אנסה קצת לפרט:
תראה, אני אדם עסוק. אני לומד תורה, אני לומד באוניברסיטה בערב, אני נשוי ומטפל בילד שלי, אבל איכשהו, זה תוקף אותי. זה יכול להיות אחרי שאשתי הולכת לישון, זה יכול להיות כשבדיוק החברותא לא נמצא ואני 'יודע' שיש אינטרנט פרוץ במקום מסויים מחוץ לישיבה (לפני עידן הK9...), אני לא יודע להסביר את זה חוץ מלהבהיר נקודה אחרת, שהולכת ומופנמת אצלי ככל שאני כאן בפורום - אין כזה דבר 'בטעות', ההתמכרות 'נדחפת' לתוך החיים שלי לא כי אני משועמם, לא כי אני בדיכאון במובן הפשוט של המילה, ולא כי בדיוק לא אכלתי ארוחת בוקר. זה משהו הרבה יותר ראשוני, איזה חוסר, אי שקט פנימי, אולי תחושת ריקנות, חוסר משמעות בכל מה שאני עושה, אולי חוסר ביטחון עצמי, אולי תחושה שלא מעריכים אותי באמת, אינני רוצה להכליל, אבל ברור לי שהתחושה הזו צפה בכל מיני הזדמנויות (שלאט לאט אני לומד להכיר...), וכשזה צף זה גדול ממני, אתה מבין - אני מסתובב עם האוננות הזו כבר מגיל 13, משהו באישיות שלי התעצב כבר סביבה, זו הדרך שלי להתמודד. התחושה הכי קרובה לזה שפעם חשבתי זה כשמישהו פותח את המקרר במוצאי שבת ומחפש משהו, אבל בעצם לא רעב והוא סוגר אותו במין אכזבה כזו...
יש משהו באישיות שלנו, משהו עמוק, אם אתה ברסלבר תקרא לזה 'חלל הפנוי' או 'מרה שחורה', אם לא תקרא לזה תחושת חוסר משמעות, בדידות או כל מיני שמות אחרים, שאם לא מצליחים להצמיח מתוכו חיים עמוקים, הוא מחפש תחליף. אתה מבין, אדם רגיל מסתפק במועט, קצת משמעות, קצת שגרה. אנחנו המכורים, חייבים את זה חזק, אין לנו ברירה, אנחנו כל כך כמהים לתחליף עד שבלי קישור עמוק ורחב לקב"ה, לא נוכל לחיות חיים שגרתיים. במובן הזה, התחליף, ההתמכרות הוא רק 'התסמין' של הבעיה האמיתית. גיליתי את האוננות אז אני נופל בזה, אבל אם הייתי בהקשר קצת אחר אולי הייתי מתמכר לספינינג או לסמים, אתה מבין, באמת העיקר הוא הדרך שבה אני מתמודד עם החיים, עם כשלונות, אכזבות, עם הדימוי העצמי שלי ועוד כל מיני אפשרויות מאפשרויות שונות.

המאבק נגד התסמין, כמו תעניות וכדו', לא מתייחס לבעיה האמיתית, ועל כן הוא נשאר במישור השטחי.
איך זלמן אוהב לומר, לא התמכרתי בגלל הדת ולא אצא מההתמכרות בגללה. יש כאן משהו שורשי יותר,

מקווה שעזרתי.
נתן

פששששששש לא יכולתי למצוא ניסוח יותר טוב מזה זה התחושות שאני מרגיש אני מרגיש שמשהו חסר,יש לי הכל אבל אני עדיין קם בבוקר בתחושה די מבאס ולא שלם עם עצמי זה קשה אחי קשה מאוד קשה אבל יהיה בסדר מה לא ככה :D

הבנתי.  :D
תודה רבה!
אז בעצם עכשיו אני אמור להשקיע בשינוי כללי,
ועד שזה יקרה, להשתמש בכלים ה״רגילים״ שקיימים על מנת להמנע כמה שאפשר מנפילות כואבות שיעכבו אותי.

לדעתי אני אצטרף לקבוצת 12 הצעדים, כי אני באמת צריך שינוי בסדר גודל כזה.
תודה חבר׳ה.

זהו, התקשרתי אתמול לקבוצה.
זה דווקא היה ממש מלחיץ, פשוט האזנתי לשיחה ושתקתי כמו דג... לבסוף העזתי לשאול, וזה היה רק אחרי שהוא אמר ״ערב טוב לכולם״, ואחרי שכולם כבר ניתקו...
אבל סה״כ אני חשב שאני אמשיך עם העניין. כי בסופו של דבר אתם (זלמן ונתן) צודקים, אני באמת לא מסתפק משום דבר שאני עושה ואני חייב איזה תפנית בחיים שלי.
אני מקווה להצליח, כרגע נקי כבר שישה ימים לאחר שלפני זה היו לי שבוע וחצי של נפילות כל יום.

תודה לכם חבר׳ה על ה׳פוש׳ של ההתחלה, עכשיו אני צריך להתחיל לשחות.

לי לקח הרבה יותר זמן להתחיל לדבר, אז קח את זה בכיף.

במשך שבוע שתקתי, ובמשך שבוע נוסף רק הזדהיתי אבל לא אמרתי מילה.

זה טבעי ורגיל. אתה בדרך הנכונה.

דברים מושלמים של זלמן. פשוט תענוג לקרוא ולהפנים...

פעם קראתי איפשהו ש"לעדיף את ההנאה הרוחנית במקום ההנאה המינית" וזה הפך אצלי לסיסמא כזו.
יש תקופות שאני ב"אורות" ובגלל שאני(אינני מספר את סיפורי אלא בהזדמנויות אני מספר עוד קטע עליי-) חרדי שהתחבר ל"מזרוחניקים" אז ביני לבין עצמי\בוראי אני מכנה זאת
"אורות הקודש" -אל תחשבו אני לא רוקד על גג מכונית עם שירי ברסלב,אלא אני מסופק עם סיפוק ואושר בשמחה כזו.הלוואי שזה יחזור אליי.וישאר אצלי תמיד.אבל ב"נורמה" ובמיוחד בימי הריקנות,אין סיפוק! אין סיפוק! אין סיפוק! אז אני מחפש את מה שמגרה אצלי (משהו מיוחד שלא אספר) ואז לפעמים זה עובר למעשים-עד שהתאווה באה על סיפוקה ואז אני מאונן.אבל היצר עד שלא "גמרתי" (סליחה על הלשון) התאווה והיצר במילואם איך שגמרתי-והתחלתי את האוננות-ריקנות,עצבות,וייאוש.אבל לפעמים לאחרונה הקטע היותר מפחיד שאפילו אני לא מזדעזע כמו שצריך "אמרנו בפינו חטאנו (ובאותו רגע) פתלתל ועיקש ליבנו".ואפילו בכתיבת הודעה זו פתאום בתיאור במחשבה היצר שוב בא אליי אני מקווה שאני יצליח להדוף אותו!

מקפיץ