ברוך הבא חבר יקר,
אצטרף לדברי החברים הנוספים שבירכו אותך ואאחל לך שתמצא כאן את מה שמצאתי בעצמי - נקיות, שפיות ומפוכחות שאין להם תחליף.
ברשותך אתייחס לנקודה אחת שאתה מציין בסוף הדברים שלך. אתה מבקש להגיע לשליטה, כדי שלא תיפול מכל גירוי קטן. למרות שאני מאוד מזדהה עם הרצון הזה, אני לא מצטרף לבקשה של "להיות בשליטה", כיון שהנסיון האישי שלי הראה לי שככל שאני מנסה להיות בשליטה יותר - כך אני מאבד עוד ועוד מהשליטה שעוד נותרה לי על השימוש בתאווה או על החיים בכלל.
אנסה להסביר את עצמי: אני פריק של קונטרול. לא משנה כעת עם השליטה היא במעשים שלי, ברגשות של אשתי או במצב העבדות במרכז אפריקה. בכלל לא נוגע מהו הענין, העיקר שאני יוכל לנהל את העולם כרצוני. בעצם הכל בסדר עם זה, כיון שבדרך כלל אני אדם הומני ורוצה בטובתם של כולם, כך שאם אלוקים היה נותן לי לשלוט בהכל - נראה לי שהייתי עושה אחלה עבודה. הבעיה היא שהוא לא חושב שזה רעיון טוב (לא מבין בדיוק למה...), ולמרות הצורך הנואש שלי לשלוט - העולם מתנהל מעצמו בלי התחשבות במצב שלי.
למשל בסודן יכולים להמשיך לההירג מליונים בלי שהעולם יצייץ, אשתי מסוגלת להיות במצב רוח לא טוב, הבוס מסוגל לא לאהוב משהו שעשיתי וכן הלאה וכן הלאה. אבל אני לא מסוגל לקבל את זה. אז מה אני עושה? במשך שני עשורים מחיי ידעתי רק תשובה אחת לכך - השתמשתי בתאווה. זה לא שהדברים היו ברורים לי בצורה הזאת כל פעם שאוננתי או צפיתי בפורנו, אבל במבט לאחור אני מבין שבתאווה מצאתי את מה שחיפשתי בחיים - שליטה. כאן אני הייתי זה שבוחר מה לעשות, ויכולתי להנדס את העולם כפי שרציתי. בפנטזיה - אני אדון לעצמי.
אבל גם בפיתרון הנפלא הזה היתה בעיה, כיון שבסופו של דבר, גם כאן לא יכולתי לשלוט בתוצאה... אז ניסיתי לאונן בלי להוציא זרע, או לצפות בפורנו בלי לגעת בעצמי או כל מיני "טריקים" כאלו שהיו אמורים לתת לי לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה. פאדיחות, גם זה לא עבד.
בעצם לא באמת רציתי להפסיק להתאוות לחלוטין (כיון שהתאווה סיפקה לי פיתרון לכל מיני בעיות), אלא רציתי לשלוט בכך. גם כשהגעתי להחלמה לא חלמתי שאני עומד לוותר על התאווה לגמרי (רק להיום), כי עבורי לוותר על התאווה זה כמו לוותר על איבר מהגוף או משהו כזה. נכון, התאווה הפריעה לי, אפילו מאוד הפריעה, אבל אם רק הייתי יכול לשלוט בה - זה היה מצוין. אני לא מדבר כעת על הרגע שאחרי הנפילה, כשהאובססיה סוף סוף נרגעה ואני מרגיש רק את הפספוס והדיכאון מחוסר ההצלחה שלי לשלוט במצב, אלא מה באמת רציתי בתוך תוכי.
ומכיון שהבעיה שלי היא שליטה - הפיתרון היה שחרור. זה לא שפתאום אני מצליח לשחרר, אלא שבלית ברירה הבנתי שאני צריך לפחות להיות פתוח לכך. למשל אתמול כאשר שוב פעם לא הצלחתי לשלוט במצב הרוח והרגשות של אשתי, רציתי כרגיל לשרוף את העולם, אבל בכל זאת התקשרתי לספונסר. התווכחתי איתו, אבל בתוכי ידעתי שהוא צודק ורציתי שהוא יאמר לי את הדברים שהוא אמר (אני מקווה שהוא לא קורא את זה...). הנכונות להיכנע ולוותר היו הפתח, ואחר כך נתתי לאלוקים לשלוט במצב במקומי.
כך זה גם עם התאווה. אני לא מנסה לשלוט במצב. נהפוך הוא - הודיתי שאני חסר אונים לחלוטין מול התאווה ולעולם לא אצליח להחזיר לעצמי את השליטה בתאווה. במקום זה אני נכנע לחלוטין, מוותר על התאווה, ונותן לאלוקים שישלוט במקומי.
האמת היא? הוא עושה את העבודה הרבה יותר טוב ממני.
