אוריאל, אני יכול מאוד להתחבר למה שאתה אומר. יש לנו משהו בפנים שכמה לנתינה, שכמה לתחושת אהבה (תחושה שאנחנו אוהבים מישהו, לא רק שמישהו אוהב אותנו). וזה בהחלט נכון שאנחנו רוצים אהבה משמעותית, חדשה ומיוחדת; אהבה שתפתח אותנו ותעלה אותנו.
הבעיה מתחילה כשמשהו לא מסתדר, כשאין לנו מישהו לאהוב. אני קורא בדברים שלך את הכאב, אני מאוד מתחבר אליו; אבל אני לא מתחבר לפתרון שלך. במקום לחוות את הכאב ולהתמודד איתו, להפיק ממנו את מה שאתה יכול להפיק ממנו ולבנות את עצמך כאדם מלא יותר, מכיל יותר ואוהב יותר, אתה משתיק את הכאב והכמיהה שלך על ידי דברים שפוגעים ביכולת שלך להבין ולבנות את עצמך כאדם, וקל וחומר שהם פוגעים בך כאוהב וכמי שאמור להבין לליבו של אחר.
גרוע מכך, אתה מתרגל לחיות חיים אנוכיים ונהנתנים. אם תהיה לך עכשיו חברה, ובפרט אם (אני יודע שאתה עוד צעיר בשביל זה, אבל בכל זאת) אם תתחתן עכשיו אתה לא תוכל לתת, אתה רק תקח. זה מה שאתה מכניס לעצמך למוח.
גרוע מכך, המוח שלנו לומד כל מיני דברים מניסיון גם שאנחנו לא מתכוונים לכך. אם אתה מקבל באורח קבע הנאה ופורקן כשאתה בודד ונסתר, המוח שלך יקשר בדידות וסודיות עם הנאה. אתה תמצא את עצמך בודד, מפחד מהחברים שלך, מהמשפחה, מהרבנים שלך, מהחברים שלך ביחידה (כשיגיע זמנך להתגייס בעזרת ה') וגם מהחברה שתהיה לך ביום מן הימים בעזרת ה' ומתרחק מהם. אתה תמצא את עצמך בודד בעודך מוקף אנשים שאוהבים אותך וצמאים לאהבה שלך. לא תוכל לתת אהבה, וגם לא לקבל אותה.
אני לא יודע באיזה מצב אתה, אני לא יכול לומר לך חוות דעת כי אני לא מומחה, אבל לא נראה לי שהצעד הנכון בשבילך עכשיו הוא למצוא חברה. חברה לא תעזור לך, אתה לא תוכל לעזור לה לאורך זמן. אני חושב שכדאי לך להשקיע בעבודה על עצמך, לבנות את עצמך כאדם פתוח, רגיש, כנה ורבגוני יותר, ובבוא הימים גם אוהב טוב יותר.
יש לך כאן הרבה אנשים שישמחו לעזור לך בעצה ועידוד. הגעת למקום הנכון, כולם כאן עברו את אותם הדברים. אשמח להיות אתך בקשר בפרטי אם תרצה.