תמשיך לחפש. אל תתייאש. גם אם זה לרצות לרצות. זה בסדר. לכל אדם יש את הזמן שלו. את המסלול שלו ואת הקצב שלו. בהחלמה למדתי שאני רואה את מה שאני מחפש ומחמיץ את מה שאני לא מחפש אפילו שזה ממש מתחת לאף שלי...

זה לוקח זמן, אבל מגיע הרגע שפתאום תובנה חדשה נכנסת לנו לחיים, אנחנו תופסים שהדרך שבה אנו חווים את העולם מושפעת מאד מהמקום בו אנחנו ממקדים את תשומת ליבנו.

שנזכה להתמקד ברצון האמיתי שלנו.

חיבוק.

אסירותודה כתב:

אני אוהב אותך. תודה. רוצה את החיבוק הזה...

בימים אלו אני אפילו משכנע את עצמי שאני חי עם התאווה. וזה בסדר.
בסדר, אז אני אאונן פה ושם, אשאב את ההנאה שאני צריך ושלום על ישראל. (רק חבל על הלבה הרותחת שמחכה לי שם אחרי 120, אבל) למי יש כוח להלחם בזה? אני אפילו כבר לא ממש מוחק את הסרטונים/סרטים, במילא אני אוריד מחדש עוד כמה שעות/ימים, מה הטעם?
הקב"ה נותן לי מין חסד כזה מוזר, שאפילו הנפילות כבר לא כל כך כואבות.
אם נסתמך על העבר, זה לא ימשך לנצח.

אבל לא יודע. משהו בי בכל זאת לא רוצה לטבוע.
אני לבד בבית. לא יוצא לי הרבה. וזה אומר שאני יכול לחגוג חגיגות על התאווה בפול גז. אבל משום מה לא עשיתי את זה. לעזאזל, מה עוצר אותי?

גם בתוך הסערה בתוך רעש הרעמים כשהכל חשוך מסביב והעולם כמרחקה אתה יודע שיבוא הרגע ותפציע קרן אור חמימה ויתפזרו העבים ותזכה גם אתה לראות שמיים תכולים פרוסים ממעל כעצם השמים לטוהר.

הייתי יותר מדי שנים במקום בו אתה נמצא וחוויתי את הכל.
אוהבים!

הוא לא רוצה ליפול ולפגום בברית.

אך כמוני אחרי הנפילה הוא מרגיש טוב והקלה ולא תחושת יסורים, לכן הוא שואל איך מקבלים רצון להפסיק לפגום, ליפול, להשתמש... איך שתקרא לזה.