לכו בנים, אשתדל להשיב עד כמה שאני יכול, וגם אם אחזור על דברים שכתבתי בפוסטים אחרים זה בסדר, כיון שכאן טמון הכלב. להבין מהי התמכרות והאם אנחנו מכורים. כי בלי תשובות ברורות לשתי השאלות האלו - אין מצב שנוכל לקבל טיפול מתאים (זה נכון גם למכורים וגם לאלו שאינם).
הנה דוגמא פשוטה שבה אשתדל להסביר את ההתמכרות. בחודש האחרון אני מאוד פעיל כאן בפורום, ומכיון שאני מתגורר בארה"ב אז כאשר אני קם כבר החבר'ה הספיקו לפרסם המון תגובות ופוסטים וכן הלאה, וברור שאני מאוד רוצה להכנס ולהגיב וכו'.
עכשיו, העובדה שאני מגיב במשך היום בזמני הפנוי לא אומרת כלום. אבל אם כשאני קם בבוקר אני לא יכול להמתין ורץ לפורום - זאת בעיה של התמכרות. ההתמכרות חיובית - אבל התמכרות. לכן, בזכות העבודה שלי על הצעדים, אני מגיע לעבודה, יושב מול המחשב במשך כמה שעות ולא נכנס לפורום בכלל. לכן לא משנה כמה זמן אני כן נמצא בפורום במשך היום, משנה שאני יכול לשלוט בעצמי ולהחליט מתי אני נכנס ומתי לא.
לעומת זאת, אם לא הייתי מסוגל לעצור את עצמי והייתי נכנס לפורום גם נגד רצוני, אז מדובר בהתמכרות, למרות שהיא חיובית.
כעת לאכילה: כשאני רואה אוכל, אין לי שום בעיה להחליט שאני לא אוכל. ברור שכאשר אני רעב ארצה לאכול, אבל לא יותר מזה. לעומת זאת אדם מכור סיים הרגע ארוחה רצינית, אבל כשהוא רואה איזה עוגה טובה - הוא לא יכול לעצור את עצמו. זה לא שהרעב מכניע אותו, זה שכאשר הוא עומד למאבק מול התאווה - תמיד התאווה מנצחת.
וזה נכון גם לעניננו, אם תראה את השאלון המפורט לגבי התמכרות, תשים לב שהרבה מהשאלות עוסקות בעובדה שאין דבר כזה סיפוק. תמיד יש רצון לעוד ועוד. אצל אדם רגיל זה לא ככה. אדם רגיל אמנם נמצא עם אשתו ויש לו לכך תאווה בריאה וטובה, אבל כאשר הוא ממלא את תאוותו - הוא לא מחפש עוד ועוד כל הזמן, ובטח לא מחפש בפח הזבל שאריות של אוכל (ובמקרה שלנו לא מחפש באתרי זוהמה תחליפים מגעילים לאישה טובה וכשרה).
עניתי לך קצת?...
זלמן