הרבה חברים מהפורום מכורים לתאוות שלהם וקשה להם ממש להתנתק מהדברים המכוערים שמשתלטים לנו על החיים ללא לבקש רשות.
אך האם ישנם כאלו שהתאווה למין סגרה עליהם את העולם החברתי ובודדה אותם כך שהם מסוגלים לישון במשך רוב היממה ולפחות מטלפון שמתקשר אליהם כאילו זה מתוך הסרט "הצעקה"?
האם יש כאלו שהתאווה גרמה להם לשברון לב עד כדי כך שהם התחילו לגמגם וכשהם פותחים את הפה יוצאים להם שברי מילים או שלא יוצאים בכלל מילים והם נתקעים?
הרי לפי מה שקראתי אתם רובכם נשואים. משמע שכן יש לכם חיי חברה. אתם בקשר עם אנשים. אך חיים בהכחשה בגלל התאווה..
אך האם יש כאלו שבאמת מבודדים מהחברה ומפחדים ליצור קשרים מחשש לפגיעה בפרטיות שלהם?
אני מרגיש שאני מאוד בודד בחיי.. היו מסביבי אנשים והלכו ממני.. וקשה לי לתקשר עם  הסביבה באופן נורמלי..
אני מגמגם.. והובהר לי על ידי מטפל בדיבור שהגמגום נובע מבעיה נפשית עמוקה מאוד.
אני חושב שהשורש של הבעיה עם בתאווה למין.. אך האם אצא מההתמכרות חיי באמת ישתנו בכל רבדי החיים?
האם אהיה אדם שמסוגל לפתח קשרים ולא מפחד מהסביבה החיצונית?
אני בן אדם בן 25 שסוחב אחריו משקל כבד מאוד..
מקווה שתוכלו לתת לי תשובות לעניין..
בהצלחה לכולם.

שלום לך,

אני רווק ואני מרגיש שאני ממש מבין אותך.

אצלי אולי הבעיה לא חמורה כמו שלך, אבל אין לי ספק שזה משפיע ופוגע בכל כך הרבה דברים.

בשידוכים למשל.

גם כשהייתי במצבים פחות גרועים מעכשיו, כמעט ולא הייתי נפגש עם אף אחת. פשוט היה לי קשה להרגיש ראוי בעיני עצמי.

כנראה שזו שטות, עובדה שיש פה אנשים נשואים, ובעולם החילוני בכלל לא מייחסים לזה כ"כ הרבה חשיבות, אבל עדיין זו הרגשה שקשה להתגבר עליה.

אני לא מכיר אותך ולכן לא יכול לומר אם כל מה שקורה לך נובע מהתאווה.

אצלי בכל אופן זה חלק די משמעותי.

ההרגשה שציינת להיות ראוי בעיני עצמי אני חושב זאת המילה המדוייקת למצב שלי.
אני מטופל אצל מטפל בקשר לגמגום שלי וביחד הצלחנו להגיע לכך שהכל נובע בעצם מכך שאני רואה את עצמי לא ראוי בעיני עצמי וגם בעיני החברה. בעוד שכל זה עבודה בעיניים כי הרבה אנשים כן שמחים לשמוע ממני וכן רוצה שאהיה איתם. לפחות כך אני יכול להסיק אם אני מתעמק ביחסם אליי..
גם איבדתי אבא בגיל 15 בתקופה שגם בבית הספר לא הסתדרתי כל כך טוב מבחינה חברתית וגם בבית הייתי דיי אדיש ומלא כעסים בתוך עצמי שגם התפרצו החוצה מידי פעם.
אני יודע שאם החלק של ההתמכרות הייתי נחסך ממני לפחות הרבה צרות לא היו קורות בחיי..
אבל שוב, אני רואה מכורים שעדיין עובדים, עדיין מתחתנים, עדיין לומדים בישיבה. החיים שלהם עדיין זורמים בצורה כלשהיא.
אבל החיים שלי פשוט תקועים במקום! וזה ממש מתסכל.. אני כל היום בבית.. אני מנסה להתחיל ללכת לישיבה אחרי כמה ימים אני עוזב..
הבעיה הגדולה שלי שאין מי שידחוף אותי. לצערי גם לא אמא שלי כמו שחשבתי בעבר..
אני צריך מישהו שיישב לי על הזנב וידרבן פשוט לחיות חיים נורמלים..

ההתמכרות בחיי כנראה היא מעין מעגן שקט בשבילי. שאם אצליח לזעזע ולפרוץ את ההתמכרות כנראה שאחשף לדברים שתמיד חששתי מהם.. החיים עצמם!!...

כואב ונוגע ללב. אין לי הרבה מילים לומר לך.

אני לא עומד במצב שלך ולא יכול לדון אותך. אני מעריך מאוד את הכנות ואת העובדה שאתה הולך למטפל ומשקיע בהחלמה.

מכיון שאתה בגיל שיכול בפירוש לבצע שינויים רציניים בחיים שלך, האם חשבת על הצטרפות לקבוצת תמיכה?

הכוונה 12 הצעדים? חשבתי על זה. אבל השאלה אם זה בכלל מתאים לי. כי השורש מהמקום שממנו אני בא הוא רקוב. ולא רק ההתמכרות עצמה היא הבעיה אצלי...

אולי יש אנשים שפשוט נועדו לסבול? הרי מאז שאני זוכר את עצמי אפילו בגן! אני זוכר שעם כמה שהייתי ילד דיי חברותי הייתי מפחד מאד ממגע עם החברה.. חושש ליצור קשרים. היה בי תמיד מין קונפליקט כזה. האם לחיות ולהיות תוסס בחברה.. או לשבת בצד בשקט ולא להגיד מילה..
אני יודע שזה לא הפורום הנכון אולי לכתוב בו דברים מעין אלו.. אז קבלו את התנצלותי מראש.. אני פשוט מחפש הרבה זמן מקום לפרוק קצת מהעומס שיש עליי. ולא מוצא מקום מבטחים..
תודה לכם מראש..  :-X

הנה סוד שלא ידעת (וגם אני לא ידעתי לפני שניסיתי בעצמי): קבוצת תמיכה של הצעדים בכלל לא עוסקת בהתמכרות! הקבוצה והצעדים עוסקים רק בניקוי הרעלים שהצטברו בלב שלנו.

אתה חושב שאתה שונה ואצלך ההתמכרות מגיעה מבריחה, ומה אצלי?... אתה חושב שאצלי ההתמכרות מגיעה ממשהו אחר אבל זה ממש לא נכון. אז אתה אולי יותר פתוח עם עצמך ויודע את זה, ולי לקח יותר זמן להבין את זה, אבל ההתמכרות (ולא משנה איזו התמכרות) מגיעה רק מבריחה!

ידידי היקר, לך על זה כי אתה חייב את זה לעצמך. תיקח את זה ברצינות, תעבוד על כל שלב בצורה מעמיקה, ואתה תראה נפלאות. אני מוכן לעזור לך הן בפורום והן בטלפון אם תרצה, אבל את העבודה תצטרך לעשות בעצמך בקבוצה.

הבעיה היא שכל דבר שאני מתחיל אני מפסיק באמצע ונעלם לזמן לא ידוע..
יש יום אני מוכן להשקיע וללכת עד הסוף ואני אכן מבצע דברים. ויש יום שאני פשוט מתנתק שוב ונעלם בתוך החולשה והכאב שבתוכי.
אני יכול להישאר בדיכאון וגם להישאר נקי. דבר אשר קרה לי לא מעט פעמים.
אולי הכוחות החיוביים שעדיין נותרו הולכים לצדדים אפלים. אבל ההתמכרות היא הצד האפל היחידי שיש בחיי.. כי מאז שאני זוכר את עצמי אני בורח מהאישיות שבתוכי..
אשמח לעזרתך גם בטלפון וגם בפורום. אבל דע לך. אם לא יושבים איתי קצר ועל הזנב לא מתקדמים איתי לשום מקום.
ואני מחפש הרבה זמן אדם שיש לו כוחות להיות עם אחד כמוני..
שוב, יש בי רצון עז להיחלץ מהמצב. אך יש גם הררי פחדים בתוך ראשי שמונעים ממני לפתוח תיבות נעולות מחשש כנראה לפגיעה יותר קשה..

אל תאיים... אני כאן כדי לעזור.

לפני הכל אנחנו חוזרים לנקודת האפס: האם אתה יודע שאתה מכור ושום דרך שתנסה לא תוביל אותך לשפיות?

אם התשובה תהיה חיובית, תצטרך להתחיל עבודה בקבוצה, ואני אשמח להיות איתך בקשר הן בפורום והן בטלפון כדי לוודא שאתה לא נושר וממשיך להתקדם.

ה' אוהב אותך, דיברת איתו על המצב שלך?

דבר ראשון אני מנסה להבהיר את הנקודה שלי. חלילה לי מלאיים על אדם. ואני לוקח את דבריי בחזרה אם הם גרמו לתחושת איום כלשהיא..
דבר שני אני חושב שאם אצליח להתחבר אל החברה בצורה נורמטיבית. להיות בקשר שוטף עם אנשים ולחיות כמו בן אדם נורמלי עלי אדמות הבעיה של ההתמכרות תיפול מאליה..
כל עוד יש בתוכי צדדים של צורך להיות בודד ולאו דווקא בשביל לראות דברים לא צנועים או ללכת למקומות לא טובים מבחינת צניעות אלא להיות בודד כי אני מפחד ממגע עם אנשים. גם עם מגע מנשים.. כן זאת האמת...
כך שכל עוד שלא אמצא את עצמי ואת מקומי בתוך החיים האלו. אמשיך להישאר איך שאני ובגריעותי שלי..
והשאלה שאני שוב שואל. האם הניקיון מההתמכרות לא יוליד אחריו עוד תיבות סגורות ונעולות שלאחר מכן המצב אולי רק יילך ויחמיר?

למען האמת הרבה זמן לא דיברתי עם השם באופן פתוח וכן. דבר שהייתי רגיל לעשות בימי התיכון שלי.. אולי צריך לחזור לזה לאט לאט..

סליחה אבל התכוונתי בצחוק. התכוונתי שאתה לא מאיים עליי ואני שמח לעזור למרות שאתה טוען שהמצב שלך קשה. זה הכוונה "אל תאיים"...

תראה, אני יכול לדבר רק מהנסיון שלי ושל החברים שאני רואה בקבוצה. ממה שאני רואה, העבודה על הצעדים לא קשורה לצעדים, היא קשורה לכך שתפסיק לפחד, לכעוס ולהתעצבן, ותמסור את החיים שלך לקדוש ברוך הוא. לכן, נראה לי שהתשובה לשאלה שלך היא שהנקיון מההתמכרות לא יוליד תיבות נוספות, אלא להיפך: בעבודה על הצעדים אתה תוציא ממך את כל החסכים הנפשיים שלך, ותהיה מוכן סוף סוף להיות נקי, מחובר לה' ומחובר לאנשים אחרים.

האם כל הפחדים, הכעסים, העצבים נגרמו עקב ההתמכרות? או שהיו עוד לפני כן? בקרב האנשים שמשתתפים בקבוצת 12 הצעדים.
זה חשוב לי לדעת... כי מכיר את  עצמי חסר ביטחון עוד מגיל ממש צעיר ועוד לפני שהספקתי להתמכר למין...

ברור שזה עובד הפוך. אני מכור בגלל שאני מפחד ולא מפחד בגלל שאני מכור.

ההתמכרות היא הבריחה שלי מכל מיני מצבים שאני לא יודע איך להתמודד איתם. פחד, כעס, ריקנות וכן הלאה.

אז במקום לעמוד מול עצמי, אני בורח לפורנו, שם אני המלך. שם אני שולט.

קראתי בדיוק עכשיו באתר את הדברים שאתה אומר.
פשוט נכון עד כדי כאב..
פשוט הריקנות שבתוכי היא עד כדי תהום.. במיוחד עקב כך שהמצב הנפשי שלי השפיע לי על הדיבור כך שהרבה שנים בחיי נמנעתי מלדבר מרוב בושה וחשש להרגיש בזוי בעיני אנשים.
הגמגום הרבה כאן לא יבינו את הסבל שהאדם עובר כשזה מתרחש.. אבל זה פשוט שבר אותי מבפנים ועשה ממני אפס וקטן מול כל העולם הסוחף והאמתני. אני בעצם רואה שכל העולם מסתכל עליי בתחושת רחמים כאשר אני מגמגם וזה מה ששבר אותי לחתיכות עד שהלכתי לטיפול והצלחתי להבין שהגמגום זה רק סימפטום ולא הבעיה עצמה..
לכן אמרתי שההתמכרות שלי היא מצד קצת אחר מכיוון שהגמגום הוא זה שהוביל אותי להיות בודד ולחיות בתוך בועה וכך גם להתמכר בקלי קלות..
דבר שאני בטוח שלא הרבה חוו איתי כאן בפורום או בחיים בכלל..
בגלל זה יש לי פחד מלהיות בקבוצה.. שמא אני אגמגם וארגיש בזה בעיני החברה. ואז אאלץ לקפל את עצמי ולברוח מהמקום כמה שיותר מהר. ואף אחד בעצם לא יבין מהיכן נובעת הבריחה שלי..
מזה אני חושש ועל זה אני שופך את צקון ליבי.. האם מישהו יוכל לתאר כמה סבל זה?  :'(

לתאר כמה סבל זה אני לא יכול, אבל אני כן יכול להציע לך איך להתחיל. תתחיל מקבוצה טלפונית, שם אתה לא חייב אפילו להגיד את שמך אם אתה לא מעוניין בכך. תיחשף לתכנית, תתחיל לעבוד על הצעדים, ולאט לאט תרגיש בטוח יותר ותתחיל לדבר. כשנגיע לשלב הזה - תוכל להמשיך הלאה.

אגב, ההצעה שלי לגבי עזרה טלפונית עדיין בעינה עומדת. אם אתה מרגיש צורך - פנה אליי באישי ואתן לך את הפרטים.

ה' אוהב אותך, אין סיבה שלא תאהב את עצמך. ה' מאמין בך יותר ממה שאתה מאמין בעצמך. הגיע הזמן שתתחיל לתת לעצמך קרדיט.

יצא לי להאזין לשיחה קבוצתית בטלפון ולשמוע את ההדרכה של המדריך בתוכנית.
הבעיה שלי שאני נמצא רוב הזמן בבית וכשאני בבית אני לא יכול לדבר על הדברים האלו. כי אמא שלי לא יודעת שאני מכור. ועדיף שכך.
איך פונים באישי? אשמח לעזרה טלפונית ממך..