שלום אני חדש..בחור צעיר.
שאלה א' נירשמתי לטבלה בת 90 יום צריך בנפרד להרשם לפורום?
ב' האם שאר חברי הפורום רואים את כתובת האימייל?
ג' מאי העבירה האם הפעולה של ההוצאת זרע וגם אם הזרע יישמר בפנים (בכח) והפעולה תהיה האם זו העבירה?
או גם אם יוצא טיפות באמצע היום (אולי כן מיצר) אבל ללא הפעולה?
ובדיעבד כשקרה כבר כמה פעמים האם לשמור הזרע בפנים בכח זה מזיק בריאותית?
תודה רבה 

שלום עליך אחי היקר!

א. למיטב הבנתי אין צורך להירשם פעמיים. ברגע שאתה רשום, אתה מסודר.
ב. כאשר אתה נרשם אתה יכול לבחור אם יראו את המייל שלך או לא. יש אפשרות גם לשנות את זה בהגדרות.
ג. עקרונית יש עבירה בזה שאדם מגרה את עצמו וצופה בדברים שגורמים לו לרצות להוציא זרע. יש גם איסור בפעולה עצמה והשיא של האיסור הוא ביציאת הזרע. ראיתי שכתב אחד הפוסקים, שאם אדם נפל והזרע כבר נעקר מגופו, אין צורך להחזיק אותו בפנים בכח, וזה גם לא בריא. אמנם עצם ההגעה למצב הזה היא בעייתית ועבירה.
אם יוצא זרע ללא כוונה וללא שום פעולה מצידך, אין בזה עבירה.

בכל מקרה רציתי לומר לך באופן כללי שאם אתה רוצה להתגבר על הנפילות, עדיף לך להתמקד בהיטהרות ובקדושה ובתהליך של ריפוי. תתמקד בדברים החיוביים של החיים. בפעולות שאתה פועל ובשינויים שאתה מחולל בעולם. מיקוד על העבירה, איפה היא מתחילה ונגמרת ומה בדיוק בדיוק אסור ואולי זה בכל זאת מותר.......
כל זה גורם להתבוססות בחטא שלעניות דעתי תקשה עליך לצאת מזה.
אתה בחור צעיר? צא לעולם! תפעל ותעשה, תתחבר לחברים, תשמח!

אשריך שהצטרפת לכאן ושיהיה לך בהצלחה!

חייטובסקי.

אני לא יודע מה אצל אחרים, אני יכול לכתוב רק מהנסיון שלי.

אצלי הבעיה לא קשורה לעבירה בכלל. הבעיה היא בהתמכרות. וזה הבדל של שמים וארץ בכל הגישה אחר כך.

האם כשאדם שובר רגל ולא יכול ללכת לבית הכנסת הבעיה היא שהוא לא מתפלל במנין או שרגלו שבורה?

כמובן שההבדל הוא עצום. אם הבעיה היא שהוא לא מתפלל במנין, הוא לא יילך לרופא אלא ישאל רב מה לעשות (וככה יישאר נכה כל החיים). אם הבעיה היא הרגל השבורה - הוא יטפל ברגל (ואח"כ יעשה תשובה על הזמן שלא התפלל במנין).

אז אם אתה עדיין לא מכור - כדאי לך לעצור עכשיו כדי שלא תגיע להתמכרות. ואם אתה מכור - תתחיל לעבוד על עצמך.

העניין שמכור.....
שוב נכשלתי כבר יותר מחמישה ימים ברציפות..
מה עושיםעכשיו ????????????????????

אוקיי, הרצון הטוב,

בימים האחרונים נכשלת כי היית רעב. היום אתה כבר שבע, אז אל תתן ליצר לשלוט עליך.

הוא חושב שאתה החמור שלו שהולך על ארבע, וברוב חוצפתו הוא מכה אותך בשוט.

קום על שתי רגליים תסתכל אליו אחורה ותגיד לו "בויאהההה"- ואז תתחיל לברוח. מהר.

הרגע לפני כמה דק' נכשלתי..נכשלתי כמובן אבל השאלה שהזרע נשמר בפנים והית הפעולה אבל יצאו רק כמה טיפות..האם אני צריך לעשות הכל כמו שנכשלתי לגמרי????
ב' מה עושים

קח ספר תהילים ותקרא כמה פרקים. זה מרגיע את הנפש המשתוקקת.

אז יהיה לך כוח. אם תוכל ללכת למקווה היום או מחר בבוקר- זה יתן לך הרגשה של לידה מחדש.

מקווה אינני יודע אם אוכל ללכת יש מצב מחרתייים בבוקר או שלא אוכל למשך זמן..
ושמעתי שלהתקלח למי שאיננו יכול ג"כ עוזר..אבל אני יכול רק בערב...אפשר להמשיך לחיות בנתיים או כל מה שאני אומר\חושב\נוגע טמא?

אתה יכול להמשיך לחיות..
כולנו טמאי מתים שזו הדרגה הכי גבוהה.. אז תהיה רגוע.
אני ממליץ לך גם ללכת למקוה, זה בהחלט עוזר ובעיקר לנפש..

כן אם אלך מחר למקום מסוים אז למחרת בבוקר יש מצב שאוכל ללכת למקוה אבל אם לא אז זה יכול להיות רק עוד שבועיים..
אז מקווה זה לא תנאי הכרחי לטהרה??
אלא רק עזר להרגשה ?

ברור שהמקוה מטהר אותך ברמה מסויימת ובמיוחד לאותה טומאה..
וזה מדהים שזה מאוד משפיע על הנפש!
אני ממליץ לך להתאמץ מאוד ללכת מחר, תתחזק ותתגבר מאוד כי ה' רואה את הרצון והמאמץ שאתה עושה.
ואז בעז"ה גם יעזור לך להתמיד בדרכי הטהרה.
וכמו שכתוב "הבא להיטהר מסעיין לו"

תעשו לי טובה, המקווה מטהר אותנו בזה שאנחנו מרגישים נקיים ואז חוזרים לסבב נוסף של בוץ ולכלוך (ואז שוב מקווה ושוב נפילות). המקווה לא מציל אף אחד מהתמכרות.

אם מישהו רוצה לצאת מההתמכרות - שיתחיל לעבוד על עצמו לתת את החיים שלו לה' באמת. אח"כ שיילך למקווה.

לא מסכים איתך..
ברור שצריך לעשות את ההשתדלות ברצון אמיתי,
אבל מה זה קשור שלא ילך למקוה?

למי שזה עושה לו טוב על הנשמה למה שלא ילך??
זה כמו שתגיד ספורטאים גם ככה כל יום עושים ספורט ומזיעים, אז שיישארו מסריחים וזהו, למה להתקלח כל יום??

חס ושלום. כנראה לא כתבתי ברור מספיק.

אני הולך למקווה כל יום, בין בימים שאני מצליח וגם כשאני נכשל. אני מכיר טוב מאוד את התחשוה המטהרת, ומכיר גם את ההשפעה של זה על הנשמה.

כל הנקודה שלי היתה שמי שמבלבל בין זה לבין החלמה - טועה.

היו לי תקופות שהרגשתי שאם רק אלך למקווה בכוונה גדולה יותר - לא אפול בתאווה. זה כמובן לא היה נכון, כי ההתמכרות לא קשורה לבעיות הדתיות שלי. לכן, לדעתי האישית, העיסוק האובסיסיבי בנקיות ודתיות - לא משרתות את המטרה שלנו. המטרה היא להחלים מהמחלה, לא להיות דתיים יותר. אחרי שנצליח בעז"ה לחיות חיים רוחניים יותר ונקיים יותר - נוכל להתפנות לבעיות הדתיות שלנו.

במיוחד שלי יוצא ללכת למקווה בזמנים רגילים בערך אולי פעם בשבועיים שלוש אז אפשר לוותר על זה? זה לא פוגם בעבודת ה' וטיפול עצמי בהתמכרות לעוון?