שלום לכולם,
למרות שכנראה אני לא הראשון שעושה את זה כאן בפורום, אני מתכוון לחלוק איתכם סיפור שעד עכשיו לא ידע עליו אף אחד מלבדי (ומלבד אשתי ששיתפתי בשלב מסויים).
כשניסיתי לחשוב מדוע אני בכלל כותב את כל זה, הגעתי למסקנה שיש לזה שתי סיבות עיקריות: פורקן של המתח שרובץ עליי באופן יומיומי והתאווה שרודפת עד בלי די, וכן הניסיון לקבל עזרה – לדעת שהתקווה נמצאת שם איפשהו, גם אם היא רחוקה, ושיש אנשים שעברו\עוברים את אותו דבר ומתקדמים לקראתה. לכן, אני ממש אשמח אם מי שרואה לנכון ומזדהה עם הדברים יוכל לשתף ולהגיד לי שאני לא לבד (ובמיוחד אשמח אם זה יהיה מישהו עם בעיות ספציפיות דומות לשלי, כפי שתכף אפרט).
האמת היא שאני לא כ"כ יודע מאיפה להתחיל, כי יש כ"כ הרבה דברים, ככה שאני כבר לא בטוח לגמרי מה הגיע לפני מה או מה גרם למה; אבל אעשה כמיטב יכולתי לתת תמונה כמה שיותר מקיפה ומלאה. אשמח אם תוכלו להיות מעט סבלניים, כי אני חושב שזה עומד להיות מעט ארוך.
מעט רקע: למרות שאני לא אוהב קטלוגים כאלה, אני משתייך לציבור הדתי-לאומי, בגילאי ה20+, נשוי כבר מספר שנים. בעברי למדתי בישיבה תיכונית וכן הייתי בישיבת הסדר.
בכיתה ט' (אני מעריך שהייתי אז בין 13-14) הגעתי להשחתת זרע בצורה די תמימה (לאחר ששמעתי מאחורי האוזן שחברים מדברים על כך), בהתחלה לא הבנתי אפילו שהדבר אסור.
לאחר מכן – ולא ברור לי בדיוק איך זה התחיל (אני חושב שזה התחיל מכך שראיתי חברים מסתכלים על אתרים פורנוגרפיים בחדר המחשבים), מצאתי את דרכי אל האינטרנט ומה שהתברר לאחר מכן כמיאוסיו הגדולים ביותר. למרות שהיום אני מסתכל על מעשיי במבט עצוב, ומרגיש שאין תוכי כברי, אני חושב שהכל התחיל פשוט מסקרנות תמימה, שיכולה היתה להיות מוזנת ללא הפסק, וכן אכן קרה...
אני מצטער אם הפרטים שאני הולך לכתוב עתה יהיו מעט ספציפיים וארוכים, אבל תראו שהדבר מתקשר לבעיה ספציפית שיש לי, נוסף על כל הנ"ל, שמטרידה אותי ללא הפסק, והיא זו שגורמת לי לפעמים להרגיש שלא יהיה לי לעולם מוצא מהסבך הזה. כשהגעתי לתכנים הנ"ל באינטרנט, אני לא זוכר בדיוק את הסדר של הדברים (ואני לא בטוח שזה משנה), אבל נוסף על סרטים בהם רואים נשים, צפיתי בהתחלה גם בסרטים של בנים. עד היום מטרידה אותי השאלה למה זה קרה ועל מה זה מעיד אצלי. אני חושב שיש לכך כמה תשובות אפשריות (ואפשרי מאוד שחלקן משולבות יחד): למרות שמישיבת ההסדר ואילך די השתניתי, בגילאי היסודי והתיכון היו לי קצת בעיות חברתיות; הייתי ילד שקט, ולרוב היה לי רק מספר חברים בודדים איתם הייתי מדבר. בישיבה התיכונית החלטתי לא להיות בפנימיה, וככה יצאתי שהייתי רחוק מהמרכז החברתי, כלומר הריחוק גם היה תוצר של בחירה ולא רק של האופי שלי. בגלל אותו ריחוק חברתי, לא הייתי גם קשור למסגרות חברתיות בהן היו מצויות בנות (כמו בני-עקיבא וכו'). לכן, אני חושב שאולי ההסתכלות על אותם בנים באינטרנט היתה ניסיון למצוא הזדהות עם מישהו דומה לי שעושה את אותו הדבר כמוני; ואולי זה גם קשור לזה שלא היה לי קשר עם בנות, ומתוך מעין "אינסטינקט" לא מודע המוח שלי פנה לחפש אנשים שקיימים בסביבה הקרובה אליי, כלומר בנים. למרות התיאור הזה, ההתנהגות שלי בפועל היתה במפתיע קצת שונה ממה שהייתי מצפה: בשלב ההתבגרות בו חבריי דיברו בצורה בוטה ויומיומית על השחתת זרע, עם צחוקים וכו', אני דווקא לא רציתי לשתף בחוויות שלי אנשים אחרים – חלק מזה לדעתי נבע מבושה וחלק מזה בגלל שהרבה מהבנים לא משכו אותי. אני לא מספר את זה סתם: לדעתי חלק מאותם דיבורים המוניים של החברים במחזור שלי היו שלב בהתבגרות שלהם כגברים, והבהרת היחס המיני שלהם אחד לשני ככאלה – שלב שייתכן שאולי פיספתי, משום שלא הייתי חלק מכל זה.
ולכן, בהמשך לכך, מצאתי את עצמי מסתגר בחדר שלי עם תאווה שמצד אחד כמו שאמרתי היתה מוזנת ע"י צפיה בנשים, אך מצד שני לפעמים גם התחלתי להסתכל על בנים בצורות יותר ויותר קיצוניות – עד למשכב זכר ממש. מאז ועד היום לא ברור לי למה אני צופה במה שאני צופה: לפעמים זה בנים, ולפעמים זה נשים; פתאום אני מרגיש שנשים יותר מרגשות, ולפעמים אני מרגיש דווקא ההיפך. כשהתחלתי לחשוב על העניין, נזכרתי גם בשני מקרים מבית הספר היסודי (שלא היו בכלל בשלב שהיתה לי בו מודעות מינית כזאת, זה נעשה בתמימות מוחלטת) בו אני וחבר הראנו אחד לשני.
לאחר הישיבה התיכונית הגעתי לישיבת הסדר, ושם היתה לי נטייה ראשונית לחפש חברותות וחברים מסויימים. למרות זאת, כשהכרתי אותם יותר לעומק, ברוב המקרים אותה משיכה התפוגגה; באופן כללי, לא נמשכתי לאנשים שהיו חברים טובים שלי, אלא רק אולי לאנשים שהיו בעיניי זרים – בדיוק כמו הבנים שראיתי באינטרנט. לכן גם בהרבה מקרים לא היתה לי בעיה ללכת עם חברים לטבול וכו'.
למרות כל זה – אותה משיכה לבנים המשיכה להיות מוזנת דרך האינטרנט עוד ועוד, בצורות קיצוניות יותר. הדבר יצר, ועדיין יוצר אצלי בלבולים – כיצד מצד אחד אני תופס את עצמי כבעל משיכה טבעית לנשים, ועם זה צופה בסרטים כאלה, לעתים עם תאווה אדירה, ומסובב את הראש אחרי בנים מסויימים ברחוב. לפעמים במחשבות שלי אני מצטער שלא יזמתי קשר מסויים עם חבר שנראה לי מושך בישיבה התיכונית: זו פנטזיה שאני חוזר אליה ללא הפסק ומטרידה אותי הרבה.
ככה שאני מרגיש הרבה פעמים מבולבל וחסר אונים. אני יודע בבירור, וגם מניסיון (עשיתי לעצמי מעין ניסויים כאלה לפעמים לראות למה אני יותר נמשך באינטרנט או ברחוב) שהמשיכה שלי לנשים חזקה יותר מהמשיכה לגברים (בד"כ אם אני נופל בשמירת עיניים ברחוב זה אחרי נשים), אבל מצד שני אני לא יודע מה טיבה של המשיכה השניה: האם זה משהו שטבוע בי? האם זה רק משהו שפיתחתי עם השנים, בגלל תהליך התבגרות קלוקל וצפיה באינטרנט? ואולי זה משהו שלא היה טבוע בי לגמרי וע"י כל האינטרנט והמחשבות הפכתי אותו להיות טבוע בי?
בסוף ישיבת ההסדר התחתנתי. לא עשיתי את זה כדי למגר את הבעיה, אלא כי באמת רציתי, אבל מהצד השני כן חשבתי שזה הולך להיפתר עם חיי זוגיות אמיתיים. לתקופה מסויימת זה אכן נעלם, אבל אח"כ זה חזר, ועוד בכוחות מחודשים ועצמתיים יותר. בשלב מסויים נשברתי ובכיתי לאשתי וסיפרתי לה לאט לאט את כל הדברים. עם הזמן חשבתי שזה ישתפר וייפתר, במיוחד בעקבות זה שאשתי יודעת על זה ויכולה להקשיב לי, אבל בפועל זה נעשה יותר ויותר גרוע: אני תלוי בזה באופן כמעט יומיומי, רגליי לא מפסיקות לרוץ לרעה ולחפש אפשרויות התחברות לאיטרנט בכל מקום אפשרי. גם כשיש לי אינטרנט רימון חסום הראש שלי חורש מזימות ומצליח למצוא בו דברים. החיפוש הזה באינטרנט נעשה אפילו כשאני לא מרגיש צורך, מתוך הרגל: אני גורם לעצמי להזדקק לזה שוב ושוב.
לאחר שאני ואשתי הבנו שזו בעיה (כל המראות באינטרנט, גם של הנשים) שצריך לטפל בה ברצינות, אשתי ראתה את האתר הזה וככה הגעתי לכאן. אני קראתי את המדריך, ובזכותו גם עשיתי אינטרנט רימון, והתחלתי להיכנס לפורום לקרוא פוסטים – במיוחד כאלה שדומים למקרה שלי. בניגוד לציפיות שלי, קרה לי הרבה פעמים שהצפייה בהודעות האלה בפורומים של GYE לא עשתה לי טוב, וייתכן מאוד שבחלק מהפעמים זו היתה עצת היצר: ראיתי הודעות של משתמשים עם ניסיון ממשי כזה או אחר עם גברים, כאשר אותם משתמשים הרבה פעמים ציינו תופעות כאלה שקורות במקוואות גברים וכו' – אותם פוסטים, חוץ מלתת חומר לתאווה שלי, גם גרמו לי לחשוב מחשבות לגבי מימוש אותה תאווה – לחשוב ללכת למקוואות וכו'. בכלל, הפוסטים הללו גרמו לי לפחד מעצמי וממה שאני עלול לעשות בעתיד – וכאשר אני חושב על אותם פחדים יותר ויותר, אני מרגיש שאני דווקא מפנים את אותן תאוות ומכניס אותן לראש יותר חזק כמו במעגל קסמים!

בבקשה עזרו לי.

אם הגעתם בקריאה עד לכאן אני ממש מודה לכם שאיפשרתם לי לחלוק את סיפור חיי איתכם. כמו שקראתי במדריך, אני מאמין ורוצה להאמין שיש תקווה בסוף המנהרה, שממש אפשר להשתנות, שזה לא שק רפש שאיאלץ לגרור ויגדל עוד ועוד עם הזמן.
בהתחלה הרגשתי שאני ממש לבד – כי אני לא סתם מכור לפורנוגרפיה, אלא יש לי גם משיכה לבנים. פחדתי שגם אם אצליח להתנתק מלצפות בנשים באינטרנט ומהתאווה ה"רגילה", זה לא יהיה מספיק: בניגוד לכל אדם שיהיה בשלב כזה או אחר (בעזרת השם) עם אשתו ויצטרך להתמקד בה במקום באחרות, ייתכן שלהתמקד באשתי לא יעזור לפתור את המשיכה שלי לבנים. אני מרגיש וחושש שאני סיפור ממש מוזר ויוצא דופן. לאחר מכן ראיתי שיש פה עוד כמה אנשים עם בעיה דומה. כמו שקראתי פה באיזו הודעה, אני רוצה להאמין שאותה בעיה של משיכה לגברים היא אותה תאווה עם "לבוש" אחר, שאפשר להיגמל ממנה באותה דרך ואף לעקור אותה, אבל לפעמים אני מרגיש שהיא תוקפת אותי ברמות כ"כ חזקות, ככה שאני כבר לא יודע אם זה רק ההתמכרות או שזה ממש טבוע בי.
אשמח ממש לתגובות לגבי הכל ולגבי האפשרות להיגמל מהתאווה, ובמיוחד לתגובות מאנשים שעברו\עוברים דברים דומים לשלי (ראיתי פה את שאיפות, סוד הכניעה, גדי ועוד). האם יש לי תקווה? האם גם אני, האוחז גם בתאווה שונה משל הרוב, יכול להשתנות?

ערכתי

שלום לך, שאפו על הקפיצה למים. אאחל לך שתתמיד. שיהא בהצלחה. קראתי בעיון את מה שכתבת, על הבילבול בו אתה נמצא, אין לי נסיון אישי עם דברים דומים אבל יש לי ספונסיים (אנשים שאני ספונסר שלהם) שסבלו מבלבול דומה. נקודת ההתחלה שלהם די זהה למה שאתה מתאר, דע לך שיש תקווה.

בנוסף אציע לך כרגע לא להתעסק באיזו משיכה 'נורמלית' ואיזו לא, לקח לי זמן להבין שאין כמעט הבדל בצבע האריזה או גוון הקרם שעוטף את גלולת הציאניד. רעל הוא רעל הוא רעל, ברגע שהוא נכנס לגוף הוא הורג. התאווה מחסלת את האישיות פשוט לוקחת כבת ערובה את הנשמה.

בשלב הראשון כדאי להתמקד בנקיון. מכל סוג שהוא. ויהי מה. כשהתאווה לא תהיה פעילה בנשמתך יקל עליך הרבה יותר לברר מדוע ישנה משיכה לסוג מסויים. כמו כן לקחתי לתשומת ליבי את מה שכתבת על הפוסטים שנתנו לך רעיונות לשימוש. שומה על כולנו להיזהר.

בהחלמה.

שלום לך התנערי היקר, וברוך הבא לפורום.

הכתיבה הכנה שלך נגעה בי. ואני מרגיש שאם תנצור בלבך את הכאב הזה, ותחליט לעשות כל מה שצריך כדי לא לחזור לשם.. תוכל להגיע מהר לשינויים טובים.
אשתף על עצמי, שגם לי יש משיכה לתאווה של גברים. הראש המכור שלי שיכנע אותי שזו עבירה פחות חמורה! ולכן עדיף ככה... אבל די בתחילת הדרך שלי חבר ותיק שיתף שזו לא בעיה עצמאית אלא סתם התפרצות חסרת רסן של תאווה. וכל מה שמזכיר תאווה הופך למעניין. ולכן אצטרף לדעת אסירותודה. שזה לא הכי משנה כרגע אם יש לך נטיות הפוכות או לא. ובכלל, לא משנה הגדרות ומגדרים ושאר תוארים. (לימדו אותע בהחלמה שאפילו התואר "נקי שנה" כתואר, הוא לא מועיל). הדבר הכי חשוב זה פשוט להתחיל לעשות פעולות של החלמה. שיטת 12 הצעדים העמידה מכורים רבים חזרה על רגלי השפיות. אין סיבה שזה לא יעבוד גם לך.

אנא השאר עמנו, קרא, כתוב, כמה שתהיה יותר פעיל כך תוכל לקבל יותר. ויש כאן חברים נהדרים שהושיטו לי יד כשטבעתי, הם ישמחו להושיט אותה לכל דורש.

אוהב
הושיעה

קראתי את מה שכתבת.
אני יכול רק לאחל לך בהצלחה רבה, הגעת למקום הנכון.
אכן חיי נישואים לא עוזרת נגד התאווה, לא משיכה לבנים ולא משיכה לנשים.
מציע לך להצטרף לתוכנית (אני עוד לא הצטרפתי, בקרוב...)
ישר כוח גדול על הפוסט ועל ההתחלה בדרך חדשה.