כמובן מאז שאני קטן זה על גבי , מאז שהייתי בחיידר יצאתי מישיבות נכנסתי שוב וכבר שנה אני משתדל להתקרב אליו
כבר מרגיש שאין רגש לעבירה , מה שאני יודע שמה שמפריע לו הדבר הכי הרבה שם טמון אוצרו של האדם - מנחם טיפה ,
כבר כמעט ואין לי אמונה - אני קר , מקבל מכת חשמל לפעמים , אבל אפילו על פי שכל קשה לי לקלוט ולהתחבר ,
נהייתי במצב של כפייתות מחשבה מרוב הדבר הזה . כמעט וקשה להתרכז בשמונה עשרה - שמע ישראל ושאר שרידי תפילות של עם ישראל ,
אין לי מנוס , הייתי עושה פעם אחת ליום לערך עד שנכנסתי לישיבה - הייתי קיצוני לא שמעתי לא ראיתי , כמובן נפלתי - הדבר גרם לי לאובססיה מחשבתית שעד עכשיו טפחה לה כדור שלג דיי גדול ,
לאחר תקופה ירדה התאווה טיפה והנפילות היו שהייתי חוזר פעם בחודש . הרגשתי חיים אחרי זה ועם זאת הכרחתי את עצמי להרגיש רע - הייתי בדרגות רוחניות גבוהות ולכן תקפתי את עצמי קשות . ושוב - מה שגרם לאובססיה ותסכול . אבל , מאז שאני זוכר את עצמי כוח הסבל שלי כ40 שנה של הליכה במדבר , סחבתי את הבעיה ונשמתי מתקופה לתקופה של שחרור מחשבתי שנתן לי סוג של מסאג' למוח . אני מאוד רגיש ורוחני ולכן הייתי קיצוני , מבט קצר לאחור - זה מה שגרם לי לכפייתיות , ודחיפה עצמית לרגש אפל כיוון שמעצמי לא הרגשתי , במחשבה שנייה זה שאין רגש טיפה חיובי כיוון שהוא יותר מידי מזויף . אם אני נופל יציב לא שיגעון ואורות לטוס לאומן נותן מחשבה יציבה , וכן שמעתי ווארט כזה על יוסף שיש אומרים שחטא וכל גדלותו שידע לחזור לדרגתו לפני החטא .
והנה אני , חופשת ימי השלג השתעממות בבית מפה לשם משם לשם ומשם לשער 60 בטומאה בלא רגש כבר ורובוט שמוכרח לעשות מה אומרים לו
האמת , תעסוקה טובה הייתה עוזרת לי , אבל מה לעשות כשאתה בבית והאינטרנט איתך ואין לך כל כך הרבה מה לעשות שם חוץ ממה שנמצא בארכיון שם - טיפה אבק ,
המחשבה שלי כבר לא מחשבה - ואולי זה מה שהוא רוצה להשיג , כי כמו שאני מכיר את עצמי , על ידי כוח המחשבה אני יכול להגיע רחוק .
כולי בבלבול , מה אני חילוני ? אני רוצה לדעת את הש"ס בעל פה ! מה אני חרדי ? אני רוצה כל היום את השער 50 ומה שמחוצה לו ,
קו מחשבה רגיל אין לי כפייתיות לרע יש לי , מוחי כמעט כל הזמן מחפש את הצד הרע שבסיפור , אני מפחד כבר לחשוב - כל דבר כמעט שאני חושב נהרס , אם זה הגדרת האופי שלי ועד האמונה בבורא עולם , קווי הגיון ברורים מזמן הלכו לשייט להם , ולאו דווקא לענייני מין , אלא שמשם זה התחיל .
לפעמים רואים איזה כוכב עם הגיון מבצבץ והנה - אתה חושב , זהו הסתיים לו הסיפור הנה ההיגיון שלי הנה כוח השכל חזר הנה האני שחיכיתי לו שיחזור אי שם מגיל 10 , האני הטהור , עם קוו מחשבה רציף תמים וקדוש , קוו מחשבה שאוהב את הבורא ורוצה אותו קוו מחשבה שרוצה טוב ורק טוב ועוד טוב .
אבל הנה הגיעה השקיעה , בנית בנינים על קפלה שבורה הכל מתרסק קוו ההיגיון משתבש המחשבות רצות במהירות האור ואין לך זמן לעכל מחשבה וחצי הכל רץ אתה רוצה לשלוט אבל רצון זה דבר מצחיק . עד מתי לעדה הרעה הזאת ? עד מתי אני ארגיש שאני נתקע בקיר שאני רוצה לומר שמע ישראל בכוונה ? עד מתי אני אראה סרטונים על גרים שרוצים את בורא עולם כמו תינוק שזה עתה התעורר ומחפש אוכל או חוזרי בתשובה שהם באו משם מגשימים את חלומותיי לעיניי וכל דבר שולחים דואר לבורא עולם בחופשיות , אך אני ? מה אהיה עליי ? מכיר את עצמי בתור תמים ולא חקרן , בתור בן ישראל ולא 'ברוך שלא עשני גוי' ותו לא . כולי קר לספרי מוסר , אין בי יראת שמים , מנסה ללמוד , מכריח , אולי בכל זאת ? אבל אין . יש שם מחסום , מחסום חזק שצריך בשבילו מסור כמו לבניין התאומים , כולי בתחפושת של 'בן תורה' כביכול עושה נחת רוח להורי , ולבוראי , אבל תאכלס ? לא הורי ולא בוראי , אני מרגיש בתוך תוכי מפלצת שאני עדיין חוסם אותה , ואם רק אני אשחרר אותה מטר של כפירה ותאוות יתפרקו החוצה .
משיח בפתח ואני ישנוני אי שם מפחד שהגיל הזה יעבור הכל ירוץ יקום אברהם ואני אהיה שם - בסוף עם ישראל , עם האלה שלא ניצלו את היכולות שלהם , כולם יזכו להתקרב לבורא עולמים לנצח נצחים אך אני ? מחלקת הפצועים והאבודים , (אין לא כ"כ פחד מעונש , פחדי הוא התרחקות מיוצרי)
אבל הנה , ההתעוררות הזמנית נעלמת מתרסקת מתחת לגלגלי משאית בכביש 1 במהירות של מישהו שהשתחרר מפקק ב2 בצהריים מרחוב רבי עקיבא , שוב נתפסת לה המחשבה הרציפה ששולטת בך שהתחילה אי שם בגיל 12 מאיזה תמונה . קוו מחשבתי לא ברור וחסר שכל והיגיון .
איפה קדושתי ? איפה הטהרה שלי ? איפה השמחה שלי ממדרש של גאולה ?
אוי טעטא כמה תפילות לא יודע איפה הכל הלך , מקווה שכוח התאווה ילך בסופו של יום לתורה , ונרדוף אחרי התורה כמו שנרדוף אחרי המחשב .
רבי חנניה ..
