בעזרתו יתברך ובהשתדלותנו
אני קצת חדש פה בהחלמה, והייתי רוצה לכתוב כאן על עצמי, כדי לחזק ולהתחזק.
השמחה תמיד הייתה חלק מרכזי בחיי. מסיבה בלתי מובנת לי, לעולם לא הייתי עצוב.
הייתי תמים. כמעט לא הצלחתי להתעצב, לא משנה מה קרה, תמיד מצאתי פיתרון לבעיה
והמשכתי בדרך. תמיד הסתדרתי בכוחות עצמי. אלוקים לא היה במשוואה הזו,
זה תמיד היה כוחי ועוצם ידי.
בלימודים הייתי משקיע מאוד, עד לרמה של להישאר לבד בחדר בפנימייה כשכולם יוצאים לשחק. לא וויתרתי לעצמי. אבל בסוף כיתה י"ב התחלתי ליפול. היה לי איזה משבר מהלימודים, נמאס לי להשקיע ורציתי לסיים עם זה. היום אני יודע שהתאווה שגיליתי הייתה בשבילי מפלט מעומס הלימודים.
בהתחלה לא נאבקתי כל כך, ואפילו די נהניתי. עם הזמן חשבתי שאפסיק, ולפעמים ניסיתי.
הצבתי לעצמי אולטימטום, וכל פעם הוא נשבר מחדש. היום, לאחר שנה של שימוש, אני רואה
את ההדרדרות שעברתי ואת ההחרפה במחלה. ולכן החלטתי להוציא את התותחים הכי כבדים
שיש לי נגדה - את שמור עיניך. אני מקווה בעזרת ה' יתברך שיסייע לי בהחלמה ויעזור לי
להתחבר אליו ולצאת מזה. שאמצא בו את כל מה שאני מחפש בתאווה. אמן כן יהי רצון.