נראלי שהתעניינות שלי בנושא התחילה בכיתה ו' או ז' שהיינו בהפסקה בבי"ס, שמעתי דיבורים בלחש ושאלתי על מה מדברים, חבר שלי ענה לי שמדברים על איך אשה נהיית בהריון, ואז אמרו לי את זה.. הדבר הראשון שהיה לי זה הלם! אני גדל בבית ממש דתי ויש לנו אינטרנט כמעט הרמטי, ושמעתי את זה והתחיל להיות לי מחשבות רעות והרבה שאלות, איך עושים וכו'... ואז הגיע הגיל של שלצערי פעם ראשונה שהקשתי את עצמי לדעת... אמנם לא היה שכ"ז לבטלה אבל אני זוכר את האשמה שהיה לי וזה נמשך..
בכיתה י"א בערך נכספתי בטעות לחומר ממש בעייתי, אם אני לא טועה זה היה מתי שהיה לי את המחשב נייד ואני חייכתי לאוטובוס אז בינתיים פתחתי את המחשב ונכנסתי ליוטיוב וכתבתי משהו ופתאום זה צץ, בהתחלה נרתעתי ואז לבסוף ראיתי את זה.. וכך שלב אחר שלב במשך כמה שנה וחצי ראיתי דברים לא צנועים מדי פעם (הרוב בשוגג), פעם אחת האינטרנט רימון שלנו היה פתוח בלי חסימה מאוחר בלילה ואז ראיתי משהו ביוטיוב ממש לא צנוע, אני לא ישכח את הרגע הזה, מיד אח"כ התחרטתי ממש ונדרתי שאני לא נכנס יותר ליוטיוב דרך היוטיוב עצמו, אלא אם אני רוצה שיר משם אני כותב לדוגמא: "איציק אשל ארץ ישראל" ואז אני מגיע ישר לתוצאה ואני לא נכנס משם לסירטון אחר...
מאז הסירטון הזה גילתי ליד הישיבה התיכונית מבנה זנוח שיש בו עיתונים ממש נוראים, הייתי הולך לשם ובפעם הראשונה אני קרעתי את העיתון הייתי רואה את זה עד שלא נשאר זכר לזה וכך הייתי עושה הרבה, עד שבהמשך שמרתי אותם... וכך זה המשיך.
בישיבה שהייתי בשיעור א'(בן 18) חטאתי בש"ז לבטלה בפעם הראשונה, אני לא ישכח את זה על איך בכיתי... יש לי מישהו שאני בקשר טוב איתו שאולי חלקכם מכירים אותו והוא עודד אותי ואמר לי שהבכי זה מכפר וכו', עבר בערך 3 חודשים שראיתי בהם קצת פינוגרפיה ואז חטאתי שוב, ואח"כ שוב וכו', אני לא ישכח את הגועל שהיה לי מכל זה..
ואז לפני 4 חודשים בערך אוננתי לצערי, אני לא ישכח את זה בחיים שלי זה משהו שכל כך היה , לי דוחה שבכיתי וגם כמעט הקאתי...
חשבתי על עצמי רע והיה לי רע ממש... הייתי בתפקיד מדריך על קבוצה של ילדים ואני לא ישכח שאני חשבתי 'איך אני מדריך אם אני בתוך התינופת הזו?!
התביישתי כל כך בעצמי, ואז גילתי את שמור עיניך, התקשרתי וניתקתי והם חזרו אלי ודחיתי שאני לא יכול עכשיו... אחרי חודשים גילתי שאני חייב את זה כי חטאתי בערך 5 פעמיים בשבוע שזה כבר היה מוגזם ממש... אז הצטרפתי לפורום.. פתאום הבנתי שיש עוד אנשים שמבינים ומכירים את זה שאני ולא בודד בקרב...
בקיצור: אני עדיין מתוסכל מזה שאני חוטא (או בלשון אחרת- חולה) אני מנסה כמה שיותר פחות לחטוא, אני יודע שזה לא שווה ההנאה הזמנית הזאת לחטא הנורא הזה וההגשה אחרי זה..
