אני בן 26 נשוי +3 בלעה"ר. אין לי ב"ה ממש התמכרות לתאווה, לא מעבר האדם הרגיל עם נטיות רגילות.
השוטטות בעניינים שפלים ונבזים באינטרנט.
אני לא כל כך מבין. לדעתך, אדם רגיל עם נטיות רגילות, למרות שהוא נשוי עם ילדים, וגם (לפי הראשי תיבות בלעה"ר) שומר תורה ומצוות, בדרך כלל משוטט בעניינים שפלים ונבזים באינטרנט? אתה מרגיש שיש לך בעייה רגילה? מדוע, אם כן, לצורך העניין אינך פונה לשכן ממול, או לחבר מבית הכנסת, או לרב מהישיבה? הרי אלו עניינים שבכל יום, כמו שאנשים מתמודדים עם לשון הרע?
אני לא יודע מה קורה אצלך. אני יכול לספר לך מה קרה אצלי. אני הייתי (ועדיין) בתוך דבר שנקרא
הכחשה. היו לי נפילות בתאווה, ושכנעתי את עצמי שהמצב אינו כה גרוע, בייחוד לאור הנשמה הגבוהה וכל הדברים הטובים האחרים שיש לי, ושיש דברים הרבה יותר גרועים שאליהם בוודאי לעולם לא אגיע (למשל, "שוטטות בעניינים שפלים ונבזים באינטרנט"). בהתחלה הייתי רק מאונן. אחר כך הייתי גם מתקשר למספרים לא ראויים, דבר שלא חלמתי שאעשה. אחר כך הגעתי ל"שוטטות בעניינים שפלים ונבזים באינטרנט", דבר שממש היה ברור לי שאין מצב שאעשה.
כאשר מספר השנים ומספר הילדים שלי היה גבוה משלך, פתאום הבנתי שלא רק שאני תקוע בלי יכולת לצאת מהדברים שאליהם הגעתי, אלא שגם אין לי יכולת אמיתית לדעת להיכן אגיע. הרי אם היו שואלים אותי אם אחצה את אחד הקווים שחציתי, לא הייתי מאמין שאעשה זאת בשום אופן. לדבר? עם אשה? אמיתית? אני כל כך מרגיש רע לגבי זה! אני כל כך מפחד! אני כל כך אתבייש! אין שום סיכוי! אבל בסוף זה קרה. כמו עוד הרבה דברים אחרים. והניסיון שלי, במשך כעשרים שנה, בתוספת קריאה של הסיפור של "נתן במתנה" באתר כאן, למדו אותי, שאני לא באמת יכול לדעת איפה זה יעצור. במילים אחרות, אני חסר אונים מול התאווה.
זה גרם לי לקחת אחריות, ולאמץ את הכלים הרוחניים המוצעים פה. בעזרתם, אני נקי 337 ימים מכל ביטוי תאווה שהייתי רגיל אליו. זה מספר ימים שלא הייתי מאמין שאגיע אליו בשום אופן. וגם לא הייתי מאמין שהנקיות תהיה חלק קטן (אך חשוב ויסודי ביותר!) מכל הטוב שאזכה לו. אלוקים סלל בעולם דרך מיוחדת, שדרכה הוא עושה את זה.
אם אתה מזדהה עם תחושת חוסר האונים ומעוניין בפתרון שלנו אתה מוזמן בשמחה להצטרף!
נ.ב. שולח לך בהודעה פרטית את מספר הטלפון שלי
