שלום לכולם.
אני מכור בסביבות 4 שנים. בן 17.5.
בערך שנה וחצי מנסה להפסיק, השיא שלי זה בזמן הזה זה 3-4 שבועות, אחרי שהרב עובדיה נפטר. בכלל בחודשים האחרונים אני נופל פעם ב5 ימים בממוצע (לפני זה היה פעם ביום בממוצע) , אבל כשאני נופל אני לפעמים מתייאש ועושה עוד כמה פעמים.
אני בבית ספר (ישיבה תיכונית) נחשב ל"צדיק". כי אני סוג של חוזר בתשובה, כולם ידעו שאני בתוך זה (גם רובם בתוך זה). הם חושבים שאני הפסקתי נראה לי. (חוץ ממי שסיפרתי לו).
ההורים שלי תפסו אותי על חם לפני חצי שנה, ומאז עוד כמה פעמים. אני מדבר איתם על זה לפעמים. ביקשתי מאבא שלי לחסום לי את האינטרנט, עשיתי חסימה ב"ה שחוסמת את כל האינטרנט חוץ מרשימה של אתרים.
אבא שלי אומר לי שאני חלש כי אני לא יכול להתמודד עם היצרים שלי ואני חייב לברוח ולחסום. אתמול ראיתי אותו רואה פורנו במחשב נייד (בהשתקפות של החלון). מיד הלכתי ואמרתי תיקון הכללי ובכיתי. אחרי זה ראיתי שהוא הפסיק. (לא יודע אם הוא נכשל או ניצח)
חוץ מזה גם נרשמתי לפנימיה לפני 3 חודשים בערך כדי שיהיה לי כמה שפחות זמן בבית.
אבל אני עדיין נופל!!!!! כמה שאני מנסה לשמור על העיניים זה לא עוזר! אני רוצה כבר להשתחרר מזה!
כל פעם כמעט שאני חוזר הביתה מהפנימיה אני נופל. פשוט פתאום נכנס בי רוח שטות, ואני מנסה למצוא בחולניות דברים שיגרו אותי. לרוב בטלוויזיה (הלוואי ותשרף), לפעמים אני מסתכל מהחלון לחפש נשים, בעיתון, אני פשוט חולה!!! למה נכנס בי הרוח שטות הזאת אם אני שומר על העיניים?!
אני מתפלל על זה, לומד תורה, מה חסר לי? מה ה' רוצה עוד?
בשבוע האחרון הרבה יותר ירדתי, אולי כי הייתי הרבה בבית. (בישיבה אני מוגן, חוץ מפעם אחת שהיה לי הרהורים אבל הפסקתי באמצע)
אני בסך הכל רוצה לעבוד את ה' בצורה הכי טובה. לא את התאוות שלי. למה זה כ"כ קשה?!
שכל מעשי יהיו לשם שמיים.
ערכתי