בוקר טוב.
אני למדתי על עצמי כמה דברים:
1. כל עוד אני קראתי לזה 'התופעה הידועה', 'העוון המר', 'היצר הזה'. כל עוד הכחשתי את העובדה שזה איפה שאני כרגע. אני אוהב לאונן. זה מה שמעניין אותי. זה מטורף, לא הגיוני, לא סביר בגלל מדרגתי הרוחנית, אבל זו העובדה המרכזית של חיי בשנים האחרונות. כל עוד אמרתי לעצמי כל הזמן 'זה לא אני' 'זה לא אני', לא הצלחתי לבקש עזרה ולעשות מה שאמרו לי. כל הזמן התייסרתי על המציאות שנכפתה עלי, בכיתי, אבל שמרתי הכל בלב. זה היה כל כך מפחיד לדבר על זה עד שזה פשוט נשאר שם. שנים על גבי שנים.
להודות בבעיה זה גם אומר לקבל את עצמי כסובל ממנה.
2. אם אתה מכור, אז זה אומר עליך כמה דברים. עלי זה אמר את הדברים הבאים
א. זה לא עניין של 'טוב ורע'. יש לי בעיה שהיא על סף הבעיה הנפשית, על סף הבעיה הגופנית ובעיקר בעיה רוחנית. הבעיה הזו לא נותנת לי מנוח, אבל מצד שני היא הייתה יכולה להתבטא באותה המידה באובססיה לשוקולד או לרכיבה ל אופניים. אין משהו מגונה וייחודי בלהיות אובססיבי לאוננות. זה פשוט הייתה הדרך שלי.
ב. אוסיף עוד כמה דברים בהמשך היום.פתאום שמתי לב שאני חייב לרוץ לתפילה:-)
תודה על השיתוף, מקוווה שתישאר איתנו ,
נתן במתנה
שלום "נתן במתנה"
ראשית כל תודה על התגובה.
ברצוני לתת הערות על הנאמר..(אם הבנתי נכון את כוונתך)
להתעלם מזה לא נראה לי כפיתרון לבעיה(אף פעם לא פותרים בעיה ע"י בריחה מהבעיה)
חוץ מזה שאני לא משווה את זה ל"סתם" תאווה, (לדוגמה- שוקולד, רכיבה על אופניים) כי כשאני עושה את הדברים האלה אין כל פסול, מה שאין כן במקרה שלנו. כל יום בסליחות אני אומר:"שיחתנו זרע קודש לבטלה ובראנו משחית לחבל..."
ואחרי זה שוב פעם נופל..
אז לעניות דעתי אני כן רואה את זה כפסול..
תודה רבה לך!
אהלן "משתדל תמיד" .
אני לא מהמחלימים הגדולים אבל..
קודם כל ברוך הבא למקום חם ואוהב ותומך.
עד עכשיו יש לי הבנה שהבעיה שלי היא לא האוננות אלא הפתרון שלי להתייחסות המעוותת שלי לחיים שלי . צורת הסתכלות , תבניות המחשבה שמובילים אותי להיתפס למשהו בצורה אובססבית.
אין כאן פתרון קסם או עצה שתפתור הכל , זה עבודה קשה על עצמי , שחורה שלפעמים גם מתייאישים ממנה.
בהצלחה
שלום "tomt1215"
תודה רבה..
אני מוכן לקבל על עצמי בע"ה את העבודה הקשה, הרי לשם כך התכנסנו..
תודה רבה על הזמן שלכם..