ב"ה
שלום לכולם,
אני קורא זה כבר כמה ימים את דברים מגוונים באתר ופורום ורוצה להודות לכל מי ששותף, יש פה אנשים נפלאים ומחזקים מאד.
אני חושב שאני מוכן עכשיו לשתף, הרבה מסיפורי עולה בקנה אחד עם דברים שנכתבו ואשמח להדרכה ולתובנות שלכם.
אני בן 27 נשוי ואב לשני ילדים חמודים.
כבר מהמפגשים הראשונים שלי עם עולם התאווה אני חש קונפליקט גדול וייסורים גדולים כי בעצם תמיד הבנתי שזה חטא. אני בא מבית מאד תורני אבל פתוח לעולם (טלוויזיה, מחשב) ובאופן אירוני ההתמודדויות הראשונות עם התאווה תמיד תפסו אותי בשיא הניגודיות עם הקדושה. אני ממש זוכר בגיל 10 או 11 שרציתי להישאר ער במוצ"ש לפני ראש השנה בכדי ללכת עם הגדולים לסליחות הראשונות (אז הבנתם שאני אשכנזי..). אז מה עושים עד שיגיע זמן הסליחות המאוחר? רואים טלוויזיה. ובשעות המאוחרות הללו, שלא הייתי רגיל להיות ער בהם היו סרטים לא לגילי ואני זוכר ממש שזו הפעם הראשונה שראיתי אשה חשופה. הייתי כל כך בהלם אבל כל כך מרוגש כך שבשנה שלאחר מכן רק חיכיתי לליל הסליחות הראשון בכדי לחוות את אותה החוויה, וזו אכן הגיעה.
כמו שכתבתי, כמעט באופן קבוע הריגוש התלווה מיד לאחר מכן ברגשות אשם ובילבול. הפעם הראשונה שיצא לי קרי הייתה בכיתה ט' ואני לא אשכח זאת מכיוון שזה היה בליל יום כיפור. קמתי מבולבל ובעיקר שוב עם רגשות אשם, איך זה קרה לי? מה עשיתי לא נכון? עמדתי ליד אבי שהיה בעל תפילה ולא יכולתי להתרכז בשום דבר ממה שהלך בבית הכנסת, רק חשבתי איזה חוטא אני ואם זה קרה בליל יום כיפור זה עוד יותר גרוע...
האוננות התחילה באותה שנה עוד לפני הפורנו. בסרט "שגרתי" בטלוויזיה קיבלתי את הרעיון וניסיתי את זה בלילה. שוב, לאחר הריגוש הראשון הרגשתי מיד ברגשות אשם על החטא שידעתי שזה אסור, רק עד לאותה נקודה לא ידעתי מה בדיוק אסור ואמרתי לעצמי: "לא נורא, 1-0 ליצר אבל אני עוד אנצח אותו" וכך חישבתי את ה"תוצאה" מפעם לפעם אבל תכל'ס לא יכולתי לעקוב מרוב נפילות.
המצב החמיר עם כניסת האינטרנט לבית. לא היה שום חסימה ולהורים שלי לא היה מושג איזה רעל הם מכניסים לי לחדר. ההגעה לאתרים הפרוצים הגיעה תוך כדי שיטוט ואז נכנסתי לעולם שלא הצלחתי להשתחרר ממנו עד היום, 11 שנים אחרי. זה מעייף, זה מתיש אותי עד היום, המעגל הזה שאני בטוח שזה לא יקרה יותר ויכול לקרות אחרי חצי שעה שוב... אבל אחד הדברים שהכי קשים בעיניי קרו כאשר אבא שלי לקח אותי לשיחה בעניין. הוא כנראה חשד או הבין מעקבות שנשארו על המחשב ובדפדפן של האינטרנט. הוא לא היה ישיר ואמר שזה נראה שמישהו נכנס לאתרים בעייתיים ואז נתן כמה נקודות משלו כמו שזו התמודדות מובנת וצריך לחשוב על הבנות המסכנות שמנוצלות ע"י אנשים רשעים ליצור את הדבר הזה אבל מכיוון שאני הייתי המומחה הגדול בבית למחשבים שיקרתי בלי למצמץ ואמרתי לו שזה פשוט פרסומות קופצות שיש היום באינטרנט ובאמת צריך להיזהר מזה. אני לא יודע אם הוא קנה את זה או לא אבל זה הכניס אותי לחלק האולי יותר בעייתי בכל הסיפור, חוץ מההתמודדות (יותר נפילות מהתמודדות) עם התאווה, פשוט נהייתי נוכל. שקרים ומנפולציות, הברזות מביה"ס רק כדי להיות בבית ריק מאדם, למידה של מערכת האינטרנט וטישטוש ראיות, בעצם חשתי סיפוק שאני מצליח לסובב את העולם ולחטוא בסתר.
סתר הפך להיות אחד הדברים החשובים והאפלים בחיי. מבחוץ בן תורה, נחמד ומקובל, אהוד ומצליח ואם אם מישהו חס וחלילה יגלה על פרט אחד שאני עושה מאוחרי הדלת בסתר אזי הכל ירד לטמיון. עדיף להמשיך לשקר ולהעמיד פנים. אני מרגיש כיום, בראייה לאחור, כמה זה השפיע עלי כבן אדם והאמינות שלי מול העולם ובעיקר מול עצמי. אפילו אני, ואולי רק אני, לא יכול להאמין לעצמי מרוב שקרים.
כך זה המשיך בישיבה ובצבא. נכון, כשהייתי עסוק יותר ופעיל יותר אז תדירות הנפילות ירדה והרגשתי יותר טוב אבל איכשהו תמיד, בבין הזמנים או בחופשה מהצבא חזרתי לזה. בעיקר בגלל המחשב בבית אבל ממש לא בהכרח.
עבר לי בראש "איך אני אתחתן ככה?" ואולי זה בכלל יעבור אחרי החתונה. כשיצאתי עם אשתי והיא התחילה להתאהב בי חשתי שאני לא יכול לרמות אותה. זה פשוט יותר מדי. באחד הדייטים סיפרתי לה שאני לא כזה מושלם (בלשון המעטה) ושאני כגבר צריך להתמודד עם יצרים ולא תמיד בהצלחה. לא נכנסתי איתה לפירוט, למען האמת לקח לי יותר מארבע שנים לספר לה בדיוק מה זה אומר אבל היא תמכה וקיבלה אותי איך שאני. זו נקודה טובה לעצור ולומר שהיא אכן אישה מדהימה.
כאן התחילה הנקודה היפה בחיי. עצם המפגש איתה והרצון לבנות משהו טהור, כמובן בסיעתא דשמיא גדולה, באמת נתנו לי כוח להתמודד. הצלחתי לפרוש מאוננות לחלוטין. היו נפילות באינטרנט בראייה ואיכשהו אמרתי לעצמי שכל עוד זה לא מגיע להוצאת שז"ל זה לא עד כדי כך נורא. זה לא נכון, אבל כך חשבתי. בכל מקרה גם הנפילות הללו התמעטו וחשבתי, ואולי זה היה נכון במידת מה, שאני על דרך המלך. התחתנו ולאחר לידת בננו הראשון הייתי במצב של למעלה משנתיים ללא הוצאת שז"ל.
וחזרה לימים הנוראים (תרתי משמע)- ברור שבתפילות הימים הנוראים, מאז אותו יו"כ בכיתה ט', הנושא המרכזי ששפכתי את שיחי מול בורא עולם היה הנושא הזה. התפללתי ובכיתי שיסלח לי ושיעזור לי כבר להתנקות מזה. באמת הרגשתי שהקב"ה עוזר לי בתחומים רבים בחיי וגם בזה הוא שם אבל שזה פשוט גדול עלי. ואז ביום כיפור לאחר הלידה לאחר שנתיים וחצי של ניקיון (לא מושלם, אבל הישג) אני זוכר שאמרתי לקב"ה שאין לי יותר מה להתוודות בנושא זה, הצלחתי לנצח את היצר.
ואז הקב"ה לימד אותי חתיכת לקח. והפעם כעונש אולי על החטא החדש- גאווה.
בטיפשותי חשבתי שאני יכול לסגור את הפרק הזה בחיים ולהמשיך בחיי נקיות. אבל לא באמת התנזרתי מהאינטרנט, אמנם בביתי התחברתי לאינטרנט רימון אבל עדיין הייתי משתעשע ביכולות המחשוב שלי בעקיפת המערכת. יסודות הנוכל שבי נשארו ולעולם לא נמחקו מהלב. הפעם ועוד איך אני אסתיר את זה מאשתי. שאני אדבר איתה איך אני פורץ את ההגנה ורואה מה שרואה? הקונפליקט בחיי רק התעצם למרות שגם אני חשבתי שהייתי באיזושהי התקדמות מכיוון שלא אוננתי. ואולי כן הייתי בהתקדמות אבל לא התנקתי עד הסוף והשארתי זרעי פורענות.. לא יודע...
מה שקרה הוא שנכנסנו לתקופה ארוכה מאד של פרישות בעקבות הלידה ולאחר מכן בעיות בתחום המיני בעקבות הלידה שהשאירה צלקות פיזיות ונפשיות אצל אשתי. אני יודע שזה אך ורק אני ואיני יכול לתלות את הנפילות באף אחת מהנסיבות והניסיונות של המציאות החדשה הזו אבל עמוק בלב אני מרגיש שהניסיונות הללו, שבסופו של דבר הובילו אותי חזרה לשרשרת נפילות, היו עונש מהקב"ה על הגאווה והחוצפה שהיו לי בטענה שלא נותר לי על מה להתוודות בתחום.
בפעם הראשונה שיצא לי שז"ל זה כמעט היה "בטעות". צפיתי במסה אדירה של פורנו ופשוט הגיע לסף גירוי וזה יצא. רצתי לשירותים תוך כדי שאני מקלל את עצמי איך יכולתי לדפוק שנתיים וחצי של נקיות! הייתי כ"כ אכול רגשות אשם אבל ידעתי, ממש ידעתי שהפעם הראשונה הזו תוביל לעוד הרבה. קמתי מוקדם בבוקר, רצתי למקווה והתפללתי והתחננתי שזה יגמר במאורע חד פעמי אבל זה לא. ההידרדרות הייתה מהירה, מעין החלקה ראשונה שהובילה אותי ישר לשפת התהום. התחלתי לצרוך יותר ויותר פורנו ואוננות. גם כאן, היו גלים טובים יותר וטובים פחות אבל מעולם לא הרגשתי שאני מצליח להשתחרר מזה. מתישהו, כשזה יתקוף, אני אכשל.
אני לא יודע אם אני מכור או לא. קשה לי להבדיל בין התאווה והיצר שיש לכל אחד לבין מחלת התמכרות שלא בהכרח קשורה ליצר התאווה בפרט. אני יודע רק שגם היום, אני לא סומך על עצמי וכל מפגש עם היצר יסתיים לרעתי. אני לא מרגיש שיש לי את הכוחות לעצור את זה בשום שלב.
פעם אחת גלשתי דרך הפלאפון של אשתי. חשבתי שניקיתי את כל העקבות כיאה לשיטות השקרים שפתחתי מגיל צעיר. אבל הטכנולוגיה הערימה עלי והשאירה ראיות מפלילות שאשתי נתקלה בהן וכמעט חטפה התקף לב. היא כל כך תמימה וצדיקה שמעולם לא ראתה דברים כאלה. היא מחקה את זה מיד וסיפרה לי למחרת איך כנראה בטעות ירדו לה לפלאפון דברים נוראיים. הייתי חייב לספר לה, לצערי זה לא היה בגלל שרציתי להתנקות אלא פשוט בגלל שהרגשתי שנתפסתי ולא רציתי שהיא תדבר על זה עם אנשים אחרים שיבינו תכלס שדברים כאלה לא יורדים "בטעות". סיפרתי לה שאני זה שהורדתי את זה ושאני מתמודד עם תאווה מאד גדולה לדברים הללו, התנצלתי שזה פוגע בה.
היא שוב, בצורה המדהימה שלה, הצליחה לראות מעבר. זה מדהים איך הפרנוייה המטורפת ש'מה יקרה אם מישהו יגלה' הרחיק אותי כל כך מאשתי ועיוור אותי מהעבודה שהיא כל כך מבינה ומקבלת! היא לא כעסה ותמכה ורק היה חשוב לה לדעת שלא שיקרתי לה ושאני אספר לה כאשר אני חווה התמודדויות קשות. אז שיקרתי לה ואמרתי שלא שיקרתי ואספר לה כאשר אתקל בזה שוב. זה היה נורא, מרוב החיים המפוצלים ומחסומים אין סופיים של שקרים שסיפרתי לכל הקרובים והאהובים שלי, הבטתי בעיניים באשה שאני כל כך אוהב ושחלקתי איתה את הדברים הכי כמוסים שלי ופשוט שיקרתי בלי להרגיש כלום. פשוט באדישות ואפטיות נוראה. זה אוכל אותי עד עכשיו.
השבוע המשכתי ליפול נתקלתי באתר המדהים הזה נרשמתי לתכנית 90 יום ונפלתי באוננות שעתיים לאחר שנרשמתי. "יופי של דרך לפתוח את ה90 יום" חשבתי לעצמי. החלטתי לפתוח שוב עם אשתי. הפעם כי אני רוצה ולא כי נתפסתי על חם. והפעם היה קשה לה במיוחד, היא הרגישה מרומה ובצדק. אמרתי לה שאיני חושב שיש לה משהו לעשות בנידון, זה רק אני והתמודדות שלי אבל אני רוצה לספר לה כי נמאס לי להיות לבד בעסק המחורבן הזה. אני מרגיש כל כך לבד וגלמוד מול היצר למרות שאני מוקף במשפחה מדהימה ותומכת ואני רוצה לדעת שהיא יודעת...
אני יומיים נקי, זהו. מה זה לעומת השנתיים וחצי?? כלום או אולי הרבה, לא יודע. אולי זה באמת כי יש לי שותפה לדרך. לא יודע. אולי זה יתרסק תוך שבוע. לא יודע. אולי זה אמיתי יותר כי אני רוצה להתנקות לחלוטין ולא רק מאוננות. לא יודע. הצלחתי לרסק הרבה מכוחות נפש שפעם היו לי.. אני מקווה שהקב"ה יעזור לי להשתקם.
תודה שקראתם (מי ששרד עד עכשיו...).
