שלום לכל האנשים (האמיצים מאוד מן הסתם) שכבר חלק מהפורום כאן, אני כותב באמת מתוך הערכה רבה מאוד (ומתוך תקווה ממש נואשת שאולי יום אחד אני אזכה לדברים המדהימים שאנשים פה מספרים כמו שנה שלמה נקייה ואפילו יותר).
אני חדש פה שמי איתן וזו פעם ראשונה שלי שאני כותב כאן בפורום. האמת שכבר נתקלתי בשמור עיניך לפני כחודש כשחיפשתי עצות איך להפסיק בעצמי במחשבה שאני חייב להצליח הכל לבד כי אם לא אז אני לא שווה כלום.
בסופו של דבר הבנתי (למרות שחשבתי ככה כבר חודשים רבים אבל הדחקתי) שזו שטות גדולה ואין שום הגיון בלעשות הכל לבד זה סתם היצר הרע מרוויח כפול בלעבוד עליי שזה באמת יעזור ובלנפח את האגו שלי עוד קצת.
אז הנה אני כאן מקווה מאוד שהדרך הזו תציל אותי אפילו קצת מהגיהנום הזה שהבאתי על עצמי בחודשים האחרונים.
אני לא רוצה לחפור אבל זה לא נראה לי פוגע באף אחד, אז אני אספר את כל ההיסטוריה שלי עם התאווה:
אני כרגע בן 21, אחרי שירות בצבא קדשנו של שנתיים כמעט ותרומה נפלאה לעם ישראל ב"ה, אבל בלי קשר לצבא (כשהייתי בצבא לא היו לי כמעט בכלל נפילות בתאווה רק כשבאתי הביתה לאינטרנט) אני גם אחרי 3 חודשים איומים בבית ששרפתי לעצמי את הנשמה בלי רחמים.
את האמת הפעם ראשונה שפגשתי את התאווה אני זוכר טוב מאוד- זה היה בגיל 15 אם אני לא טועה אחרי שחזרתי לבית של סבתא שלי מלקחת את אחי הקטן לגן החיות. אמרתי לעצמי ממש בתמימות (לכאורה) של ילד "אני רוצה לראות איך נראית אישה ערומה" מה שלא הבנתי זה כמה ההורמונים שלי התחילו פתאום לשטוף לי את כל המוח ולהבעיר אותי לגמרי לתאווה.
הלכתי למחשב, וידאתי שאף אחד לא באיזור, ונכנסתי לאיזה אתר מסריח שזיעזע את הנשמה התמימה שלי (אז היא הייתה תמימה) לגמרי.
אחר כך איזה שנה וחצי לא נגעתי בפורנוגרפיה אבל מאז ועד היום אוננות אף פעם לא עזבה אותי.
לאחר השנה וחצי הזו נכנסתי כמה פעמים לאתרים וחיפשתי פורנוגרפיה הכי פחות אגרסיבית וכמה שיותר "עדינה" שמצאתי (בלי גברים, וכו' אני לא אפרט. היה לי אפילו עניין לחפש פורנוגרפיה ישראלית השם ירחם כי אמרתי לפחות שזה לא יהיה גויות שאני רואה) כי אז הייתי עדיין עם רגישות לזוועות הנוראיות שיש באינטרנט.
הגעתי לכיתה י"א והתחלתי לבוא פחות ופחות לבית הספר בגלל עצלנות של התבגרות והתמכרות למשחקי רשת באינטרנט (משחקים שלא קשורים לתאווה), וממילא ביליתי יותר ויותר זמן במחשב היו לי חודשים שלמים של 10 שעות ביום על המחשב דבר שגרר יותר ויותר זמן של שהיה באתרי פורנוגרפיה.
באותה תקופה הייתי יותר זמן כל יום באתרי פורנוגרפיה אבל זה באמת באמת לא הרגיש לי התמכרותי כלל וגם אז לא עניין אותי ממש עבודת השם וזה לא דיבר אליי, הקפדתי על תפילות וקצת לימוד תורה אבל זה היה יותר ברמה של "דבר שחשוב לי לעשות" ולא הייתי ממש מחובר לזה, אז באותו זמן אם הגיע זמן תפילה כל מה שהייתי עושה בערך זה ליטול ידיים. היה לי אז גם מחשב אישי עם אינטרנט פתוח לגמרי ככה שלא הייתה לי שום בעיה להסתגר בחדר.
אח"כ הגעתי לישיבת הסדר ששינתה לי את החיים מקצה לקצה וגילתה לי את הקדושה האינסופית בעם ישראל, בתורת ישראל ובארץ ישראל וממש התאהבתי ביהדות עד עמקי נשמתי (ועדיין מאוהב).
משום מה, זה לא מנע ממני להמשיך להכנס לפורנוגרפיה ולאונן השם ירחם פעם בשבוע בערך, מה שכן- זה הפריע לי הרבה הרבה יותר לאין שיעור, וכל פעם שנפלתי הלכתי לטבול, לקרוא תיקון הכללי, ועוד דברים לתיקון הברית... אני לא חושב שמאז כיתה י"ב בערך היה לי יותר משבוע נקי אולייי בשיעור ב' פעמים ספורות של שבועיים- שלוש אבל ממש לא יותר.
אז הייתי אומר שאני מכור מאז.
למרות שבשנה וחצי שלי בישיבה הייתי כל כולי שקוע בקדושה, וגם בצבא הקפדתי על התבודדות, ולימוד תורה בערך שעה בכל יום, ועבודת המידות שממש לא חסר עבודת המידות כמו כעס ודיכאון וייאוש בצבא- עדיין כל פעם שחזרתי הביתה לאינטרנט נפלתי. גם נפלתי באוננות בלי אינטרנט פה ושם אבל העיקר היה האינטרנט.
כרגע אני חייב לומר שהנשמה שלי כלכך נשחקה שכבר לא אכפת לי כמעט מה אני רואה, כלום לא מזיז לי כמעט, אני תמיד מרגיש חרטה אבל זה כמעט ורק בגלל מה שהשכל שלי יודע ולא קשור ללב. אני נעשיתי ממש אדיש לאנשים אחרים, ואדיש מאוד למציאות ועוד ועוד, זה פשוט הורס לי את החיים והורס לי את הסיכוי מתישהו בעתיד להתחתן. מה שכן אני מאמין שאם אני אצא מזה, ואני מאמין שאצליח- אני אוכל להודות על כל דקה של נקיות כל החיים ובטח עוד כל מיני דברים טובים יוכלו לצאת מזה, בדיעבד כמובן.
בכל מקרה עכשיו אחרי שהשתחררתי אני בבית כבר 3 חודשים כי היו לי כמה עניינים רפואיים שאילצו אותי להשאר בבית חודשיים וחצי בערך, אני כל יום בלי יוצא מהכלל נופל שוב ושוב, אני בוער לתאווה ברמות שאף פעם לא היו לי, אולי בגלל בדידות ואולי בגלל התבגרות, אני לפעמים יכול ליפול אפילו 2-3 פעמים ביום, אני הולך למקווה איזה 3 פעמים בשבוע וזה גומר לי את כל הכסף, קורא תיקון הכללי כמעט כל יום ואני מתייאש כל יום מחדש ומתאמץ להשאר עם קצת תקווה כל יום מחדש.
אז תקווה יש אבל זה מרגיש שאני עובד על עצמי כבר וזה מלחמה אבודה.
ניסיתי לשכנע את אבא שלי לשים חסמים על האינטרנט כמו אינטרנט רימון או K9 אבל הוא לא רוצה כלום ככה שאני כל הזמן ממשיך ליפול.
אני מנסה למצוא איזה מסגרת מחוץ לבית אבל בצבא פיתחתי חרדה חברתית די רצינית כי לא הצלחתי להשתלב ואני די ביישן מטבעי אז כל פעם שאני פוגש איש זר או אפילו שהוא לא מהמשפחה שלי אני נתקף יובש בפה, לחץ גדול, דפיקות לב חזקות מאוד, רעידות בקול ובידיים ככה שזה לא בא בחשבון עד שאמצא מטפל טוב שיעזור לי גם בזה.
ככה שאני ממש תקוע.
בכל מקרה אני ממש אשמח לכל תגובה ולעזרה אני ממש לא יודע כבר מה לעשות אז כל תגובה תהיה כמו מתנה אני חושב שהארגון הזה ממש מדהים ישר כוח לכולכם!
