שלום לכולם.
הנה, גם אני כותב כאן פעם ראשונה...
כבר חודשים רבים שאני מנוי למייל היומי, ורק עכשיו עשיתי את הצעד הזה של להצטרף לפורום.
קודם כל, אני מלא הערכה למי שהקים את האתר הזה. באמת גישה חדשה שלא מצאתי עד כה.
לעצם העניין, אנסה לספר את סיפורי.
לאחר כמה דקות מחשבה החלטתי להתחיל לספר מהמצב היום:
היום אני [30, רווק] כמעט לא נופל בכלל בראייה אסורה, אפילו לא ברחוב, ואפילו לא על בנות צנועות,
בטח שלא במעשים [ברוך השם!].
מה כן?
אני מוצא את עצמי נגרר להרהורים בעוצמה הרבה פעמים ביום.
כל בחורה שאני נפגש איתה, אני מאוד מהר מגיע לדמיין את המצבים האינטימיים ביותר.
זה התחיל לפני כמה שנים בעקבות שיחה ששמעתי שגרמה לי לקלוט כמה עומק יש בקשר הזה של אישות, ואז דמיינתי את זה כמה פעמים ומאז זה מגיע גם בלי הזמנה. ברור לי שזה מגיע משום שהחלק הזה חסר לי בחיי, ואני בשלב שאני אמור להגיע אליו באמת, אך עדיין, העוצמה והתדירות שזה מגיע נראים לי מוגזמים לגמרי.
מה גם שכמעט כל יום קורה לי שיש רגעים בהם לא סילקתי את ההרהור מיד, ונמשכתי איתו שניות או דקות עד שהתעשתתי, וזה מתסכל מאוד מבחינה רוחנית.
אני כל כך רוצה להיות טהור, להיות עובד השם באמת, וכל פעם נופל בזה.
אני מציין שבגיל הנעורים הייתי נופל באוננות ובתכניות פורנו [רק אצל חברים כי לנו לא הייתה טלויזיה בבית, וברוך השם שלא היה אז אינטרנט, כי אחרת הייתי הולך לאיבוד].
האוננות התחילה בגיל מאוד מאוד צעיר, אולי לפני בר מצווה אפילו.
אני חושב שאפילו לא ידעתי בדיוק מה אני עושה, רק ידעתי [מאיפה?] שזה רע ואסור.
ואחרי הפעם הראשונה הזדעזעתי מאוד שזה מה שקרה, ובפעם הבאה- שוב.
קיצר, גם נדרים וחרמות לא עזרו לי.
המשכתי לכעוס על עצמי ולשנוא את עצמי על זה, אך להמשיך ליפול.
כמובן שבעניין ההרהורים נהגתי לעצמי היתר גמור. [מעבר להרהורים ולראיות, במעשים לא הדרדרתי מעבר לאוננות, ואפילו לא כל כך בתדירות שלה].
חייתי בניתוק עצום. בכל הייתי צדיק [מחובר לתפילה ולמצוות וכו'], וכשאני לבד- נופל בזה.
כל זה המשיך עד גיל 18, שנכנסתי לישיבה, ומאז זהו.
אפילו הרהורים לא היו כמעט.
כל הכוחות הופנו לתורה, וכנראה שהאור שלה ניצח.
[אני מרגיש צורך עז להוסיף כאן: לעולם לא סיפרתי לאף אחד מה עבר עלי בתחום זה (אגב, כשיהיו לי ילדים אדבר איתם פתוח וגלוי. הייתי נשבע על זה אם היה מותר), בכל אופן, כאן, כשאני מספר, אני נדהם לגלות שבעצם הייתי די מכור שהפסיק. בלי לדעת. וזו חוויה טובה לספר, אפילו בכתב, למי שאתה לא מכיר, אז תודה על ההקשבה!]
בקיצור, ההרהורים חזרו לאחר כמה שנים, כאשר כבר הייתי רק חלקית בישיבה, ובעיקר בעקבות השיחה ההיא ששמעתי.
מהאתר שלכם למדתי שכל המשיכה לשם היא פיצוי על חלק שחסר בחיים, חלק פנימי. אהבה, או חיבור לעצמי וכד', והיום אני מודע לזה ומנסה לבנות את החלקים האלה בתוכי, אך עודני מתמודד ומבקש עזרה וליווי.
למעשה, אינני יודע לומר אם אני היום מכור ממש למין [אפילו שלפי הספר מכור זה לעולם], התלבטתי בזה, אבל אני חושב שאני מכור למחשבות של דאגה על החיים.
בתדירות גבוהה ביותר, עשרות פעמים ביום [ובעצם זה מלווה אותי במשך כל היום ברקע], אני חי וחושב על החיים- שנכשלתי בהם, שאינני מצליח, שאני לא שמח, שאני לא חי את עצמי בטבעיות וכו' וכו'.
המחשבות האלה לא קשורות כלל למין באופן ישיר, אך אני רואה בהם ממש את אותם תסמינים של התמכרות שמתארים גולשי האתר.
ככל שאני מנסה להשתחרר מה, אני יותר בתוך זה.
בזמן האחרון, התחלתי לצעוד קצת בכיוון של - למסור את השליטה לבורא העולם, להרפות.
ברור לי כבר שנים שזה מה שאני צריך ללמוד, ואז אשתחרר, גם מהרהורי העבירה, וגם מהרצון שלא נותן מנוחה "לפתור את בעיות החיים".
אם מישהו תוהה לעצמו, אז אני מציין שהייתי אצל פסיכולוגים ואפילו פסיכיאטרים וכולם אמרו ברור שאני בריא בנפשי, וזה גם לא מחשבות טורדניות (ocd), זה פשוט שלא למדתי להרפות. [המחשבות האלו התחילו לאחר שנכנסתי לישיבה, שמה עברתי כמה שנים של ניתוק נורא מעצמי, מרגשותי. ראיתי לאיזה הישגים אנשים הגיעו, והכרחתי את עצמי להגיע גם לשם, ולמדרגות רוחניות, וכעסתי על עצמי שאני לא מצליח וכו'- כך זה הדרדר. בעצם, את הפיצוי שמצאתי במין, על חלק פנימי שחסר, ניסיתי למלא ב"הישגים" רוחניים. כמובן שנכשלתי קשות...]
באתר הזה אני מתחיל לראות ישועה צומחת ולכן אשמח ממש אם מישהו יוכל להפנות אותי לאדם שייתן ליווי לעבודה שאני עושה עם עצמי- ללמוד להרפות.
סליחה על האריכות, ושוב תודה רבה על נתינת הבמה לפתוח את הכל, ותודה מיוחדת למי שקרא ויכול לעזור.
ברוכים אתם להשם!
