שוחה כשעה אורכים זה מוסיף לשלוות הנפש. אין לי ספק בדבר. כשאני אוכל בריא זה טוב לי. ואני מרגיש חיות כשאני לומד חסידות.
אבל מה קורה כשאני מגלה שכל האוניברסיטאות שניסיתי להתקבל אליהם ללימודי בשנה הבאה שלחו לי תשובה שלילית?
מה קורה כאשר אשתי פתאום שופכת עלי קיתונות של רותחין שאני יודע בשכל שהם קשורים למצוקות שלה ולא אלי, אבל רגשית היא מפעילה לי את כל רגשות האשמה הישנים והטובים שניסית לצנן בבריכת השחייה?
אני מניח שאין צורך להקצין ולהביא דוגמאות טראומטיות יותר.
חיי היום יום מספקים לנו מתחים ולחצים שמנהלים אותנו מבחינה רגשית.
הפתיע אותי שכתבת ש12 הצעדים לא עוזרים שם.
להבנתי, 12 הצעדים מהווים את הבריח התיכון שבין 'פנימיות התורה' כתנועה של חיבור לאלוקים לבין השחיות בבריכה.
הצעדים מהווים מסגרת חברתית מחד, ודרך לוויסות ולניהול הרגשות מאידך, באופן שמאפשר לחלקים הרוחני והגשמי שלי להתפתח.
זאת בלא לדבר על ההישענות המתמדת על המימד הרוחני שלי, ההסכמה מדעת לוותר על שליטה, להאמין באמת בהשגחה. לדבר אליו מהלב, במילים שלי. לחיות בכנות.
לא חבר יקר, אני מניח שמשך ההחלמה שלך ארוך משלי, אבל אני סבור שאתה מפחית בערכם של הצעדים כדרך חיים כוללת.
התשובות שסיפקת מהוות את 'סיפור המסגרת' של החיים שלי - את השגרה שלו. הם מהווים מענה לצעד 1 ולצעד 11 ואולי גם 12.
אבל המכלול הרגשי - צעדים 4-9, המהווים אל 'לב' העבודה של התוכנית, אליהם לא התייחסת.
כל מה שאני יכול לומר הוא שבשבילי, צעדים 4-9 הולכים ומהווים אופן דרכו אני חווה את החיים. לכן, כבר איני יכול להתייחס אליהם כאל 'עוד' כלי טיפולי אלא כאל דרך עבודה ממשית בה אני צועד.
אני רואה את הדברים כך בדיוק בגלל שאני חושב שאתה צודק - הבעיה לעולם לא תיגמר. עלי ללמוד לחיות איתה בשלום, ולשמחתי - לפתוח את אישיותי יותר ויותר למגע עם אבא שנמצא, להפתעתי, לא רק בשמיים, אלא גם 'בתוך הארץ ממש' (כלשונו של ר' נחמן מברסלב).

מקווה שעזרתי להשלמת דבריך
נתן במתנה

בעל הניסיון בפוסט הבא:
www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=2986.msg31323#msg31323

"שיניתי כיוון . במקום להלחם באופן ישיר יצאתי מהקופסה.
התחלתי לאהוב את עצמי ואת הפגמים שלי וקיבלתי את הפגמים שלי בלי לנסות לתקן אותם. לא לראות כמה אני לא יוצלח אלא כמה אני טוב בדברים אחרים שיש בי.
ב. ברגע שנפלתי בדקתי אם אני מתוח ממשהו או אני מתוסכל ממשהו שלא הולך לי ואז התחלתי לעשות הרפיה בגוף. ומיד חיפשתי לעשות משהו שעושה לי נעים לבשל או לנגן או לנסוע באופניים או לעשות טיול טוב או לקרוא ספר טוב וכו' משהו שיחבר את עצמי לעצמי וזה היה הדרך הכי יעילה ותמיד שניסיתי להיאבק בתשוקה נפלתי כי התשוקה זה מצויין אבל יש לכוון אותה למקומות שיחברו אותה לעצמינו."

אחרי שכתבתי את תגובתי הקודמת ראיתי שכתבת בפוסט דומה גם את הפיסקה הזו.
כעת אני מבולבול, אותי למדו שהפעולות שתיארת קרובות מאוד לצעדים 4-9, למעט התיאור שלך בפיסקה ב': "לעשות הרפיה בגוף" .
אני נכנס כיום הרבה יותר לעומק, אני מחפש ממה אני מתוסכל, אבל ממה 'באמת', לא מבחינה פיזית. הפיזי משקף את הנפשי.
מה מפריע לי, מה מנהל אותי, ואני מוסר אותו לאלוקים ומבקש ממנו שיעזור לי להגיע אל ההיפך (צעדים 6 ו7).
אבל אתה יודע, 'התחלתי לאהוב את עצמי'. הלוואי עלי. אשמח שתוכל להרחיב שם. אני מניח שבשביל זה בריכת השחייה לא עזרה לך, לפחות אני לא מאמין שהיא עזרה לך.

מעריך
נתן במתנה

מקסים ביותר לך בכוחך זה והשעת את ישראל מתנוצץ בך אורו של משיח..



אגב עצם השאלה אם אתה כבר לא מכור מעמיד את האגו בסכנה נוראית ומכאן הדרך לנפילה כמעט וודאית... זהיתות מלכוד פסיכולוגי.

אני בעצמי סיפרתי לחבר מה עוזר לי להימנע מסרטים פשוט הרצון להנות... וכו' לא הצהרות של "אני" כבר.... וכששאל אותי אם זהו אני הפסקתי לראות, קפץ לי תאווה נוראית. ואז אמרתי לו שעצם השאלה מכשילה

אנחנו צריכים להיות ילדים שלא מנסים להוכיח כלום פשוט חוגגים כל דקה מהחיים נמצאים בכאן ועכשיו