חבר יקר, הדברים שאתה מעלה הם חשובים. החשש שלך מובן. לא אספר לך סיפורים כדי שלא תתאכזב, גם לא אייאש אותך, יש לך דרך לעשות, היא לא תהיה קלה, אבל אם אתה תהיה רציני, תעשה את מה שביכולתך אני לא רואה סיבה שמה שקרה איתי לא יקרה לך.

וקרו לי המון דברים טובים אתה מוזמן לקרוא את הסיפור שלי ולהיווכח בעצמך,  ולא, אל תילחם, תיכנע, תקבל את זה שאתה מי שאתה. ותתנהג בהתאם. כן. זה יכול להראות לך מסובך, אבל יש הבדל, גדול, אתה מוזמן לחפש בפורום, יש המון חומר כתוב מסביב לזה, אם לא תצליח אעזור לך.

אה, דבר אחרון לבנתיים - תתמקד בכאן ועכשיו, היום, לא מעבר, אין סיכוי שתצליח לפתור בעיות של עשרות שנים בימים ספורים. היום.

בהחלמה.

שלום לך רקם היקר. מצטרף לקודמיי בברכת ברוכים הבאים. הכאב ניכר היטב מדבריך, אבל (אני מקווה שלא תתאכזב) יש פה הרבה סיפורים כואבים, והתכנית מיועדת בדיוק בשביל מקרים קשים כמו שלנו.

אני רוצה להתייחס לדברים שציטטתי ממך למעלה. אתה אומר שהלב מסרב לקבל את הגדרת המצב כמחלה. גם אצלי זה כך. הלקיתי את עצמי בלי סוף. יום אחד גם גיליתי את הסיבה לזה שאני מסרב להסיר מעל כתפיי את משא האשמה הגדול. אצלי הסיבה היא שאני מעדיף לחשוב שאני עומד במרכז העולם, ושעליונים ותחתונים תלויים בי, גם אם פירוש הדבר להרגיש אשמה גדולה. זו פשוט אסטרטגיה נפשית שבחרתי בה שלא במודע, בשלב קדום של חיי: אני רוצה להרגיש חשוב ומשמעותי, אבל אני לא יכול להשיג את זה דרך מעשים טובים, אז אני לוקח על עצמי אשמות גדולות שאני לא אשם בהן, וככה מרגיש שיש לי משמעות בעולם... חולני, אבל כזה אני. הדרך שלי להשתחרר מזה הייתה להתפלל לה' שייקח ממני את השיטה החולנית הזו, וגם שייקח ממני את הצורך החולני להרגיש משמעותי, וייתן לי חיבור אליו - מקור החיים האמיתי.

חברים...אתם ממש יהודים יקרים! שליחי ה', מליצי יושר, שותפים לבריאה...

עליכם יקיריי, נאמר הפסוק - "נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה"

לקחתי את הדברים ללבי! והיום יום חדש! העת להסיק מסקנות ולהתקדם במעשים!

אצטט את מה שכתבתי באימייל לאחד מהחברים היקרים שעודדו אותי כאן בפורום -




אז כנראה שזהו הצעד הראשון שאותו אני צריך לעשות על-מנת להתחיל את המסע שלי להחלמה, ולדבקות בה'.

מישהו מכיר פסיכולוג טוב (ולא יקר ) שמתמחה בעניין נטיות הפוכות, באיזור המרכז?

שלום חבר,

אכן, ההודאה שלנו בפני מכורים כמונו, נותנת לנו את הכח להודות בפני עצמנו, ואז גם בפני אחרים - אם וכאשר יש צורך.

גם אני הייתי אצל פסיכולוג, ולקח לי הרבה זמן לפתוח עוד ועוד קלפים, מה שלא היה בין מכורים אחרים, שם פתחתי את הקלפים מיד כי הרגשתי שמבינים אותי ויודעים על מה אני מדבר.

לגבי פסיכולוג - אמליץ לך להתייעץ עם יחזקאל - מנהל האתר.

מה שכן, הנסיון הקצר שלי הוכיח שהפסיכולוג הוא לא במקום הקבוצות והוא יכול לטפל רק בענפים של הבעיה אבל לא בגזע ובודאי לא בשורש. אני מוכרח את הצעדים כדי להישאר נקי.

אבל איך מתגברים על הבושה העצומההההה..... שיש לי אפילו ממכורים אחרים?

הרי אפילו לדבר עם פסיכולוג מקצועי - איני מסוגל! כי בשביל לדבר איתו פתוח אני יודע שאצטרך לגייס כוחות אדירים,שאיני יודע אם יש בי בכלל!
כיוון שההפסד שעלול להיות לי מחשיפת הסוד שלי לגבי הנטיות ההפוכות - הוא קטסטרופלי מכל צד ובחינה! חיי יוכלו להתמוטט בין רגע!

ועוד, זה לא עושה לי טוב על הלב, שאצטרך לתאר את הנטיה שלי במילים, לאוזניים של אחרים שלא בגדר אותה החריגות הזאת....
כיוון שאע"פ שמצד ההתמכרות שלנו יש לנו מכנה משותף, אך מצד הטריגרים לתאווה והטיפול בהם - הם רחוקים כמזרח ממערב!

וכדי לסבר את האוזן, תאר לך, שמישהו בקבוצה שמודה שהוא סקסהוליסט מכור, ומרגיש ללא תקנה, רק שהוא מכור למין מטורף עם בעלי חיים,
האם שאר חברי הקבוצה יכולים בכלל להתחבר ולהזדהות עם הנטיות שלו? הרי הוא נמשך מינית למה שאנו רואים כמזון!?
והאם בשורה התחתונה, אותו מכור ירגיש באמת, אבל באמת את בטחון שהוא נמצא בין חולים כמותו? או שמא הוא ירגיש שהם עוד חולים פחות ממנו?

כך בערך אני מרגיש!

ואפילו בפני מכורים החווים קשיים עם נטיות הפוכות בפועל כמותי - עדיין לא נראה לי (במצבי כיום) שאוכל להיחשף מולם עירום ועריה......זה קשה, קשה....

ה' יעזור לי, אולי אני צריך לחזק עצמי בבחינת - "סוף דבר הכל נשמע....."  אז מממילא.....

מה העצה? ומה התבונה?

היי חבר תתעורר
אתה בסך הכל חושק בבני מינך
יש פה עשרות כאלו בפורום
בין אם הם בארון או לא
ובמדינה יש עשרות או מאות אלפים כאלו
לא נראה לי שמישהו יודע במדויק
אבל אתה רחוק מלהיות לבד
תתעודד ותתחיל לטפל בעצמך
גם אני שחושק בבנות המין השני
וגם אתה
חולים באותה מחלה