קוראים לי יעקב (שם בדוי) אני בן 27 נשוי עם הרבה ילדים, נקרא "אברך" חזרתי בתשובה לפני 8 שנים בערך, אני מכור לזה מגיל 14 וחצי בערך.
לאחר שחזרתי בתשובה הפסקתי עם זה למשך כשנתיים בערך, ולא הייתי מוכן להכניס את המחשב הביתה,
עד שהחלטתי להכניס את הזבל הזה הביתה עם תירוץ עלוב "רק בשביל ללמוד תורה"
לאט לאט התחלנו עם קשיי פרנסה לכן התחלתי לעבוד, וכמובן אני צריך אינטרנט כי זה מקור הפרנסה שלי
ולאט לאט התחלתי להציץ בכל הלכלוך הגדול שמסתובב באינטרנט, ולא הוצאתי שז"ל עד לפני חצי שנה בערך
וההתדרדרות שלי הולכת וגוברת, ואני מרגיש.....מממממממ.... איך אני יגדיר את זה...?

            -------------------------------מת-------------------------------
                                                            כפשוטו!
אני גמור מעייפות מלחשוב אם אני יצא מזה אי פעם, אני חייב עזרה, אני לא יודע איך להתחיל.
וגם אם תגידו לי, סביר להניח שכבר קראתי את זה ולא עזר.
יש לי אינטרנט פתוח בעבודה, ואין לי אפשרות לעשות בו משהו כי זה לא מחשבים שלי.
מה שיש לי זה רק לצעוק מתוכי עם דמעות בעיניים -------- אאאאאאאאאאאאבבבבבבבבבבבבבבאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא --------------------
מה אתם אומרים עלי?
אולי אתה משה? אולי זלמן? ראיתם מישהו במצב שלי ויצא מזה?

אוקיי, הבשורות הטובות הן שנכנעת. התייאשת וזה מצוין.

הבשורות היותר טובות הן שאני מכיר אנשים שהיו במצבים הרבה יותר גרועים ממך (למרות שאני לא ממש מבין את ההבדל בהגדרות בין מכור קל למכור כבד אבל זה נושא לפעם אחרת) ויצאו החוצה.

כל מה שאתה כותב זה מצוין. טוב מאוד שאתה כותב שכבר ניסית הכל, כי זה אומר שאתה מבין שלבד כבר לא תצליח. טוב מאוד שאתה כותב שלא תוכל לנעול את המחשב, כי זה אומר שאתה מבין שזה לא הפתרון.

אז אם הכל "לא" מה "כן"?

אוקיי, יש מישהו אחד שמשום מה שכחנו אותו בכל הסיפור הזה. זה אלוקים. לא אלוקים שאני מוציא מההקפאה כשאני צריך, וכשאני לא צריך אני מחזיר אותו לארון עד להודעה הבאה, אלא אלוקים אמיתי שאני נותן לו את החיים שלי.

אם זה מעניין אותך - אתה מוזמן להצטרף לקבוצה הטלפונית.

דבר אחד שיהיה ברור לך: יש דרך החוצה. גם אני לא האמנתי אבל בסוף הסתבר שאלוקים אוהב אותי וברגע שפניתי אליו באמת - הוא לקח את ההגה והרכב סוף סוף נוסע לכיוון הנכון.

אח יקר,

מחזק את דברי זלמן.
לבד בלי ה' המערכה הזו אבודה מראש..
תתחיל לדבר איתו.. תתבודד.. תצעק אליו..
לפעמים מרוב חושך כבר לא רואים את האור,
אנחנו כבר מתייאשים מעצמינו ולא מרגישים שיש לנו את הזכות לפנות לאבא בשמיים אחרי כל מה שעשינו..
אבל האמת היא שסו עצת היצר.
בהתחלה זה ירגיש לך אולי קצת מוזר, אבל ברגע שה' הופך להיות חלק מכל שנייה בחיים שלך גם השינוי יבוא.
שנזכה שיתקיים בנו "בכל דרכיך דעהו"

בס"ד
נשמה ה' יחזק אותך, כואב איתך בכאבך
מחזק גם אני את דברי קודמי
יש ויש יציאה מהכל, ואין לי ספק שעם נחישות ועבודה נכונה אפשר לנצח במלחמה
תן לה' לנהל את חייך תאמין בו שיוכל אם תרצה באמת להוציא אותך מהבוץ העמוק שאתה נתון בו

סתם רעיון.. התלבטתי בתחילת השנה האם ללמוד אקדמיה במקום שבו היה אינט' פרוץ, החלטתי שאני לא מעוניין להכניס את עצמי לנסיון הזה ידעתי שלא אעמוד בניסיון... אולי בשבילך כדאי שתחליף מקום עבודה? ואפילו רק לתקופה מסוימת?