אם אני רואה פורנו ולא מוציא שז"ל מה הבעיה?

הבעיה היא שאתה נשלט בידי התאווה, וזה משפיע על כל חייך!
גם אם אינך יהודי זו בעיה!

ברוך הבא. יש עוד, רק כהתחלה, לאדם רגיל - ולא תתורו.. לחולה - ונשמרתם...

מי אמר שיש בעיה? אולי אין בעיה.

לי הבעיה בזה היתה שזה פשוט שיבש לי דברים בחיים, לא הצלחתי להתנתק מהצפיה, ביזבזתי על זה שעות, והרגשתי רע מאוד, התמכרתי לזה, ולמרות רצוני לא יכולתי להפסיק. גם אשתי שידעה על כך הרגישה סוג של בגידה. מה אני מחפש לצפות בסרטים על נשים אחרות בשעה שיש לי אותה?

אם אצלך אין כזאת בעיה, שיערב לך ויבושם לך. תהנה.

יש בעיה פשוטה של שמירת העיניים "ולא תתורו אחרי...עיניכם"

אז למה זה נחשב לעבירה הכי חמורה בתורה?
למה זה משפיע כל כך על הקדושה של האדם?

יש המון לאוים בתורה חוץ מזה...  מה מיוחד דווקא בלאו הזה?

(אני שואל מבחינת תורנית , ברור שזה הורס את החיים לכל אדם גם אם אתה גוי)

התשובה היא פשוטה ולא תתורו אחרי לבבכם גילוי עריות זה בעיה בעצם הראיה !!! וגם שבסופו של דבר תיפול זה לא הגיוני שלא זה האדם מניסיון כואב!! :-[

אקדים ואומר: הדברים הבאים לא מכוונים למי שמתמודד עם יצר הרע נטו אלא לכאלו שאיבדו את השליטה. ברור שיש צורך גמור (גם במסגרת הפורום כאן) בנתינת מקום למתמודדים עם יצר הרע להבין ולהפנים את האיסור וכו' וכו', אבל יחד עם זה יש גם צורך לדבר על הצד השני של המטבע, עבור רוב החברים המסתובבים כאן שהם אלו שהבעיה שלנו היא מזמן כבר לא יצר ולא רע אלא התמכרות. זה לא סתם הבדל של איזה תווית להדביק לבעיה אלא הבדל של שמים וארץ שיכול להיות ההבדל בין המשך הנפילות לבין הפסקתם.

אז עבורי, כאדם מכור, אני לא מחפש מקורות בתורה למה זה אסור, ואפילו אלך צעד אחד קדימה: גם אם זה מותר - אני ימשיך להימנע מכך בדיוק כפי שזה כעת. אם זה לא מספיק כדי להבהיר כמה התאווה היא רעל עבורי, אומר שגם אם מחר יירד משה רבינו מהר סיני וילחש לי באוזן שבכלל כל הענין הזה בטעות יסודו ולא רק שזה לא עבירה אלא שאוננות היא מצוה גדולה רמה ונישאה - אומר לו שעבורי מדובר בפיקוח נפש ולא אוכל לקיים את המצוה הזאת.

הסיבה בגללה אני לא משתמש בתאווה היא פשוטה: תאווה זה רעל ואני לא רוצה למות. אם הרעל הוא בהכשר הבד"צ או הרבנות, זה לא ישנה את העובדה שזה רעל. הכי קל להבין את זה כשמסתכלים על המכור לאלכוהול, כי אצלו די ברור שההתמכרות היא לא ענין דתי, ולמרות שהוודקה כשרה - הוא לא יכול לשתות אותה. אם הוא מכניס לגימה אחת של אלכוהול לפה שלו, זה מיד גורם לאלרגיה שלא מאפשרת לו להפסיק את השתיה עד שהוא מאבד את השפיות לגמרי (ואולי על הדרך גם את העבודה, האישה והילדים ואולי גם את החיים בכלל). לכן, האלכוהוליסט נמע לא רק מיין נסך או אפילו סתם יינם, אלא אפילו מיין כשר ואפילו כאשר מדובר במצוה. לכן האלהוכוליסט לא עושה קידוש על יין למרות שזו מצוה, פשוט בגלל שעבורו מדובר בסכנת נפשות.

הענין הוא שאם אני ממשיך לחפש את המקור בתורה למה זה אסור, אז זה גורם לכמה בעיות. הבעיה המרכזית היא שזה אומר עליי משהו מאוד משמעותי. זה אומר שבעצם אני לא מוכן עדיין להפסיק, ולכן אני צריך לחפש איזו שהיא סיבה חיצונית שתגרום לי לעשות את זה. הענין הוא שאם אני מכור, סיבה כזאת לא תספיק אף פעם. כל זמן שאני עדיין מעוניין להמשיך בנפילות והסיבה להפסקה היא צדדית - אני לא באמת יפסיק. עד שזה לא מגיע מבפנים - זה חסר סיכוי.

אבל זה לא נעצר כאן, אלא גובל אפילו בהחמרת ההתמכרות. הסיבה לכך היא פשוטה: כאשר הדרך שלי להתמודד עם עצמי היא על ידי הפנה של האיסור - אני רק מוסיף לעצמי עוד בושה ופחד, שזה כמו לשפוך נפט על שריפה, כי בפעם הבאה כאשר אפול, אצטרך להתמודד לא רק עם הרגשת הריקנות אלא גם עם ההאשמה העצמית על כך שאני עושה דבר נורא כל כך.

זה מזכיר לי זמן בו שמתי תמונה של אשתי ליד המחשב מתוך מחשבה שלא אוכל לצפות בפורנו כאשר אני רואה אותה כך מסתכלת בי. כמובן שזה לא עזר, ורק גרם לי להרגיש עוד יותר רע עם עצמי, מה שגרם לי ליפול יותר כי אני כמכור לא מכיר דרך אחרת להתמודד עם רגשות כאלו חוץ מפניה אל משכך הכאבים האולטימטיבי - התאווה.

המעניין שרוב ככל החברים פה דתיים/חרדים. אני למשל הגעתי בגלל ה״איסור״ ורק אחרי תקופת ניקיון גיליתי שאני סובל מבעיה פסיכו-רגשית

א. גם אני הגעתי לפה מסיבות דתיות ואני לאט לאט מגלה שזה לא הענין היחיד פה אם כי זה עדין הדבר העיקרי שמניע אותי. אבל אני מבין שלא רק דתיים ואפילו לא רק יהודים משתתפים בקבוצות של sa  בכל רחבי העולם אם כי לדעתי אדם דתי זה יפריע הרבה לפני שזה יגיע לאבדן שליטה מוחלט על החיים בגלל הענין ה'דתי'.
ב. האמת היא שיש לי קושי מסויים בהקבלה בין אלכוהול לענינינו בגלל שבשניהם יש התמכרות לתאווה שמשבשת את החיים אבל המכורים לאלכהול מתנתקים במהלך הצעדים מכל מגע עם אלכהול ונמנעים ממנו לאורך כל חייהם. לעומת זאת המכורים למין מתחתנים ומביאים ילדים לעולם (בעז"ה) ומתנתקים מה(ביטוי שקראתי פה איפשהו) תאווה למין אבל לא מהמעשה עצמו כשהו בא בצורה טבעית ומותרת. אני מנסה לשים קצת את הדברים במקום ולהבין מול מה אני עומד.

סוד הכנניעה - הפוסט הכי יפה שקראתי בשנה האחרונה!!!

כ"כ צודק כ"כ נכון

נו, לא סתם העלו את הדברים של סוד למייל היומי... 

במבט שטחי אכן נראה כי חברים רבים הגיעו בגלל שהפריע להם הפן הדתי, אלא שאז הם גילו שהם סובלים ממחלה שנקראת התמכרות. מה זה בעצם אומר? למיטב ידיעתי, אין לאף אחד כאן מספיק מידע אמין שמתבסס על בדיקה מקיפה של מספר רב של חברים, כך שהדברים נכתבים יותר כהשערה על פי מה שאני יודע מההיכרות שלי עם הפורום והקבוצות.

נראה שדוקא האיסור גורם למספר המכורים למין להיות גבוה יותר, כיון שהאשמה הרעילה ביחד עם הבושה והפחד, הם מאיצים חזקים בכל תהליך התמכרות, ובמיוחד בהליך של התמכרות למין שהוא מטבעו מעורב במנה גדושה של כל הרכיבים האלו. אי אפשר להשוות את הבושה של האלכוהוליסט לבושה של מכור למין, וכמובן שאי אפשר להשוות זאת למכור למין שהוא גם אדם דתי, מאמין ושומר מצוות, שיודע שהדבר שהוא עושה הוא אחד הדברים האסורים ברמה הגבוהה ביותר.

ניקח כדוגמא את הענין של אוננות. פגשתי בקבוצות SA בחו"ל גויים שכל הבעיה שלהם היתה אוננות וזאת למרות שלא הגיעו משום מסדר דתי, אבל חוסר האונים ואיבוד השליטה היו בלתי אפשריים עבורם. לכן הם הגיעו ל SA. לעומתם יש חברים שהאוננות לא מהווה עבורם בעיה, ולכן הם הולכים לקבוצות אחרות של מכורים למין אנונימיים (כמו SAA או SLA) שם הם קובעים לעצמם את הגדרות הנקיות, ואנשים כאלו יכולים להחליט שאוננות זה בסדר גמור, ונפילה תיחשב רק צפיה בפורנו או פניה לסוג אחר של שימוש בתאווה.

אבל מה שיכול לעבוד עבורם - לא יכול לעבוד עבורי. הסיבה לכך היא פשוטה: הפעולות האלו של תאווה נחרתו אצלי במוח כדברים אסורים מגיל מאוד צעיר, וכעת התוצאה של השימוש בהן היא לא משהו שאני יכול לשנות. עבורי, אוננות תמיד תגרור רגשות של אשמה ובושה, ולא משנה עד כמה אני אומר לעצמי שזה בסדר, כי בתוך הדיסק בראש שלי נצרב קובץ מערכת שאי אפשר למחוק שבו כתוב שאוננות זה אסור, רע, מפחיד, מבייש, מגעיל, מביא עונשים וכן הלאה.

לכן, ברגע שההתניות האלו נחרתו אצלי במוח, אין לי שום דרך ללכת אחורה בזמן ולשנות את זה, וכעת אני צריך להתמודד עם הדרך בה אני מגיב אליהם. או במילים אחרות: למרות שהתכנית עצמה היא לא דתית, ואין שום משמעות מבחינת התכנית לשאלה האם אוננות היא מותרת או אסורה, אבל כן יש משמעות לשאלה מה הראש שלי חושב על אוננות ואיזה תגובות שרשרת היא יוצרת.

לכן לא יהיה מדוייק לומר שחברים רבים הגיעו בגלל האיסור, אלא נכון יותר יהיה לומר שחברים רבים הגיעו בגלל תחושות שליליות קשות שהיה להם קשה להתמודד איתם (שתחושות אלו הגיעו בגלל האיסור שנצרב בתודעתם). אבל גם חברים אלו, ברגע שהבינו שהם מתמודדים עם מחלת ההתמכרות, הפכה השאלה הדתית ללא רלוונטית בכלל. השאלה היחידה שנותרה היא: האם אתה רוצה להחלים ומה אתה מוכן לעשות עבור זה?