שלום חבר יקר וברוך הבא,
אנסה לעשות לך מעט סדר בדברים, ואני מתפלל ומבקש שיהיה לתועלת - אם לא לך, אז לפחות לי.
הדבר הראשון החזק כאן הוא ללא ספק ההזדהות הזאת שעליה אתה מדבר. שנים שאני חי בהכחשה או בהדחקה או בסתם אדישות והנה מסתבר לי שיש עוד אנשים כמוני, ולא רק זה אלא שהם אפילו מוכנים לדבר על זה. זה באמת הלם, אבל זה הלם מהסוג החיובי. ולמה זה חשוב? כי המחלה הזאת - בשונה מהרבה מחלות אחרות - אוהבת חושך ובדידות, וביחד עם זה היא גם נעזרת הרבה מאוד ברגשות של בושה ואשמה. אז כאשר אני מתבייש במה שאני עושה (איך לא?) ומרגיש אשם (בודאי) ונשאר עם כל זה לבד ובחושך - התוצאות לא טובות.
אבל כאן יש הרבה חברים שכבר לא חיים בחושך ולא בבדידות ולא לוקחים איתם לכל מקום את הרגשות של האשמה ובושה, ובמקום זה הם עובדים קשה כדי שלא להמשיך ליפול, ומוכנים לצורך כך לחשוף את המחלה לאור, וגם לחשוף את הסיפור שלהם ואת הרצונות שלהם. זה לא בהכרח קל אבל זה עובד. האם זה אומר שמחר בבוקר אתה הולך לפרסם את כל הסיפור האישי שלך כאן? לא. אבל האם במוקדם או במאוחר אתה תצטרך להיות מספיק כנה עם עצמך ועם אנשים אחרים כדי לא להמשיך להסתיר את מה שאתה עובר? כן (אם אתה רוצה להחלים כמובן).
כאשר פניתי לטיפול מקצועי, שאלתי בדיוק את השאלה שלך. האם זה רק לענינים של אינטרנט ופורנו או שזה גם לדברים יותר חזקים, ואז הסבירו לי שהתמכרות היא התמכרות ובדרך כלל זה לא משנה מהו סוג ההתמכרות ומהי הרמה. הדרך של 12 הצעדים היא דרך שעובדת על מליוני אנשים בעולם שמכורים לאין ספור סוגים שונים של התמכרויות החל מאלכוהול וסמים כמובן, עובר דרך התאווה שלנו וממשיך בהימורים, אוכל, קניות ומה לא. הרעיון הוא שהבסיס של כל ההתמכרויות הוא אחד, ולכן הפיתרון הוא אותו פיתרון. נכון שאנחנו עובדים על הצעדים בקבוצות שמותאמות להתמכרות שלנו, אבל זה בעיקר בגלל הצורך להזדהות שבלעדיו קשה עד בלתי אפשרי להחלים.
אה, כן, "הספר הלבן" זה ספר שכתב אדם בשם רוי קיי. שהוא היה הראשון שלקח את הדרך של 12 הצעדים כדי לטפל בהתמכרות למין, אחרי שהוא ניסה במשך שנים כל דרך אפשרית כדי להפסיק את השימוש שלו בתאווה - אך ללא הצלחה. כאשר לבסוף הוא הצליח להקים את הקבוצה הראשונה, הוא כתב ספר שבו מופיע סיפורו האישי וכן הדרכה חשובה לדרך הצעדים. אנחנו משתמשים בזה על בסיס קבוע, קוראים מזה בקבוצות ופועלים לפי ההדרכה בו. הספר הזה הוא בנוסף ל"ספר הגדול" שנכתב עשרות שנים קודם לכן על ידי אלו שהתחילו את כל העסק הזה של הצעדים, והוא עדיין ספר הבסיס לכל תכניות הצעדים.
נקודה אחרונה לסיום. בשביל התאווה הסכמתי לסכן ולהקריב כל דבר חשוב שיש לי בחיים, החל מאשתי והילדים, וכלה בעבודה, בבית ובמעמד שלי בחברה. כדי שאסכים לוותר על התאווה ולהתחיל לעבוד על הצעדים, זה חייב להיות אינטרס אישי שלי. לא בגלל ראש הישיבה ולא בגלל אשתי, אלא בגלל שאני באמת רוצה להפסיק. כל השאר זה דברים שיכולים לעזור, אבל בשעת מבחן - זה אני מול התאווה. קראתי חבר שסיפר שכאשר הוא הגיע לתכנית שאלו אותו הוותיקים האם הוא כבר מוכן לוותר על הכל, כי אם לא - עדיף שיילך כעת ויחזור כאשר הוא מוכן. התחלות כושלות הן פשוט לא פורצות דרך וחבל.
אז אם תרשה לי, יש כאן שאלה עבורך: האם סיימת עם התאווה, או שיש לך עדיין מחשבות של לחזור לשימוש?
