שלום לכם!
איכשהו דרך האתר רוטר הגעתי לאתר הזה ונראה שהוא אתר נפלא הלוואי שהייתי זוכה להכיר אותו לפני כמה שנים. אך לא זכיתי אלא היום אז היום אני כבר נקי. התחלתי ספירה בערך מאזור אב ה'תשס"ט אני ממש כבר זקן.. מ"מ אני לומד בישיבה ומדי פעם מדבר עם אנשים על הענינים הללו בעקבות נסיון שיש לי ושמחתי מאוד לראות את הפתיחות ואת האמון שהחבר'ה פה נותנים בייחוד הסיפור של נתן במתנה מאוד ריגש אותי וגם החזיר אותי קצת לאחור.
אני התחלתי בגיל 12 אני חושב בתאריך 11 לנובמבר יום ד' שנת 2004 אי שם בכיתה ז' אני זוכר שכבר בכיתה ב'-ג' כשהייתי בחו"ל במעין ביקור ארוך במפגש הראשון שלי עם אנטרנט נפגשתי עם הזימה דרך האי-מייל מסתבר שלא היה לי סינון ספאם מלא פעמים ראיתי את ההזמנה לחטא כך שהמפגש הראשון עם הזימה צרוב לי במח מגיל חד ספרתי ואז כששבתי לארצנו הקדושה כבר לא היתה גישה עד כיתה ו' אז התחלתי לבלות הרבה זמן בחיפוש אחר משחקים Heroe's וכד' במקביל הייתי ילד טוב בכיתה ביישן למדתי בממ"ד מעורב בנים -בנות, הייתי דתי או יותר נכון יהודי של שבת כי במשך השבוע לא היה הבדל ביני לשכניי החילונים חוץ מהעובדה שאני בבית ספר דתי קיצור איכשהו דרך סקרנות רבה הגעתי להרבה פורומים אחד בנענע ועוד שם דברו על אוננות (המילה הזאת מצמררת אותי כיום) וניסיתי להבין על מה מדברים אני זוכר שחפשתי במשך חודשים איך זה פועל במקביל נחשפתי לתמונות לא צנועות במיוחד, עד שבאותו יום רביעי הבנתי סוף סוף אני זוכר שבטיפה הראשונה שיצאה לי הרגשתי חישמול כזה בגוף הרגשתי שזה לא טוב לי אבל מהחבר'ה בפורומים הבנתי שזה הדבר הכי טוב אז נתתי בהם וביצריי אמון וכך עליתי בהדרגה במשך הזמן אני זוכר איך שהחומות ירדו לאט לאט הגעתי למצב שלא התביישתי בזה בפני החבר'ה אפילו הייתי מדבר על זה והייתי לצערי הרב מדרבן חברים ומנסה לחשוף אותם לטוב יותר גדול מהנוכחי. כעבור כמה חודשים חבריי אמרו לי שזה חטא ממש גדול ואין על זה כפרה בהתחלה לא הבנתי וגם לא כל כך הזיז לי עד שהגיע יום כיפור היום בו התחלתי לרצות לעזוב את זה והופ אני רואה שזה ככל לא פשוט והתפללתי היטב ביום כיפור ההוא וגם שלאחריו ואני תמיד זוכר את הנפילה של י"א תשרי עם כל הפסימיות.
הלכתי והתעמקתי בלכלוך משם עוד ועוד אני זוכר שהייתי מנסה לשבור שיאים ברב אוולתי ניסיתי מקסימום פעמים ביום הגעתי לאיזה 5-6 היתה לי שאיפה לעשות בכל מקום אז עשיתי בבית ספר (לא פנימיה) עשיתי אצל בית סבתי וכן בבית כנסת בשירותים ובשבתות. עוד מקרה אחד שזכור היטב שהייתי עם הדלת פתוחה ואמא שלי עברה בזמן שעשיתי מה שעשיתי. את רב הנסיון שלי הספקתי לשכוח במרוצת השנים ברוך ה' אך יש דברים מיוחדים שנשארים..
ובכן איפשהו בכיתה ט' התחלתי קצת להתחזק וניסיתי לצאת מזה התחלתי ללבוש ציצית קראתי איזה ספר מוסר ארחות צדיקים ואז כשכבר ניסיתי ראיתי שלא פשוט בכלל להחזיק יומיים שלמים אני זוכר את השלוש ימים הראשונים. בסוף כיתה ט' יצאתי למחנה של בני עקיבא הנקרא סיירים שם הייתי עסוק כל השבוע בעיקר חברתית וגם במקרה או שלא התפללתי פעם ראשונה שלוש תפילות ביום חול ועוד למשך שבוע ובמקביל הצלחתי להחזיק שבוע! עברה לי מחשבה בראש ביום השלישי שלא ייתכן שאני ככה ממשיך וכמעט עשיתי בכח אך העפתי את המחשבה מהראש. חזרתי הביתה והייתי בהלם שבוע?! איך זה קרה? כנראה שזה אפשרי ניסיתי עוד פעם להחזיק שבוע והיה יותר קשה בבית אך הצלחתי במקביל התחלתי להתפלל יותר בקביעות ומדי פעם הייתי לומד עם איזה חבר קצת ברסלב ואם היה איזה ריקודים הייתי הולך. אחד הימים שהכי אהבתי מעולם זולת יוה"כ היה שמחת תורה. וכך במהלך כיתה י' צברתי את השבוע ואת השבועיים. לקחתי על עצמי להתחיל ללמוד מוסר היתה לי מחשבה שלמרות שאינני סגור על כוונותיי הדתיות הרי שלהיות טוב ומוסרי אני ודאי רוצה ובמקביל הפחתתי לאורך הזמן את כמות היציאות שלי עם בנות גילי. פעם אחת התחלתי לדבר עם חברים מהשכונה איזה אחד אמר לי שהוא מנסה לצאת מזה כמה שנים והחלפנו חוויות אחת למשל שברגע שנכנס לך לראש שאתה הולך לעשות אז המח שלך כאילו באאוט נהיה מושי כזה ופתאום אתה כמו זומבי הולך נועל את הדלת ופותח את המחשב ומתחיל וישר אחרי זה אתה חוזר לעצמך ואיך לעקוף את זה. איפשהו בתחילת י''א אני זוכר שעמדתי בחודש הראשון שלי ואז נשברתי כי היה לי קרי והיה לי כעס גדול לא הבנתי מה קורה כאילו הטבע כופה עליי נפילה גם כשאני ממש מתאמץ  חבר הסביר לי שזה תהליך טבעי בגוף הסתפקתי אך מאז קרי נהיה לי מעין יום חג קטן לחשוב שהצלחתי לתפור מספיק זמן כדי שייצא לי באונס. המשכתי אח"כ לחודשיים. ואז דפקתי עבודה מחנוכה חצי שנה! נלחמתי בכל מאודי לא להכנס לאותם אתרים באנטרנט וגם בפעם שנכנסתי הצלחתי לעמוד אך בפעם השניה כבר לא ואז נפלתי לבאסה של שבועיים ממנה יצאתי ולא שבתי עד היום ברוך ה' ואז החלטתי שכאות הוקרה לבורא יתברך אני חייב ללכת לשנה לישיבה והשנה נמשכה לעוד ועוד שנים ברוך ה'. אני זוכר שהיה לי בראש שלאחר המיתה כולם יבואו לראות מה עשיתי ואיזה בושה תהיה לי. אז החלטתי לדבר איתם על זה כבר כאן בעולם הזה אני זוכר שספרתי לאמא שלי ולאחים על שלי על התמודדותי כמובן שלצערי הם הכירו את התופעה היטב אך מבחינתי השיג והשיח בנושא מאוד משחרר.
במבט לאחור אני מסתכל על אותם חמש שנים בערך מתוכם מעל שנתיים וחצי נסיון נחוש למחצה לצאת מזה כתקופה די מענינת אמנם לא הייתי מתחיל מחדש אך ללא ספק הרבה פלפל הכניס לי המאבק הזה לקום וליפול תשובה וחיפוש. הרבה מאוד מהאישיות שלי היום בנויה על היסודות שגיליתי במהלך התקופה ההיא הרבה רצון נבנה בי מתוך ההתמודדות אני זוכר כשהגעתי לישיבה מתוך היציאה מהעבדות היה בי כל כך הרבה רצון להיות טוב ולגדול בתורה בלי עין הרע היה מנוע די טוב ועוד קניתי הרבה כנות והרבה מאוד פתיחות אני כיום לא מתבייש לדבר עם אנשים על החסרונות שלי ועל נסיונות שאני חווה והדמיונות של היצרים נסים כלא היו לפעמים. היום אני יודע לאיזה עומק אני יכול לשקוע אם אני לא מזין את עצמי כראוי מבחינה תורנית רוחנית. בזכות אותה תקופה יכולתי לעזור לכמות של חברים שהתנסו באותם נסיונות.
מספר נקודות חשובות לדעתי שלי מאוד מאוד עזרו -
1)הזהות- הדבר שבמבט לאחור הכי היה נחוץ לי זה לדעת שאני בן אדם טוב למרות הכל ושיש לי נשמה. ולא אבדה תקוותי. וכמה שאני לא אפול אני שייך לטוב וליושר. כמה שיותר לשנן את זה מבחוץ ולקלוט ולהפנים. כמה שלא אפול אני אותו אדם כולך יפה רעיתי ומום אין בך זה עיקר מישור הלחימה וברגע שבטוחים בנקיות שלנו לא משנה כמה זמן ייקח לצאת אתה כבר בחוץ.
2) לנהל יומן כפשוטו לקנות מחברת ולשבת ולכתוב לא רק דברים שקשורים לנפילות אלא בכללי לתאר כל מה שאתה חווה או שאיפות שלך ככה על הבסיס היומי וכן זה נשמע פחות גברי ועוד כל מיני מניעות אך זה מאוד מועיל גם משום שאתה לומד להבחין באיזה זמנים אתה יותר נגיש לזבל מתוך כך לחקור את עצמך מה גורם לך איזה מצבי רוח מוליכים אותך לזה. בנוסף אפשר להתמודד בצורה חזקה עם התאוה בעזרת רצון ברור ואין כמו כתיבה במחברת כדי לחקוק בך את הרושם של הרצון שלך. וכן כשכותבים אז מתביישים והרבה מהדמיונות שאנחנו מאכילים את עצמנו בטרם הנפילה כאשר יושבים על כסא מול שלחן היצר נשמע פחות מחוכם וממילא יותר קל להתמודד מולו.  עצה מעשית לכתיבה אני מציע לכתוב במשך שבועיים כל הפרטים שזכורים לך ממהלך היום שעבר ואחר ששחרת את היד שלך להתחיל לכתוב דברים יותר פנימיים ורגשיים.
3) לדבר על זה עם חברים- כמבון אחרי שדברתי עם חברים לשלילה עשיתי תפנית ודברתי גם לחיוב הרגשתי שאין לי בושה לדבר על זה וכך היו לי כמה תומכים ובמקביל תמכתי בהרבה. זה עוזר לחוסן נפשי אתה קולט שאתה לא לבד ורואה שהדמיונות של היצר שלך באמת פתטיים כאשר אתה מציע את זה לפני אחרים.
4) לימוד בספרי אמונה- לי מאוד מאוד עזר בכיתה י"א הספר "אשיב ממצולות" היום הבנתי שיש את הספר יצר לב האדם שמומלץ ובטח יש עוד לימוד בזה מאוד עוזר מרגיע את הנפש ומרומם אותך מהשפל שאתה חש שאתה נמצא בו. וכמובן שיש בהם אחלה עצות. זולת זה ודאי שספרי אמונה בכללי מרימים אותך לעולם הרבה יותר גבוה מחוויות יום יום שלנו. והרצון להיות שייך לגובה הזה בונה מנוע. וכמובן שהרבה לימוד גמרא בעמל.
5) מהלך תשובה תקין - הרבה תפילות כמובן ולצידן וידוי חרטה ועזיבה וקבלה לעתיד.
6) בניית אלטרנטיבה של אישיות בריאה מלאה טוב. אני לקחתי את זה לכיוון של תורה אך הרבה כיוונים יש העיקר לא להשאר בוואקום ריק ושעמום.
מה עוד אומר אני מאוד שמח שיש אתר כמו זה ושמתעסקים בזה אנשים גיבורי חיל וצדיקים אשמח לעזור למי שירצה בנושא הזה זה אישי מול היצרים שיש לנו חשבון איתם מימים ימימה!

תראו אני בודק פה מדי פעם לתגובה... לאף אחד כאן אין מה לומר? אני כל כך רוצה לשמוע

ברוכים הבאים למקום מציל חיים,
ראשית, זה תקופה של חופש, הפורום הוא פחות פעיל מכל השנה,
שנית, אני כותב את התגובות לעצמי, ולא מחכה לפידבק, זה לא מביא אותי לשום מקום יותר טוב,
שלישית, אני מאוד שמח בשבילך על הכוח והפעולה שאתה עושה מול התאווה, מתפלל בשבילך ללהמשך דרך מחלימה

אאוץ' איזה ביס הרגשתי ב'שנית' שלך. מצטער שהעמדתיך בעמדה לא הוגנת. ערב טוב.

אהבתי את הסיפור...
חילך לאורייתא
אשריך שהצלחת בכוחך לצאת.

האמת שקראתי לפני כמה ימים ולא הגבתי וכעת אני מבין שאתה מחכה לתגובה.

הסיבה שלא הגבתי כי אני עייף מלנסות לעשות כל מיני פעולות וחיזוקים שיעזרו לי נגד התאווה , כלומר הרבה שנים ניסיתי את כל מה שתיארת ויותר מזה,  הגעתי לכאן כי כבר לא היה לי כוח לנסות וחיפשתי פתרון וברוך השם מצאתי את תוכנית שנים עשר הצעדים ואת אלוקים.

אני שמח בשבילך שהצלחת עם הפתרונות האלו ומאחל לך הצלחה גדולה.

בס"ד
גבע, הסיפור שלך נוגע ללב. כול הכבוד שהצלחת לעמוד מול היצר. מאחל לך עוד המון שנים בהן תהיה נקי לחלוטין.
תודה על העצות.
חודש טוב לכולם.

למה זה סיבה לדעתך? לדעתי לרוב האנשים שעובדים אין חופש וגם באקדמיה יש עבודות להגשה. אפילו אם נניח שיש חופש להרבה אנשים אז אדרבה, בחופש יש יותר זמן פנוי להיות בפורום.
מפריע לי מאוד שהפורום מדשדש וכמעט ואין תגובות. ייתכן ובעבר הפורום היה מקום שנתן יותר החלמה מעכשיו.

ברוך הבא. קראתי בעיון. אשריך. תודה על ההשקעה. יש לא מעט דברים שעשיתי בדומה אליך (כתיבה, חברים) אבל בגדול החוויה שלי שונה לחלוטין. המלחמה שלי בתאווה או בגרורותיה רק הטעינה את כוחה כנגדי. כל 'תנועה' שעשיתי על מנת להיחלץ מהביצה משכה אותי יותר פנימה. ככל שהתאמצתי שלא לפעול או להתבונן הייתי חייב לפעול ולהתבונן. הבושה החרטה והאשמה על כך שאני ממשיך להתרסק יצרו אצלי מסך תיסכול שמנע ממני להיות פנוי לקבל מוסר או ללמוד תורה בעיון. בכל שיחותי עם אנשי מקצוע רבנים או סתם דמויות תורניות, לא חשתי שיש מי שבאמת מבין מה אני עובר.

את התהליך שחיבר אותי לחיים שפויים התחלתי כשנפגשתי עם אדם כמוני. איש שלימד אותי להפסיק למלא את מצברי התאווה - לא להילחם במה שיותר חזק ממני. אדם שחיבק אותי בחום והסביר לי שאין קשר בין מחלת הנפש שלי - התמכרות לתאווה - ליצר הרע. המילים שלו: "אתה ילד מיוחד של אלוקים. כן, זו התסמונת שלך", פירקו את המוקש הגדול של האשמה הרעילה והפחד, ועזרו לי לפתח, לאחר שנים של נתק, שיח עם אבא שבשמיים.

לאחר שנים שרציתי להשתנות ונכשלתי בלי סוף, משהו אחר קרה. מישנהו אחר (בורא עולם) עשה בשבילי מה שלא יכולתי לעשות לבדי. מרגע שהפסקתי להפריע לו הוא שינה לי את האישיות ללא הכר. ברא בתוכי בריאה חדשה.

יש כאן לא מעט חומר כתוב (במיוחד המדורים - קולות של החלמה ו 12 הצעדים) של חברים שנעזרו בפעולות ששידרגו את חייהם. אני מאמין שגם כתיבתך תעזור, ואולי גם תיעזר.

בהחלמה.