קראתי קצת מהסיפורים, אתם חבורה של אמיצים.
לקח לי כשנה וחצי מהיום שנודע לי על שמור עיניך ועד היום שהרמתי את הטלפון, עד שאזרתי אומץ.
בן 32, נשוי ואב ל3, חרדי (אינני ראוי לתואר זה כעת) מתגורר בניו יורק (לומד ומלמד).
רמת ההתמכרות שלי- סרטונים ותמונות באינטרנט,(בד"כ לא ממש פורנו) אינני מוציא זרע לבטלה כתוצאה מהצפיה.
תדירות: אחת לחודש וחצי - חודשיים, בד"כ כשאנחנו אסורים ואישתי לא באיזור... כמו בשלושה ימים האחרונים שאישתי נעדרה מהבית מלאתי מצברים של 13 שעות!!! אני לא מאמין שאני כותב את זה - אבל כשאני נופל - אני מתרסק,
היום כשראיתי את המילה פורנו על המסך - נשברתי והרמתי טלפון אליכם
אישתי מודעת למצבי ומנסה לעזור (מספיק שמידי פעם היא שואלת אם הכל בסדר וזה עוצר אותי) הבעיה מתחילה שהיא לא שואלת...
אני מעוניין להתמודד עם התאווה המכוערת, החכמה והעיקשת דרך הקבוצה ולא דרך אישתי (בסוף אני יודע למצוא פרצות ולפני שהיא יוצאת מהבית אני דואג לא להזכיר לה - להזכיר לי...) ובכלל, אני מאמין שלשתף במעגל רחב יותר אולי יעזור לי לצמצם את נתיבי הנוירונים שכריתי במוחי בעשרת השנים האחרונים לאט ובנחישות.
אני מרגיש דפוק, יש לי תמיכה מלאה - ואני לא מנצל אותה.
כנראה שהשבועיים הקרובים יהיו נקיים ואולי גם השבועיים אחריהם, אני מעריך שההתמודדות הבאה שלי תהיה לקראת סוף חודש אב (זה כבר דפוס מוכר ומכור מראש לצערי) לכן אני מחליט לטפל עכשיו כדי להגיע לראש השנה בשלום
אשמח לעצות, לעזרה.
אולי ניסוח שבועה.
תודה תודה