בס"ד

אני חייל בצבא כבר כמה חודשים, ב"ה בצבא אין לי שום נסיונות בקטע הזה
ואף פעם לא היה לי, גם בגלל התעסוקה המרובה ואין ממש זמן ומקום לזה.
אבל כל פעם כמעט שאני מגיע הביתה לסופשבוע, היצר הזה תוקף אותי כמו לא יודע מה ואני נופל..
כל פעם בסופשבוע אני נופל בזה לפחות פעם אחת הרבה פעמים אפילו פעמיים, (פעם אחת בשישי
ופעם אחת במוצ"ש) ואם אני יוצא חמשוש אז בכלל...

אשריך חייל,
שבוע טוב,

אני מבין שיש לך בעיה עם זה שבצבא אתה לא נופל, כי אם הייתי נופל גם שם היית עושה משהו רציני עם הבעיה הזאת, לא?

אני לא ציני, אני רק אומר בדרך מוזרה קצת, שזה כואב מה שאתה עובר, ויש מה לעשות לזה כדי שלא יכאב יותר, ושלא יהיה יותר גרוע.
אם אתה מסוגל לעצר את ההתנהגות, היית כנראה עושה את זה מזמן. אם אתה לא מסוגל לעצור, כמוני, אז יש דרך שאני עובר בה וזה עוזר לי להישאר נקי, וגם להתקדם לחיים שפויים יותר בכלל.

לי זה עלה בהרבה כאב ונזק בלתי הפיך, עד שהסכמתי להתמסר להחלים מהמחלה הזאת. ואני מקווה בשבילך שלא תצטרך לעבור דברים קשים יותר. כי זה לא נעלם לבד, ולא נחלש לבד. להיפך זה מידרדר, לאט ובטוח.

אז אתה בצבא ואין לך יכולת אולי ללכת לפגישות, אבל אולי תיקח ספונסר שתוכל לשמוע ממנו מה אפשר לעשות בכל מיני מצבים לא שפויים.
--
אני לא רוצה לאיים, ולא רוצה לומר לך מה לעשות. אני מציע את מה שמוכיח את עצמו בשבילי. אולי זה נכון בשבילך, ואולי לגמרי לא. לשיקול דעתך והרגשתך.

שבוע טוב ובטוח, חבר.

לא חייל ולא צריך חמשושים בשביל ליפול, אבל אני חושב שכדאי שתתחיל כאן
www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=3538.0

ואם צריך או משהו, אני חדש וטירון לגמרי, אבל במה שאני יכול אשמח לעזור.
חזק ואמץ

בתור חייל לשעבר אחי ושנפל די הרבה בזמן השירות הצבאי.
אני חייב לומר שכדאי לך להכנס לתוכניות של האתר.
זה יכניס לך עניין אמיתי יותר.
אני אישית חושב שנפלתי בגלל שלא היה לי סדר יום כמו שצריך שהייתי יוצא הביתה(ולא הייתי יוצא הרבה).
קבע סדר יום קבע עיתים לתורה, תשקיע במשפחה אחים וכו'.
תארגן יציאות, לך לשבתות במקומות ישיבות.
שבור שגרה כדי שהשגרה לא תשבור אותך.
והכי חשוב תתחיל ב12 הצעדים.
בצבא יש מספיק זמן בשביל זה.
אשרייך חייל יקר..
קח את העצה בעירבון מוגבל אם זה מתאים סבבה אם לא, תעשה שיפת דלית.
לילה נקי וטוב.
תמיד בשמחה

שלום לך אח יקר,

בשעה זו אתה בטח כבר עמוק בדרך חזרה לבסיס...
כשהייתי בצבא היתה לי תקופת נקיון לא קצרה, עד ש... כך שאני מאד מזדהה איתך.
את המבד"ק לא עברתי בגלל שימוש נרחב עד השעות הקטנות של הלילה (בבית, ולמחרת צריך להגיע לתה"ש בצהריים, אז יש זמן...) וישבתי מול המאבחנת כמו סמרטוט משומש (תרתי משמע...)
אבל זכורים לי לטוב גם הזמנים בהם הייתי שקוע בתפקיד הצבאי, ופשוט לא עניינה אותי התאווה, וכשהיא באה, די היה בחשש מפגיעה ביחידה והחברים כדי לשמור על נקיות. לפעמים זה החזיק גם כשיצאתי הביתה, לפעמים לא, ובסופו של דבר גם הגבול הזה נפרץ לחלוטין, והייתי נופל לפעמים גם כשאני בצבא..
אז
א) יש כאן אנשים איתך בדרך, אל תפחול ברוחך, הזמנים שאתה עסוק בעבודת הקודש הצבאית ולא במושאי ההתמכרות הם אמיתיים ומשמעותיים יותר מכל נפילה!
ב) אני סה"כ מזדהה עם הדברים של תמיד בשמחה, תראה אם אתה יכול ליישם אותם בדרך המתאימה לך.
הנסיון שלי ושל אחרים מראה שהיצר אוהב את הבדידות - בחברות וחיבור לעומת זאת, יש בחינה גדולה של בריאות.
לקבוע לך שבירו שיגרה זה טוב וחשוב, אך לדעתי חשוב לא פחות שזה יהיה עם משהו נוסף: טיול משפחתי, טיול עם חברים, עבודות בבית (בטח למדת בצבא לשפצ"ר משהו שיכול להתאים גם לבית, אחי אחרי כמה חודשים בתור סרס"פ החליף לנו את הריצוף בחצר, ויש עוד רעיונות...) חברותא ללימוד משותף זה רעיון מעולה!
היציאה הביתה היא כדי לתת לך לפרוק את המתח, לא כדי לתת למת לפרק אותך (כמו שהוא עשה לי... :-[)

מקווה לפגוש אותך פה עוד!

רוב ברכה!