קודם כל- מחמם את הלב. לקרוא תגובות כ"כ משתתפות ומזדהות מאנשים שאני לא מכיר..
ובכן לא נעלמתי. קראתי את התגובה של זלמן, ולא הרגשתי מוכן עדיין להשיב. זאת שאלה טובה, וחבל להרוס שאלה בועטת עם תשובה צולעת..
עכשיו אני חושב קצת אחרת, אבל לפני כן אני רוצה לשתף במשהו.
כשאני יושב מול מחשב (בלי חסימה. המחשב הנוכחי למשל חסום עד לרמת חנק:) ) ויש לי זמן, ואני פשוט יכול ללחוץ פעם או פעמיים ולראות ולשמוע מה שמתחשק, אז באה התאווה. אבל אני יכול לזהות אותה עוד מרחוק, לפני שהיא הופכת לתאוה בלתי ניתנת לריסון... וגיליתי שיש דברים אחרים שיכולים להחליף, להדחיק, לדחות, תקראו לזה איך שאתם רוצים, אבל אני פותח אתר אינטרנט של סרטים לצפיה ישירה, בוחר סרט (ובקטע הזה חשוב ביותר! לבחור סרט לפני שנכנסים לאתר, כולנו מבינים מדוע), ומתעל את השעתיים וחצי הקרובות לבזבוז זמן מוחלט...
אני מרגיש שגיליתי בזה את אמריקה, סרטים זה דבר ידוע ושחוק, אבל כשאני מוצא את עצמי ב4 בבוקר אחרי סרט טוב, שנהניתי ממנו, אני מסוגל יותר בקלות לקום ולומר יפה שלום. או שלא, קרה לי גם שלא יכולתי לקום, ומה שעשיתי זה לפתוח סרט חדש, ואחרי 2 סרטים בלילה נטול פורנו אחד, התפללתי שחרית עם סיפוק מסוים, והלכתי לישון...
אני לא חושב שזה פיתרון, אפילו לא חלקי, אבל אני מוקסם מהעובדה שזה היה תחליף... דרך אגב אני גם שילמתי על זה מחיר, בימים הפוכים, בימים בלי הספקים בכלל, וכד'.
מה דעתכם? על הרעיון, הביצוע?
תשתפו תועילו.
ולשאלה של זלמן היקר- האם אני חושב שמניעת השימוש באינטרנט תעלים את התאוה? תשובה: לא.
התאוה היא חלק ממני,וזה שהיא התעוותה והתפתחה לממדים מפלצתיים, השתלטה על תחומים לא לה, לא גורם לי לשנוא את הגרעין המתוק והקדוש שהוא חלק ממני. וכן, אני חולם על חתונה, עם אישה יפה, אהובה, וחיים קדושים.
אבל אני כן חושב, שלו יצויר שאין לי מחשב בלי חסימה, ואין לי את הזמינות של החומר, אני באמת לא אהיה משועבד לזה. אני אצטרך להתמודד עם כל מה ששמעתי וראיתי, ללמוד לשכוח ולהתרפא, אבל אני לא נרקומן. אני לא ארדוף אחריו בחוצות.
הבעיה, שאין כזה דבר.
תמיד תהיה זמינות כלשהי. מתישהו.
והנה הבעיה שאיתה אני מתמודד:
איך אני מגיע למצב שאני נקלעתי לסיטואציה. לפני 2 אפשרויות, ואני בוחר בבחירה מוחלטת ורצונית בטוב. איך אני מחזק את שריר הרצון שלי, שיוכל לסבול ולרסן את התאוה הזאת, שאני באמת לא מבין איך אני נותן כ"כ הרבה מקום, כוווללה תאוה... (סתם קפץ לי עכשיו לראש)
בקיצור איך אני כן מצליח להתמודד, אם לא לבד, אז לפחות בעצמי.
ונתן היקר,
אני באמת לא מסתובב עם תחושה של אפס,ב"ה.. אולי אני צריך דוקא חיזוק הפוך.. לצאת מאוירת ה"נעשית לו כהיתר" שאני לפעמים מרגיש שמאיימת עלי..
בעיות לא פתורות, רגשיות ונפשיות, יש לי למכביר, בינתיים אני חושב ומקוה שתיעוב עצמי זה לא אחד מהם..
אבל אתה יודע מה? השגחה. אני בל"נ אנסה את עצתך.. רעיון טוב שקטנוני מצדי לדחות... תודה!
ואני מסכים איתך, ומאוד מודאג מהעובדה הפשוטה הזאת, שזה לא ילך לשום מקום אם אני לא אבחר בזה..
ואני מבקש מכם להתפלל עלי לא לשכוח את עצמי... (מגוחך, אה? אבל אני רציני)
אני רואה שכתבתי פה ספר, סלחו לי..
ותודה! תודה לכולכם שאתם פה, כל התייחסות לדברים האלה שיוצאים מהקישקעס שלי, זה עצום, אני לא מצליח לתאר כמה.. תודה ושלא נדע צער וחרטות יותר..