שלום לכולם!

קצת על עצמי:
אני חוזר בתשובה כחמש שנים. וגרוש (בשל מקח טעות).
מאז החזרה בתשובה, היו לי של הצלחות גדולות בכל מה שקשור לשמירת העיניים ושמירת הברית, אך לצידן נפילות כואבות של יאוש וחוסר תקווה.
לפני שהתחתנתי בראשונה, ידעתי שבכדי לקבל זיווג ברמה גבוהה אצטרך לעבוד על עצמי ולשמור כמה שיותר על קדושה. וברגע שהצלחתי לעבור את רף 80 הימים שהצבתי לעצמי, הכרתי את אשתי הראשונה.
במהלך הנישואים (כשנה), התמודדתי בהצלחה ברוך ה' עם ניסיונות שמירת הברית, ושמירת העניים ברמה גבוהה (פת בסלו). אם כי לקראת הסוף היה לי כמה נפילות קטנות של ראייה בלבד.
לאחר הגירושין חוויתי נפילה (כואבת, איומה, נוראית) בשמירת הברית. ומאז חזרתי למעגל ההישרדות. שבועיים כמו צדיק, יום אחד כמו חיית טרף. חודש מחזיק מעמד, ויומיים רצופים של בכי תמרורים.
הייתי מנסה להשיג 40 יום רצופים, בכדי שה' ישלח לי איזו הצעה לשידוך, משהו שירים אותי, משהו שישמח אותי... ולאחר שהייתי מצליח לעמוד ב-40 יום, מייד הייתי נשבר כי שום דבר במצבי לא השתנה... וכך עוד-40 נפילה. עוד 30- נפילה ....

בחודשיים (2) האחרונים, הדברים נהפכו להיות הרבה יותר מסובכים וקשים!
אני לא מצליח לשרוד יותר משבוע.. יומיים נפילה, שלושה ימים נפילה,
סדר הלימוד שלי בערב נפגע, התפילות שלי בירידה, לעבודה אני מאחר, בשבועיים האחרונים כ-4 תפילות שחרית התפללתי יחיד בבית (מה שלא קרה מהיום שבו החלטתי לחזור בתשובה). פספסתי כמה פעמים את זמן קריאת שמע (גר"א) .
אני מרגיש שזאת תחילת מגמה, ואני נמצא על פי תהום! להיות או לחדול!

יש לציין שכלפי חוץ, אני (עדיין!?) נראה (לעיני בשר ודם) כצדיק גדול ...
אני מדקדק קלה וחמורה, שומר עניים ברמה הכי גבוהה, מעביר שיעורי תורה לציבור. מגדל זקן ארוך מאז הגירושין [דבר שמחזק "אצלי" את האמונה, ומרחיק אותי מניסיונות] - וניתן לפרט על הנקודה הזו בהמשך..
אבל בחדרי חדרים, אני נהפך להיות "אדם" אחר לגמרי.
יכול להיות ערב שבו אני מעביר שיעור מדהים, שאנשים יוצאים ממנו מחוזקים, ולאחר מכן אני ממשיך ללמוד עוד שעתיים בכולל.. אך ברגע שאני נכנס הביתה, רוח אחרת מתחילה לנשוב בתוכי... אני חסר מנוחה, עד שאני לא ימצא איזה תמונה עלובה, או איזה מראה מהחלון, ומנפץ במו ידי כל שמץ של קדושה.

גדרות שהקמתי לא עוזרים!
טבילה במקווה קפוא אחרי כל פעם, יום צום כל יום שלמחרת. הידיעה שביום למחרת אני אצטרך לנדוד לבית כנסת רחוק בכדי שלא יזהו אותי ויבקשו ממני להיות חזן...
העפתי את כל מה שיכול להפגיש אותי עם מדיה אסורה מהבית. כבר אין אינטרנט (בבית) מלפני חודשיים. יש לי טלפון מפוקח (עם יכולת קבלת מיילים והודעות טקסט), שנצרך לצורך עבודה. [אך בגלל הידע שלי במחשבים ושטויות אני תמיד מצליח בצורה לא הגיונית לגרום לו להמציא לי איזו תמונה מעוררת]. 

נכנסתי לתקופה לא פשוטה, שכל השיטות הרגילות בה לא עוזרות!

מה שכן שמתי לב לשלושה גורמים שהשתנו בחיי בזמן האחרון...

- מצבים בחיים האישיים שגרמו לי לעצבות ודכדוך.
- זמן הזיווג שנקבע לי, עדיין לא הגיע.
- התחלתי לדבר משום מה (לאחר שהקפדתי המון זמן) לשון הרע.

אני ינסה בכל מאודי לטפל בגורמים הרוחניים שגורמים לי להידרדרות הנוכחית. (לשון הרע וכו..)
אך אני יודע שהמצב לא פשוט ואני חייב להשתמש הפעם בכל התחמושת שעומדת לרשותי!
וכאן, בצד של התמיכה אני צריך את עזרתכם...

המטרה הראשונית: 40 יום נקיים, בכדי לעורר רחמי שמיים!
ולאחר מכן, לא לצפות מהקב"ה למתנה [!!!] , זה גורם לי לייאוש (מניסיוני).

תודה רבה על האפשרות שניתנה לי לשתף אתכם!

נ.ב.
היום, א' בניסן התשע"ד ניתן לסמן את היום הראשון!

מרגש מאוד ...  ניסן זה חודש של התחדשות אנו מתפללים עליך וכל המתפלל על חבירו נענה תחילה הלואי עלי שאחרי כל נפילה צמים ועוד חיזוקים, אין לי כל ספק שתתגבר בסוף.
  החבריא קדישא הדין יתנו לך הרבה תמיכה.

ברוכים הבאים אח יקר ואהוב.

הגעת הביתה, כולנו פה חולים באותה מחלה שנקראת "תאווה" זה לא מה שאתה חושב שזה (שמירת עינים, ברית, ......) אנחנו חולים במשהו גדול יותר.

באופן אישי הזדהייתי עם החוסר אונים שאתה מתאר בנפילות התכופות ובאיבוד שליטה, וגם במים הקרים ובגדות והסיגופים שנובעים מתוך הרצון העמוק הפנימי האמיתי לא להיות שם במקומות האלו.

אני מאחל לך שבניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל, קורים פה ניסים גלויים, יש כאן דרך ותוכנית חיים שנקראת 12 הצעדים, ששינו לי באופן אישי את החיים מקצה לקצה.

אני הייתי מציע לך לסמן את המטרה הראשונה יום אחד מבלי לעורר רחמי שמים, אלוקים אוהב ומרחם ואין צורך להעיר אותו, הוא ער ורק מחכה שנפנה אליו, הוא יכול לעשות בשבילנו מה שאנחנו לא יכולים לעשות עבור עצמנו.

אוהבים אותך.

תודה רבה על הכנות
מאוד הזדהיתי עם הרבה דברים
בשבילי מה שעובד זה 12 הצעדים
יש כאן הרבה תקווה
אוהב

הלוואי עלי 40 יום .....

אצלי שבוע זה הישג ..

לצערי הרב העבודה שלי דורשת אינטרנט , אבל סיננתי אותו ברמה ההכי גבוהה שאפשר ובכל זאת בימים של "כריזות " פשוט ישבתי שעות וחיפשתי (ומצאתי ) דרך לעקוף את החסימה
ומייד אחרי המעשה מחפש דרך איך למנוע ממני שוב להשתמש באותה חסימה


עד שמצאתי פריצה שאין עליה שום אמצעי מגביל ...כלום ...

אז נדרתי בנדר דאורייתא (למרות שלא עושה זאת מעולם ) לא להשתמש באותה חסימה
ועבר עלי שבוע  יפה ונקי שלא עבר עלי כזה כבר הרבה זמן ...פשוט אושר ...
עד הנפילה הבאה
ועכיו בנוסף לאיסור החמור יש גם נדר על הראש ....



אני יודע שבאת לדבר על עצמיך ואני מעיק לך עם הבעיות שלי ...
אבל אני פשוט מדוכדך ...

זה כבר 15 שנה ככה
הורס לי את החיים ..מכל הבחינות
חורבן חורבן חורבן


עד מתי ??? !!

ראית את השאלות, להאם אתה מכור

שלום וברכה!

הלוואי שבעזרת ה' אני יצליח לעבור את 40 הימים. זה לא משהו הגיוני אם מסתכלים על התקופה שאני נמצא בה (עד לפני שלושה ימים).
אבל אני יודע שרק שאני מציב לעצמי רף גבוה אני מקבל כוחות להתמודדות.

תחשוב על זה..
הרי בכל מקרה החזקתי כל הזמן שלושה ימים גג שבוע. ואחרי שבוע לפעמים יש תחושה של "הגעתי עד קצה גבול היכולת".
לאחר שאני מציב רף גבוה, אני מקבל תחושה (אולי זה רק אצלי) שגם שבוע זה לא מספיק, כי הרי לא הגעתי עדיין ליעד. ואני משתדל לא לוותר לעצמי.
נכון שבמקרה הזה אני יכול להיכנס לייאוש במקרה שאני לא מצליח להגיע ל 40. אבל מה ההבדל בין יאוש אחרי יומיים ליאוש אחרי 20 יום. מקסימום אני יכול לתת לעצמי לעצמי טפיחה בשכם על המאמץ.
סך הכל אני נמצא במקום לא טוב, אני חייב לשנות את ההרגלים שלי וכדאי שאני יהיה מודע לזה.

admatay כתב on 02 אפר' 2014 16:39:


אצלי אותו דבר. אני כל פעם מוצא את הדרך לאיזו פירצה, ואפילו הגירוי שבדרך לשם עושה לי את זה.
אני עובד במחשבים, ולא ניתן לעשות סינון אצלי בעבודה. והפתרון שהגעתי אליו הוא להשאיר תמיד דלת פתוחה, ולכוון את המסך כלפי העוברים ושבים. להגיד שזה מונע ב 100%, זה לא. אבל זו התקדמות.
בבית ניתקתי את האינטרנט כי הבנתי שזה לא יכול להימשך ככה. החלפתי את הפלאפון למכשיר מפוקח. ומלפני שלושה ימים גם סגרתי את התריסים שלא יקפוץ לי שם משהו בטעות..
אך גם במצב הקיים המוח היה (בלשון עבר - אופטימי) תמיד מנסה ליצר מצבים..

למשל אני לוקח את הפלאפון ה"מפוקח" שלי, וסתם בודק אם הוא באמת מפוקח.. בכל המקרים אני מצליח להשיג איזושהי פרצה ומגיע דרכה למצב של: "איך הגעתי לפה? ולמה אני עושה את זה".
אין מחשב שקיים שאני לא יכול לגרום לו להיות כלי משחית.
אבל אני חושב שהמקום שאני נמצא בו היום הוא יותר עדיף מהשלבים הראשונים. כי רמת הטומאה שאני מצליח לראות היא יותר נמוכה. בעבר שהיה לי אינטרנט בבית, הייתי מצליח להגיע לביובים הכי מגעילים שיש בעולם. (גם עם האינטרנט ה"מסונן") היה לוקח לי יומיים אחר כך להצליח לכוון בקריאת שמע. וכיום אני מצליח להרגיש פחות טמא, כי ראיתי פחות דברים נוראיים. 

ישנה עוד דרך ארוכה, אך מהיום אני מוכן להקריב בשביל זה את הכל! מקווה שהקב"ה יעזור לי...

ראיתי את השאלות .
תשובה 2 שם מכניסה את כולם לקטגוריה.. 

שלום לך חבר חדש ויקר!
הכינוי שלי כאן הוא נעם השם ואני מכור לתאווה.
את השורה הזאת לא הסכמתי לכתוב במשך קרוב לחצי שנה של הסתובבות בפורום. לקח לי זמן עד שאמרתי שאכן יש לי בעיה. עוד זמן כדי להתחיל להשתמש בכלים שונים שהציעו לי כאן. ולבסוף, ההתרסקות הנפשית שבה הודתי שאכן אני מכור לתאווה. שלא תבין לא נכון, אף אחד בעולם לא ידע לפני כן על הבעיה שלי עם התאווה. להיפך, אני ידוע כמקפיד גדול וצדיק. אבל את הצורך האובססיבי שיש לי להציץ לעבר בנות, לגלוש באינטרנט למקומות אסורים ומה שמכונה "לפגום בברית" - לא הצלחתי לעצור. אני שואף כל היום לחיים של קדושה ובכל זאת מוצא את עצמי שוב ושוב עמוק עמוק בבור התאווה. איך זה קורה???? השתדלתי להפסיק. עשיתי הכל! צומות - כן, מקווה קר - כן, מקווה רותח - גם כן, קבלות, נדרים, ועוד ועוד - הכל כן! עשיתי! ידידי, 25 שנה של נסיונות להפסיק! זה גדול עלי. פשוט גדול עלי.
אז מה אני חופר לך? אני חופר לך כי קראתי את כל ההודעות שהספקת לכתוב כאן ורציתי להגיד לך שגם היום אין לי שום סיכוי להשאר נקי. למרות שאני נקי כבר מד' תמוז תשע"ב אין לי את היכולת להחזיק מעמד. באופן פרדוקסאלי לגמרי חוסר היכולת שלי להחזיק מעמד וההבנה שלי כי זה מעל ומעבר לכוחות שלי הם בסיס הנקיון שלי. מי שכן יש לו את הכוחות לשמור עלי נקי הוא ריבונו של עולם שאת קרבתו אתה מחפש. התקרבתי אליו כשביקשתי ממנו סעד. הבנתי כי הרופא לשבורי לב יכול לרפא גם את החולי הזה ואני שומר ככל יכולתי על הקשר איתו היום כדי להשאר נקי. זה עובד עבורי. ואני מזמין אותך גם. החברים, הקבוצות, הצעדים כולם נועדו למען המטרה הגדולה הזו - קשר עם אלוקים. ביחד זה עובד טוב יותר.
אני מתפלל להיות קשור גם ביום הזה לאלוקים. שישאיר אותי נקי עוד יום אחד. מחר יהיה יום חדש.
באהבה גדולה,
נעם

שלום "נועם השם".

דבר ראשון, אני מאוד מבין את מה שאתה אומר.
זה מתקרב אצלי רעיונית לזה שהייתי מעשן סיגריות (כבד) בעבר, והיום אני כבר חמש שנים ברוך ה' לא מעשן.
עד היום שאני רואה אנשים מעשנים, אני מאוד רוצה להרגיש את התאווה הזאת שהייתה מאוד מהנה בשבילי. אבל אני יודע שברגע שאני רק יגע בסיגריה, אני מהר מאוד יחזור 5 שנים אחורה.
(צריך להבין שבשבילי לעשן זה היה פולחן. זה היה ממש דרך חיים) לא רציתי לרגע להפסיק. זה היה שווה לי יותר מהכסף, והבריאות. אך ברגע שהתחלתי ללמוד תורה , הבנתי שזה מאוד מפריע לי, וגורם לי רק לחשוב על סיגריות ולצאת כל שנייה. ואז בעזרת ה' ברגע אחד הפסקתי.
עד היום אני מת לעשן, למרות שעברו כבר 5 שנים מאז. ואני יודע בוודאות שעד היום אני מכור לסיגריות!
אני רוצה לעשן לפחות פעם ביום, מידי פעם שאני שותה קפה אני מושיט את היד לכיס בכדי להוציא סיגריה ואז אני מתבאס ומחייך. אין לי בעיה שמעשנים לידי, ואפילו אני נהנה (הרבה) מהעשן.

אז אני 5 שנים נקי. אבל אני מכור עד עמקי נשמתי!
ברור שזו לא אותה דוגמה... (אולי)

קצת תחושות שלי לאחר שלושה ימים כאן באתר, אני קורא סיפורים ותגובות, וחושב שאולי אני מאותם מעשנים מזדמנים, שברגע של משבר בחיים זו הייתה נחמה קטנה בשבילם. מן הרגל פסיכולוגי של פריקת עצבים ותחושות.
אני חושב שאני מסוגל ללא סיגריה [מין עצמאי], אם יש משהו אחר שעומד על הכף. (לפחות כך אני משכנע את עצמי..)

זה קשה, זה ההרגל שלא מרפה, זו תחושת הניקוטין המעיקה שמשתלטת על הגוף. אך זו מלחמה של תאווה מול ערך. ואני רוצה לפתח את הערך לגבהים, בכדי שהתאווה לא תהווה כלל איום.  [משל לאדם שיכול לגרום לעצמו לחשוב, לראות, ולדעת שאשתו היא האישה הכי יפה בעולם, אם רק ירצה בכך].

אז לפי המאמר: "האם אתה מכור?". כן, אני מכור! (נפלתי בשאלה השנייה)
אך את התשובה הזאת שגליתי, אני ינסה להפוך לעזר ותועלת. כפי שמראים לשיכור, תראה איך אתה נראה שאתה שיכור...

אני יודע שאני יוצא נגד הכללים. אבל זכותי, אני גם חדש כפי שגם אתה היית.
במקום לספר על ההתמודדות שלי, אני מוצא את עצמי עושה פה הפגנות למען חופש הביטוי.

סך הכל אני שואב המון מהפורום הזה, הן מהמאמרים, והן מהשיתוף של האנשים. אולי בסוף תגרמו לי לדבר כמוכם.. חח

מה שאני יודע שאני עם התאווה הבזויה הזאת הפסקתי לתמיד! (מכור אבל מפסיק להשתמש)
עכשיו אני הולך להתפלל לה' שיעזור לי!

עוד כמה שעות ד' בניסן התשע"ד

 

חבר יקר,
קודם כל תרגיש חופשי להגיד מה שבא לך. רק סיפרתי על עצמי.
ממליץ לך ללמוד על ההבדל בין השפעת הניקוטין על המח בסיגריות לבין השפעת הדופמין המופרש מהמח בהתמכרויות אחרות. לצערי, זה ממש לא אותו דבר.
בהצלחה בכל,
נעם