אתה ממש מספר את סיפור חיי רק עדין לא התחתנתי ומזה אני פוחדדדדדד

בס"ד
גמור מזה יקר! או אולי צדיק גמור...
תדע לך שזה הסיפור של כמעט כולנו
רק האנשים המקומות והזמנים מעט שונים
אבל בגדול זה אותו סיפור...

החיזוק היומי היום היה חזק עבורי.
אז איפה לומדים את זה?
האם חלק מהמפגשים / תוכנית עוסקת באיך מקיימים יחסי מין קדושים מבלי לערבב את התאווה?
בקיצור נבוך..
סוק

אני מרגיש שהתגובה שלי כבר חסרת ערך לנוכח עשרות התגובות הקודמות אך לא יכולתי סתם להמשיך הלאה. הסיפור שלך כ"כ חיזק אותי, עד עכשיו לא הייתי מוכן לוותר על צפייה בסרטים, כמו שכתבת, אני אמרתי "זה קשה מידי עבורי". בזכותך אני מקבל עליי שלא לצפות בסרטים כלל בזמן הקרוב של ההחלמה (לפחות שנה). אני יהיה בקשר אם ה"שותף" שלי, אם אני יפול ויראה סרט, אפילו אם לא היה שום דבר רע, אני מתחייב לשתף אותו ולקבל פידבק. (הכל בכפוף להרשאות השותף). אחי, עשרות אנשים כתבו לך עד עכשיו כמה עזרת להם! אני מתפלל שה' יראה בטוב שעשית לכולנו ויגמול לך בהתאם. תודה אדירה!! אודה לך מאד אם תוכל לשתף אותי (אותנו) בתהליך ההתקדמות שלך (אני חושב שאני לא היחיד שזה יוכל מאד לעזור לו). ושוב, תודה!

סוקרטס,

אכן בתכנית לומדים כיצד ניתן להפריד תאווה ומין. בשביל זה יש קבוצות, ספונסר וכמובן ספרות נפלאה.

helpfromgye,

תודה על הדברים. אני מאחל לך הצלחה רבה בדרך ההחלמה.

קודם כל יישר כח על הסיפור ועל המיילים היומיים

השיטה שיטת 12 הצעדים זה בעצם סוג של קואצ'ינג זה גם רמוז בgym שזה בעצם סוג של מודעות עצמית וכלים להתמודדות עם תקיעות מהעבר

יש לי שאלה : איך אישתך מעורבת בתהליך שלך, ואיך היא לא זרקה אותך עד עכשיו

תודה לך והצלחה בהמשך....

שלום חבר,

אין לי הרבה הבנה בקאוצ'ינג אבל מהמעט שאני יודע - אין קשר בין הדברים. השיטה של 12 הצעדים היא פשוט אימוץ דרך חיים רוחנית ומסירת הרצונות לידיו של אלוקים.

אשתי מאוד מעורבת בתהליך והיא עובדת על 12 הצעדים עם קבוצה של נשות מכורים.

איך היא לא זרקה אותי? תשאל אותה. מסתבר שאלוקים נותן לנו המכורים את הנשים הכי טובות כדי שנוכל לשרוד.

תשמע כשקראתי את סיפורך המדהים, אני לרגע חשבתי שאתה מספר עלי ואתה יודע בדיוק מה עבר עלי, בדיוק מה שקרה לך קרה לי [ואני מאמין שעוד על הרבה אנשים], וגם אני מאד רוצה לצאת מהזבל הזה של הפריצות, אבל אני מתבייש ללכת למישהו אפי' אחד, וכל שכן שלא ללכת לקבוצה של כמה אנשים. יש לך פיתרון איך לצאת מההתמכרות הזאת של האינטרנט בלי להיפגש עם שום אדם?

שלמה היקר, אני לא בעל הסיפור, אבל אני יכול להגיד מניסיוני שחוסר היכולת להיחשף בפני קבוצה הוא לא משהו חיצוני למחלה, אלא הוא חלק ממנה.
ניסיתי זמן רב מאוד להסתדר לבד. אבל אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. המחלה שלנו היא הבדידות. השקיעה בתוך עצמנו. חוסר הכנות. חוסר היכולת להיחשף בפני אדם אחר. הפתרון הוא ההיפך מכל אלה - אנחנו מודים בכך שאין לנו אפשרות להתגבר על העניין בעצמנו, ופונים אל משהו מחוצה לנו שיחזיר אותנו לשפיות.

שלמה היקר,
בושה להיפגש עם אחרים והודאה בפניהם כי אתה מי שאתה היא הגיונית ומובנת ואף מוכרת. אבל כשתפגוש אנשים שיחבקו אותך באהבה והבנה, בלי שישפטו ובלי שיבקרו, כי הם פשוט כמוך בדיוק תרגיש איך הבושה שהייתה,  מחליפה את מקומה לתחושות של קבלה והכלה נעימים ומשכרים..
בהצלחה בדרך

תודה לד"ר ולכאוב שהגיבו לשלמה דברים חשובים.

שלמה, ארשה לעצמי להוסיף על דבריהם הנכונים בלי ספק. המחלה שלי אוהבת חושך ולכן אני חייב לחשוף אותה בפני אחרים, אבל אם זה מה שמונע ממך להתחיל בהחלמה - אתה מוזמן להתחיל על ידי שיתוף וקריאה בפורום מה שיעזור לך להרגיש פחות אשמה ובושה על מצבך. כאשר תראה שישנם רבים במצב שלך או גרוע משלך, זה יקל עליך מאוד. אחר כך אפשר להצטרף לקבוצה טלפונית שהיא אמנם קפיצה אל המים בהשוואה לפורום, אך עדיין לא נפגשים בה עם אנשים באופן פיזי. בסוף כולם מגיעים לקבוצות החיות ורואים שהשד לא נורא בכלל, ולא רק שהמים לא קרים - אלא הם חמימים ונעימים מאוד.

תישאר איתנו וה' ישמור אותך.

בס"ד
מצטרף לכל הנ"ל מנסיון
פחדתי מאוד להצטרף לקבוצה...
מה יקרה אם משהו מכיר אותי שם ?  ???
(הסברו לי שגם אם מישהו מכיר זה בסדר כי גם הוא לא בא לקבוצה כדי לקטוף תותים... )
אבל לאחר שהצטרפתי, הגעתי להבנה שכח גדול ממני (הקבוצה שלי) יכול להחזיר אותי לשפיות דעתי...

אם הנושא של האשה עלה וכתבת עליו בכזאת פתיחות, ארשה לעצמי לצטט מהספר הגדול, בסיפור של בוב, פיסקה שגם אני מאד מזדהה איתה לגבי עצמי: "משום מה, נראה שאנו האלכוהליסטים יש לנו הכשרון לבחור את הנשים הנפלאות ביותר בעולם."
באמת אסירות תודה למי שנתן לנו הכשרון הזה.

זלמן/סוד הכניעה.

קראתי עכשיו את סיפורך האישי, לא בפעם הראשונה, קראתי את זה שוב עכשיו אחרי כל התגובות - המזדהות - הברורות - הנכונות - שקראתי בשאר שרשורי הפורום, ונגעת לליבי.

ואני בוכה עכשיו, אני לא בוכה מהזדהות עם המצב שלך, אני לא בוכה מהזדהות עם המצב שלי בגלל שהוא כמו שהוא היה בסיפור שלך, אני בוכה בגלל שאני מפחד להיכן אני עוד אמור ליפול עד שאני באמת אצטרף למעגל הלוחמים שנחלמים מן המחלה הארורה הזאת.

אני הזדהיתי עם הסיפור שלך, עד תחילת הפורנו, וזהו.. אני עדיין לא עברתי את הפורנו - להיפך נסוגתי הרבה, אני כבר לא צופה בפורנו ואפילו לא בדוגמניות. אבל אני מפחד שהנסיגה הזאת לא באה כלל מסיבת אי היותי מכור, הנסיגה באה מרוב אמצעים טכניים שהעמסתי על עצמי שלא אוכל להגיע לגועל הזה, התחברתי למסנן חזק מאוד שאני בקושי יכול למצוא שם פירצה, וגם אם כן זו פירצה שלא שוה לי ליותר מפעם אחת, אז כמובן שאני לא צופה בפורנו, כי אין לי, אבל כאשר אני קורא מה קורה למכור, ולאן אפשר להגיע, פשוט עבר צמרמורת בגווי, ולא יכולתי להתאפק מלבכות "אבא! עד היכן אני אצטרך ליפול בכדי להחליט שאני כבר לא רוצה את התאווה? עד היכן?"

ראיתי את המסקנא שלך

אבל אני לא יכול ליישם אותה למעשה, אני הרי עדיין לא החלטתי לוותר לגמרי על התאווה, אז שאני לא אהיה טיפש ושאני כן אוותר?, אני אנסה, אבל לא נראה לי שזה יעבוד.

אולי אני צריך פשוט להרשות לעצמי ליפול עוד כמה נפילות בכדי שאני כבר אומר אז לעצמי "די!!", או שגם זה הוא מדברי המכור שבי שרוצה שאני אפול שוב.

אני כבר לגמרי מבולבל, אני כבר לא יודע מה לעשות, אני לא יכול להתחיל בריפוי כי אני עדיין לא מוכן להיכנע לגמרי ולוותר על התאווה, מצד שני אני גם לא יכול להישאר כך בחיבוק ידים ולחכות שהנפילה הבאה תהדהד ברחבי עולמי, אז מה עלי לעשות?

אוי! אבא'לה אוהב! תחונן אותי איך לנתב את ספינתי בדרך הנכונה.

(סוד הכניעה, אני מחכה לשמוע ממך מה אתה מציע לי לעשות בנקודת הדרך הזאת בא אני לא יודע לאן לפנות, קדימה או אחורה, ימינה או שמאלה-תודה)

שלום 'אוהב',

תודה על הדברים, אני מודה לאלוקים על הזכות שהוא נתן לי בכך שהסיפור שלי יגע באנשים, ואני מתפלל אליו שזה יהיה לתועלת.

כאשר מדברים על כאב ועל הקרקעית, זה לא אומר שמישהו צריך להגיע למקום מסויים ובו הוא יראה שלט: קרקעית. אם היה מקום כזה, לא משנה כמה רחוק הוא היה, אני מאמין שרבים מאיתנו היו מעדיפים ללכת עליו עם כל הכאב, העיקר כדי לזכות סוף סוף בשחרור, אבל הוא לא קיים. הקרקעית היא המקום בו אני מחליט שאני לא רוצה להמשיך לרדת.

הנה משהו מעניין מהחוויה האישית שלי. הקרקעית שלי היתה אוננות... נשמע מופרך? אבל זה מה שהיה. הגעתי הרבה יותר רחוק אבל עדיין יכולתי להכיל את הכאב. כל פעם היה השקר העצמי על כך שהפעם זאת הפעם האחרונה, ואחר כך כמובן השקר ש"הפעם זה יהיה טוב" ואני כן ייהנה מהנפילה, וכך המשכתי לחיות משקר לשקר. האמת חייבת להיאמר שהכאב הלך והחריף וכבר היה קרוב לנקודה בו הוא נהיה בלתי נסבל, אבל עובדה שהמשכתי לסבול אותו. ואז יום אחד הייתי תקוע במשרד, בלי רכב ובלי שום אפשרות אחרת לנפילה וחזרתי לאוננות מול הפורנו. זה היה כל כך כואב שזאת היתה הקרקעית שלי.

אני מקווה ומתפלל שלעולם לא אשכח את אותם רגעים בכ"ה בכסלו תשע"ב. אוננתי מול הפורנו והרגשתי כל כך רע שהייתי חייב לברוח. לאן אני יכול לברוח אם אני רוצה לברוח מעצמי? כמובן אל הפורנו והאוננות פעם נוספת. וכאשר נפלתי שוב הרגשתי עוד יותר גרוע והייתי כבר מוכרח לברוח כי הרגשות היו נוראיים, אז נפלתי פעם נוספת. אחרי הפעם הרביעית, כשכבר הייתי מותש ומרוקן כפי שרק התאווה יכולה להתיש ולרוקן, הרגשתי שהגעתי למבוי סתום. זאת היתה הקרקעית עבורי. למה לא הנפילות שלפני כן? לעולם לא אדע, אבל שם, באותם רגעים כואבים, הבנתי שאני מוכן לוותר על התאווה הזאת ולעשות כל מה שיידרש כדי להישאר נקי.

חסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו, לא בכוחי בכלל, שומר אותי נקי מאז.

אז המסקנה שאומרת שאני צריך פשוט ליפול יותר - לא נראה לי שתקרב מישהו להפסיק את השימוש בתאווה. במקום זה כדאי שנחפש את הרגע הזה בו אנחנו מוכנים להתחיל לעשות מה שצריך כדי להפסיק, או כמו שחברים וותיקים אומרים "להוציא את הצמר גפן מהאזניים ולשים אותו בפה".

חבר יקר, אם היה כפתור שעליו כתוב "כניעה" וניתן היה ללחוץ עליו ולהיכנע, הייתי עושה את זה עבור עצמי כל בוקר, וכמובן מגלה לך בסוד איפה הוא נמצא ואיך מגיעים אליו, אבל הוא לא קיים. כניעה הוא משהו הרבה יותר עמוק ולא מגיעים אליו בלחיצת כפתור. בספר הלבן כתוב שלא ניתן לזייף כניעה וזה די הגיוני. כאשר מדינה נכנעת - היא נכנעת. זה לא כיף להיכנע והרבה פעמים הצדדים מעדיפים להמשיך להקיז את הדם אחד לשני עד בלי די (וד"ש לסוריה), אבל הדרך היחידה שאני מכיר להפסיק את המלחמה היא הכניעה.