בס"ד
שלום לכולם!
אני מצרף כאן מכתב שכתבתי לרב מסויים לפני כמה ימים, כדי לקבל את דעתן.
אני חושב שיש במכתב זה מספיק כדי שתכירו אותי...אנא אל תמנעו מעצמכם להגיב למכתב הזה!
שלום כבוד הרב,
לפני הכל, אני מתנצל מראש על המכתב הארוך והחופר הזה... פשוט כבר לא יכולתי לשמור את זה בבטן, נתתי לידיים לכתוב חופשי ולבכי לצאת החוצה ללא הגבלות, בתקווה שאולי זה ישחרר קצת מהלחצים שמופעלים עליי בימים אלו..
אני בן 21, אוטוטו 22, השתחררתי לפני חודש משירותי הצבאי (שנתיים) וחזרתי ללמוד בישיבתי בשיעור ד'.
הנושא שעליו רציתי לדבר עם הרב הינו שמירת הברית.
עד כניסתי לישיבת ההסדר – רמתי הרוחנית הייתה די נמוכה, נפלתי לא מעט בשמירת הברית.
כשנכנסתי לישיבה קבעתי לעצמי "חוק ברזל" שהוא בבחינת "ייהרג וכל יעבור" – אין יותר נפילות, ולא משנה כמה קשה יהיה. למעשה, בהתחלה היה קל להגדיר את החוק הזה, אבל לא ידעתי מה מצפה לי...מיום ליום שלמדתי בישיבה יצרי התחזק מאוד, אך במקביל גם נפשי ורוחי התחזקו, ואפילו יותר מהיצר– וברוך השם ברוך השם ברוך השם הצלחתי להישמר מהחטא הנורא הזה למשך כל זמן שיעור ב', ללא אף נפילה! (של שמירת הברית, כי נפילה במראות אסורים היו לי פה ושם אך הקב"ה דאג למשוך אותי למעלה ובעזרתו ניצלתי) ה' שמע את תפילותיי ותחנוניי הרבים וקירבני אליו – הרב, הרגשתי בזמן ההוא כ"כ טוב..כזאת שמחת חיים ואושר רוחני שמעולם לא היו לי, על כל יום שעבר! במיוחד בימי השוב"בים.. למדתי נתיבות שלום ועוד המון ספרים, קונטרסים ומאמרים מחזקים, כתבתי לעצמי כל מיני סיכומים קטנים וחשובים בנושא, שמתי "שליפים" בארנק, בכיסים, בתיק, בבית, והכי חשוב – ליד המחשב. כל פעם שתקף אותי היצר בהרהורים רעים שלפתי איזה שליף קטנטן עם כמה דברי תורה או מאמרים בנושא – וזה חיזק אותי מאוד. הדפתי את היצר, דרכתי עליו והמשכתי בלימודי – מאושר על כל דקה שעוברת.......
עד הגיוס לצבא (בסוף שיעור ב'...)
כשהתחלתי את הצבא החזקתי כמה שבועות מעמד, אך אחרי חודש וקצת רח"ל נפלתי באינטרנט במראות אסורים שהביאו אותי לידי החטא הנורא מכל! אחרי קרוב לחצי שנה ללא אף נפילה!!!!
לאחר המעשה הייתי המום, פשוט המום, לא עיכלתי את העובדה שחוק הברזל שלי נשבר ונפלתי. התחלתי להרביץ לעצמי, נכנסתי לסערת רגשות...פשוט התחלתי לבכות, למה זה קרה לי וכו'...
לאט לאט התחלתי להתעשת, נזכרתי בכל מאמרי חז"ל על העניין של לא להתייאש לאחר הנפילה, ושדווקא אחרי הנפילה היצר הרע חוגג כשהוא רואה אותנו מתייאשים, ניסיתי להדוף אותו עוד פעם, כמו שהיה בתקופת הישיבה - לנסות להמשיך להילחם, אבל הפעם זה היה שונה. אחרי כמה ימים נפלתי שוב, ומפה התחילו שנתיים בחיי שבהם כמעט ולא היה יום שלא נפלתי בו, וכמה שהייתי תאב ורעב לחטא הנורא הזה לפני הישיבה – כעת הייתי תאב שבעתיים, נפלתי לפחות פעם ביום, טימאתי את עיני, גופי ונשמתי בכל הטומאות והמראות האסורים הקיימים...כ"כ נהניתי אחרי כל נפילה, ה' ישמור...בראתי לי כ"כ הרבה משחיתים, רצחתי כ"כ הרבה זרע פוטנציאלי, הפכתי לבן אדם שחור...פשוט איבדתי צלם אנוש. הידרדרתי לא רק בתחום הזה – הפסקתי לשמור נגיעה, תפילותיי הסתכמו בתפילת שחרית בת 5 דקות לכל היותר בחדר, ותו לא. לא למדתי תורה, לא ביקרתי הרבה בישיבה, בשבתות רק ישנתי ואכלתי...ואפילו כשהיה לי זמן פנוי לא עשיתי שום דבר תורני. לשמחתי, תפקידי בצבא היה מאוד משמעותי ומאתגר, ותרם המון למקום שהייתי בו, ב"ה שזיכני!, וגם לחץ העבודה הרקיע שחקים – ימים ללא שינה, שבתות, חגים.. (לא שמירות או תורנויות – עבודה מקצועית לכל דבר) משהו שמצד אחד היה טוב כי הראש שלי היה כל הזמן בעבודה, אך מצד שני היה לא טוב – מאחר וזה גם בא וזלל לי הרבה זמן אישי לעצמי, שאולי הייתי יכול ללמוד בו ולהתחזק מעט, אבל זה לא כ"כ משנה מה היה – כעת עברתי את זה ואני בסיטואציה אחרת.
לקראת השחרור, הופעל עליי מכבש לחצים עצום כדי שאשאר בתפקידי, אך ההחלטה הסופית שקיבלתי הייתה לחזור לישיבה, מסיבה אחת ויחידה – אני רוצה לחזור להיות בן תורה (אני עדיין רוצה לחזור לעסוק בתחום הצבאי שהתעסקתי בו בסדיר, ואפילו לחתום קבע להרבה שנים, אך לא לפני שאתייצב בחזרה כבן אדם יציב שומר תורה ומצוות).
לא ארחיב שוב בנושא החזרה לישיבה, אך הרב יכול להבין את הקושי האדיר שהיה עליי בעת החזרה לישיבה..פי כמה וכמה מהפעם הקודמת. "חוק הברזל" הופעל מחדש – וברוך השם זהו כבר היום ה23 ללא נפילה, כן ירבו. אך כעת המצב הוא לא כמו שהיה בשיעור ב' – כעת ההתמודדות עם היצר הרבה יותר קשה, אחרי שנתיים שלימות של חטאים נוראיים, אינסוף תמונות וסרטים נוראיים רח"ל קופצים לי לראש בכל רגע נתון, ולא נותנים לי שקט של מנוחה. החלטתי שלא משנה כמה קשה יהיה – אני חייל ואני נלחם – אנחנו במלחמה! חירום!! נכנסתי בכל הכוח לעולם הישיבה - לימוד גמרא, חומש, הלכה, והכי חשוב – לימוד בנושא שמירת הברית. אני רואה לנגד עיניי כל הזמן את הפסוק בספר בראשית ד', פסוק ז' "הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו" מפרש רש"י שהיצר הרע תמיד מתאווה להכשילך אך אם תרצה – תמשול בו!!! חזרתי ולמדתי מחדש את כל הספרים והמאמרים בנושא – שעזרו לי וחיזקו אותי בשיעור ב' – אך לצערי הרב ההשפעה שלהם עליי היום היא הרבה יותר נמוכה, אני יכול להבין למה... אני כבר לא מה שהייתי פעם, אני מרגיש שלא משנה כמה אני אתמודד ואצליח – עדיין חטאתי כ"כ הרבה שאני פשוט כבר לא יודע מה לעשות. עוד מעט אני גם ארחיב על הקושי המרכזי שממנו אני סובל.
למדתי שעל חטא שמירת הברית ישנן 2 תשובות עיקריות – תשובה תתאה ותשובה עילאה – וכמובן על זה שתשובה תתאה זה חשוב וטוב – אך ללא תשובה עילאית לא אוכל לכפר על מעשיי הנוראיים. הרב!! אני מנסה בכל כולי להשתנות!!! להפסיק לחטוא זה נחמד, אבל לא העיקר...המצב פה מצריך שינוי מהותי – לשנות את דרכיי ומעשיי, להידבק בעולם התורה הקדושה בכל כוחי כדי ליצור את התשתית המתאימה לחיים דתיים ויהודיים אמיתיים ונכונים, אבל אין רגע אחד שהנושא הזה לא עולה לי לראש ומפריע לי – אני יודע שאני לא היחיד שחווה את זה, יצר הרע מנסה להכשיל את כולנו ואני לא היחיד שקשה לו, אך יש לי בעיה נוספת בתחום הזה שמפריעה לי, בעיה שאני ממש מתבייש לדבר עליה עם אנשים אחרים, ושלדעתי היא זאת שהופכת את המלחמה היומיומית שלי לכמעט בלתי אפשרית. ואני לא מאלה שמוותרים לעצמם בחיים – אבל זה משהו שדורש טיפול שונה מהרגיל.
הבעיה שלי היא אובססיה מינית לעישון. (במונח המקצועי זה נקרא "קפנולגניה" או "סמוקינג פטיש"), הנה תקציר קצר מאתר אנציקלופדיה אמריקאית : "Capnolagnia: Capnolagnia refers to sexual urges, preferences or fantasies involving watching other people smoking, mostly females"
בשורה התחתונה, אני חש גירוי מיני חזק מאוד (שבעקבותיו באה הזקפה) כשאני רואה או רק חושב על אישה מעשנת. מספיק לי לראות ברחוב מישהו מעשן ואני ישר חושב על נשים מעשנות...אפילו בדל סיגריה על הרצפה מזכיר לי את העניין - אני בעצמי לא מעשן בכלל..) באינטרנט ראיתי כ"כ הרבה מידע בנושא כך שאני יודע לפחות שאני לא לבד – שיש עוד אנשים שחווים את התופעה, אך אני לא רוצה להמשיך להיות כזה!!!!!
בעיה נוספת שמקשה עליי עוד יותר את הסיפור זוהי העובדה שאני סובל מADHD – גם ככה קשה לי מאוד להתרכז, הרבה יותר מאנשים שלא סובלים מהבעיה, וגם כשאני לוקח ריטלין זה לא עוזר לעניין ההפרעות הצדדיות בראש – דהיינו – המחשבות והאובססיות האינסופיות האלה על הנשים המעשנות.
פרט לשאלה ששאלתי באינטרנט רופאה שמתמחה בטיפול התנהגותי קוגנטיבי – לא דיברתי על הנושא הזה עם אף אחד עקב הבושה. אותה רופאה אמרה לי שכדי לצאת מה"התמכרות" הזאת יש להגדיר תחילה את הבעיה – ה"התניה" הזאת שיש לי בראש, שמגורה מראיית אישה וסיגריה (בדומה לכלב המוכר של פבלוב, שמרייר כשהוא שומע צלצול של פעמון), ואז לעבוד על ההתניה הזאת ולשכנע את המוח שכל זה שגוי – שעישון זה דבר נורא מסוכן, מגעיל ומסריח, שאישה שמעשנת היא לא מושכת בכלל אלא דוחה וכו'... הרב! ניסיתי לעבוד על זה כ"כ הרבה פעמים שאני כבר לא יודע מה לעשות – כמה שאני לא אנסה לחשוב על ההתניה הזאת, ולתעל את האנרגיות האלה לדברים יותר חיוביים – זה לא עוזר, אני לא מצליח להפסיק לחשוב על הנושא הזה, ואני לא מצליח להירגע – אני כל הזמן במתח, בלחץ... כבר 23 יום ככה.
מצד שני, אני מנסה לרגע לחשוב...אפילו אם היה פה "תקדים" וההלכה הייתה מתירה לי להוציא זרע לבטלה זה לא היה עוזר לי ולא הייתי חושק בזה – אמנם לא הייתי לחוץ ואובססיבי כ"כ כמו עכשיו, אבל מאידך גיסא תחושת החטא והריקנות שבעקבותיו הרבה יותר גרועה מזה...ככה שאני באמת לא יודע מה לעשות, הרב, אני משתגע!!!
סה"כ אני רוצה להיות אדם דתי טוב ומאמין, להתקרב אל הקב"ה כמה שיותר,להתנתק מכל האובססיות המוזרות האלה, להיות שומר ברית טוב ולהקים בית נאמן בישראל...דרישה מוגזמת? מנקודת המבט שלי זה נראה כמו חלום.
הרב, אני מתחנן בפניך – תעזור לי לצאת מכל הבוץ הטמא והמלוכלך הזה – אני רוצה להיות שמח בעבודת השם, ואני יודע שאין הקב"ה מנסה אותנו בדברים שלא נוכל לעמוד בהם..אבל לדעתי יש דברים שהם הרבה יותר קשים מההתמודדויות של רוב האנשים.
אני מודה לרב על הכל, ושוב מתנצל על אורך המכתב ו"מוזרותו" – המכתב הזה נכתב בדמעות של אהבה לקב"ה.
