נרשמתי לפני כשעה, אבל ההיכרות שלי עם שמור עיניך ארוכה הרבה יותר, אני לא יודע מאיפה להתחיל...
ניצמד לכרונולוגיה - ככה נשמור על סדר:
אז המשיכה שלי התחילה מסקרנות. הייתי ילד (ואני עודני אדם) סקרן מאד. בגיל מאוחר יותר נכנסה גם התאווה, וממש לא ברור לי איך הצלחתי להמשיך לנהל חיים.
ברוב נאיביות חשבתי שעם החתונה זה יעבור, ובאמת שנה וחצי אחר כך העסק היה בשקט. ואז זה התחיל שוב, ובצורה חזקה יותר.
וידוי מול אשתי כמעט גרם לגירושין. העדפתי לומר שתיקנתי את דרכי והמשכתי לחטוא בשקט.
לפני שנתיים, או קצת יותר, נתקלתי בשמור עיניך. רווחה אדירה.
5 פעמים ניסיתי את דרך 90 הימים, ללא הצלחה. ככה זה כשמנסים רק את זה, בלי כל המסביב.
הפעם אני מנסה לעשות את זה ברצינות. אני מיישם את כל מה שכתוב במדריך במסגרת הכלי הראשון והשני. ואז, אם לא יילך - אדע שאני מכור, ואפעל בהתאם.
זה, על קצה המזלג, הסיפור שלי. שיהיה לי בהצלחה.

אמן. שיהיה גם לי בהצלחה.

הספק שיש לך כרגע אם אתה מכור זה המחסום הראשון שאתה צריך לשבור.

מהתאור שלך עולה הסיפור המוכר של כל אחד מאיתנו.

אם מהלך 90 הימים כשלעצמו לא צלח בידך, קפוץ למים ותתחיל את שיטת הצעדים. ההתדיינות האם אתה מכור או לא זו רק דרך של התאווה לעכב אותך מלהתקדם.

בהצלחה רבה

שלום חבר ושיהיה לך בהצלחה. אאחל לך את מה שמצאתי כאן ביחד עם חברים אחרים יקרים וטובים - שפיות, נקיון וחיים נורמליים.

אני לא מכיר אותך אז אני לא יכול לומר לך כלום על עצמך, אבל הרעיון שלך הוא רעיון טוב מאוד. לשיטה שבה אני עובד שנקראת "12 הצעדים", יש ספר הדרכה (נקרא "הספר הגדול") ושם הם מציעים את אותו דבר. הם אומרים שכדאי לנסות לבד לפעמים. אם תצליח - כולם ישמחו. אם לא תצליח ח"ו - תדע שאתה צריך להתחיל לעבוד ברצינות.

ב״ה

שלום חבר יקר וברוך הבא
כמוך
מגיל מאד צעיר אני בעניין ועם הזמן זה רק הלך והחמיר
עד שלפני שנה פחות או יותר בתקופה הזאת
הכרתי את האתרא קדישא הדין נרשמי למייל היומי ובמשך תקופה ארוכה כמעט שנה קראתי הבנתי את הכתוב ולא הסכמתי לכל הדברים האלה חולה ולא חוטא בטוח שאני מסוגל להתמודד וניסיתי באמת נלחמתי עם כל הכח וזה באמת החזיק אבל מקסימום שבוע, עד שהבנתי לפני 122 יום שאני באמת לא מסוגל לבד ובקשתי עזרה
וראה איזה פלא זה עובד תודה לאלוקים יש תקווה
שיהיה לך בהצלחה אח יקר וכאוב
אבטליון 

טוב, אז אחרי כמה וכמה ימים מסתבר שהבעיה עמוקה משחשבתי.
אקדים ואומר שלא נפלתי במובן הקלאסי של המילה. ב״ה לא הגעתי לתהומות בהם הייתי, אבל דברים פשוטים ובנאליים התחילו לעורר אותי באופן שלא האמנתי שיהיה.
אני ממש לא רגיל להרגיש חסר אונים, אבל זה מה שאני מרגיש עכשיו. זה עמוק הרבה ממה שחשבתי.
אני מעריך מאד את התגובות מעלי, בפרט את זו של סוד הכניעה. העובדה שהוא ועוד אנשים טובים הטריחו את עצמם להתייחס אלי נותנת לי את האומץ לשאול ישירות - מה עלי לעשות?
האם העובדה שמגזיני פרסומות תמימים לכאורה גורמים לי להתעוררות חזקה מעידה שאני מכור? האם זה בסך הכל ניסיונות של היצר לשגע אותי כדי שאפול, ואם אצליח לשרוד יתקיים בי ״מרעיבו שבע״ (סהדי במרומים, החלק הראשון במאמר חז״ל זה התקיים בי. ועוד איך...)?
אני בטוח שאינני בן יחיד כאן, כך שאינני יכול לצפות להתייחסות אישית כמובנת מאליה. מצד שני, עובדה זו מנחמת אותי, כי אני מניח שאינני היחיד שעבר בדרך הזו והרגיש כך.
מישהו יכול לשתף אותי מנסיונו ולהבהיר לי מה עלי לעשות???
תודה לכולם מראש.

חבר יקר
קודם כל גם אני מצטרף לברכות ברוך הבא
שנית אני יכול לספר לך שלי הדבר הראשון שעבד היה להתמיד ולהסתובב פה,  להתכתב עם החברים באישי,  ובציבורי,  לברר את הדברים בכנות, בנכונות, ובפתיחות.
אם חשקה נפשך בעוד חומר על הפתרון שעובד בשבילי ובשביל הרבה מהחברים פה, אנא שלח מיל לprozdor1@gmail.com
שם ישלחו לך חלק מספרות הבסיס, וכן מספרי טלפון של חברים מלווים שיוכלו לתת לך מנסיונם וממה שעבד בשבילם
בהצלחה
ויהי אלוקים עימך

קיבלתי אימיילים, תודה מוישלה.
לא יודע בזכות מה - החגים, הפילטרים, האימיילים שאני מקבל ומקפיד לקרוא מדי יום, החוויה הגדולה בקריאת ההודעות כאן - אבל אתמול סגרתי שלושה שבועות נקיים לחלוטין.
כן יעזור לי ה׳ וכן יוסיף.
תודה רבה חברים. כשאמרתי חוויה גדולה התכוונתי לזה. ההודעות שלכם מחזקות אותי כל פעם מחדש.
ה׳ יעזור שאזכה להשלים את קפיצת האמונה הפעם. לתמיד.

אשריך.

כה יתן השם וכה יוסיף עוד ימים נקיים.

בהצלחה יוסי!!!
ממישהו שותיק פה יומייים יותר ממך....

חלפו עברו להם החגים. אנחנו עמוק בשיגרה. חזרנו לעבודה ולמשרד עם האינטרנט, חזרנו לרחובות המלאים פיתויים ולימים ולשכות בהם מותר להשתמש בפלאפון...
ואני נקי.
הפורום הוא חבל הצלה אחד. האימייל היומי הוא חבל הצלה נוסף. וה׳ הטוב הוא חבל ההצלה האולטימטיבי.
תודה לכם, חברים. תודה לאחראים על האימייל ומעל הכל - תודה לבורא העולם, אבינו שבשמים.
נקודה אחת לסיום: קראתי את האימייל היומי לפני שעה קלה. סוד הכניעה כתב שם, במענה לשאלת מישהו, על ההבדל בין תאווה שהיא בבחינת ״לשון הרע״ (צורך שהוא מותרות) ותאווה שמגיעה לדרגת ״אוכל״ (צורך חיוני).
כיצד אוכל לאבחן את עצמי?? מישהו יכול לסייע?

שלום חבר,
אתה מוזמן לקרוא כאן: www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=3538.0.

בלבול. זוהי התחושה החזקה יותר מכל כרגע.
שילוב של אכזבה, תסכול וחוסר בהירות. כעס על עצמי, מבוכה ותחושה חזקה של לא עוד.
נתחיל מהעובדה - אחרי שלושים וארבעה ימי אור, נפלתי. המעצבן הוא שזו לא הייתה התקפה שלוחת רסן שלא יכולתי לעמוד בפניה. סתם, כדי לבדוק משהו ביקשתי מאשתי לפתוח את החסימה. היא שכחה להחזיר ואני החלטתי לקחת את זה כאתגר - הנה, יש לי אינטרנט פתוח ואני לא נופל. החזקתי מעמד ארבעה ימים... ואז, סקרנות וגלישה איטית שלב אחרי שלב עד הנפילה. אולי היצר הרע שלי חכם הרבה יותר משחשבתי (בעצם בטוח, לא אולי...), אבל בשום שלב לא הרגשתי בלתי ניתן לעצירה בגלל תקופת היובש הארוכה יחסית. רק היסחפות קלה, ועוד קצת ועוד קצת... עד לסוף הגרוע.
מצד שני, כמה ימים לפני הנפילה היום קראתי את הקישורים בהודעה הקודמת. לפי מה שכתוב שם אינני מכור מהבחינה הקלינית. אולי אובססיבי, אולי סתם סקרן ונהנתן אבל לא אובססיבי.
אז מה עושים? להפציץ עם שיטת 12 הצעדים וזהו? אולי לנסות שיטות כמו שבועה וכיו״ב, נוסף לפילטרים (ואני לא לוקח סיכונים יותר...)?
אשמח לשמוע עצות, חברים. אני ממש מבולבל.

אם יש משהו פרדוקסלי בעולם שלנו - זה ללא ספק התכנית של 12 הצעדים. תראה, מצד אחד אני רוצה לכתוב לך שאי אפשר לקחת אתגר משהו שמולו אני חסר אונים, ובאותה נשימה אני רוצה לספר לך שכחבר בתכנית, אז אפילו אדם מכור כמוני יכול לחיות עם אינטרנט פתוח בפלאפון בלי שום בעיה ולא ליפול. איך זה הולך ביחד? זהו, שזה לא הולך ביחד, אבל בנפרד זה הולך מצוין.

נתחיל מהאתגר הקטן שלך ברשותך. אתה מתאר מצב שבו אין לך שום התקפה חסרת רסן, סתם אשתך הוריד את החסימה ואתה רוצה לבדוק אם אתה יכול לא ליפול. זה מחזיק ארבעה ימים ואז סקרנות, גלישה איטית ובסוף נפילה. נשמע מוכר מאוד. בעצם אם נפריד לרגע את עצמנו מהסיפור ונסתכל במבט אובייקטיבי, זה בסך הכל תיאור הגיוני של משהו בטבע. בערך כמו לתאר את מחזור המים או את התחלפות העלים בעונת השלכת. ככה זה עובד. או אם נתרגם את זה למילים אחרות אז זה ייראה ככה:

אני אדם חלש שלא מוכן להכיר בכך וממשיך להתמודד באליפות העולם באיגרוף למרות שכל פעם זה מסתיים בבית חולים. לאחרונה המכות היו כואבות מאוד ובמשך חודש התרחקתי מהזירה. אחר כך ניסיתי שוב את כוחי מול אלוף העולם, ומצאתי את עצמי שוב חבול ומוכה.

ברור שכל זמן שאני לא מבין שאני חלש ושאלוף העולם חזק - אני ממשיך להתקרב לזירה וממשיך לחטוף באבי אבותיי. האם יום אחד אהיה מספיק חזק כדי לנצח אותו? התשובה היא שלילית. מה אני כן יכול לעשות כדי לא לחטוף? פשוט להתרחק מהזירה. הבעיה היחידה עם התשובה הפשוטה הזאת היא שאני לא מצליח להתרחק מהזירה... ככלב השב על קיאו אני חוזר לשם, כל פעם מספר לעצמי סיפורים אחרים, כמו למשל הסיפור התורן לפיו הפעם זה רק "לצורך האתגר", לראות אם אני מצליח להיות קרוב מספיק לזירה ולא להזמין עוד סיבוב איגרוף.

מה שזה אומר לנו בעצם זה שהבעיה שלנו היא כפולה, וכל זמן שנטפל רק בחלק אחד שלה - נמשיך לחטוף. הבעיה הראשונה זה שאני חושב שאני חזק, והבעיה השניה זה שאני לא מצליח להתרחק מהזירה גם כשאני מבין שאני חזק. השילוב של שתי הבעיות האלו הוא מה שהופך את ההתמכרות למסובכת כל כך.

אז היו שני אלכוהוליסטים שהבינו את הבעיה הזאת, והם גם מצאו לכך פיתרון. הם כתבו על כך ספר קטן המכונה בחיבה "הספר הגדול", ושם הקדישו כחמישים עמודים להסביר בדיוק את הבעיות האלו (לצורך הדיוק - הם הרחיבו את ההסבר וחילקו את זה ל"רוחני, נפשי ופיזי"). והפיתרון שלהם מביא אותנו דוקא אל החלק השני של הפרדוקס: מי שמבין שהוא חסר אונים וגם מטפל בכמיהה שלו לתאווה - יכול להסתובב עם אינטרנט פתוח כל היום ולא לחשוש.

זה שאני לא נוגע בתאווה זה פשוט בגלל שנכנעתי. הבנתי שאני חסר אונים, הודתי בכך בפה מלא בפני האני הפנימי שלי ובפני הספונסר, הקבוצה, אלוקים וכל מי שהיה מוכן לשמוע. זהו, אני לא מכון להמשיך לצרוך רעל. והעיוות הנפשי הזה שמושך אותי כל פעם חזרה? הוא נעלם כאשר אני מחליף את דרך החיים הקודמת שלי לדרך חיים רוחנית. בשביל זה יש לי 12 צעדים.

סוד -לא יודע איפה היית
אבל איזה כייף שחזרת
אני קורא וכואבת לי הלסת