בס"ד
התחלתי את צעדיי הראשונים בפורום לפני כארבע וחצי שנים...
הפורמט היה שונה לגמרי -
וכשהחליפו את צורת ההתכתבות האחרונה נמנעתי כמעט לגמרי מכתיבה בפורום...
לאחר שהתגברתי מעט על החסם הרגשי שלי לשינויים
העברתי את "הסיפור שלי" - מהפורום הקודם
לא ערכתי ולא שיניתי פשוט העתקתי!
גדלתי בילדותי בעיר הגדולה "תל -אביב" לימים יקראו לה "עיר ללא הפסקה" או עיר ה"מוגבלויות הבילתי אפשריות..." (אפרט על כך בהמשך)
בכיתה א' התעסק איתי איזה פדופיל, פעמיים! מצד אחד לא יודע אם זה פרט חשוב, כי לא זוכר טראומה מהעניין. מצד שני זוכר את הארוע ואין הרבה דברים הם שיש לי זכרון מכיתה א' (אולי חוץ ממסיבת סידור...)
המשכתי את ילדותי ממש בתמימות יחסית לבן העיר הגדולה.. (כמו הרבה מתבגרים גם הוצאת שז"ל) עד ש... הייתי בכיתה י"א כבן 16.5 ...
ליל שבת אחת חזרתי מפעולת חב"ב של בני עקיבא עם חבר, דיברנו ושוחחנו ממש לא זוכר על מה, אבל כן זוכר במחילה מכבודכם שהייתי צריך לשרותים וכשנפרדנו נכנסתי לשרותים ציבוריים... שם בעצם התחיל הסיפור וזאת למרות שלא כל כך הבנתי וזה אפילו הבהיל אותי ופשוט ברחתי משם... סיפרתי לחבר על מה שקרה והוא אמר לי אסור להכנס ל"מקומות האלו"...
אז זהו שבפעם הראשונה זה באמת הבהיל אותי וחשבתי באמת שיותר לא אכנס לשם...
אבל מהפעם הראשונה הזו, גם נזרע בי זרע של סקרנות, מלווה בהורמונים של גיל ההתבגרות...
ומשם והלאה חיפשתי שם בכל פעם שחשקה נפשי הייתי הולך לשם ... מאוחר יותר כבר למדתי על מקומות אחרים.
בשלב מאוחר יותר גיליתי את האפשרויות של העיר הגדולה הצעות של העיר צדו את עיני ולא חשבתי פעמיים ומצאתי את עצמי גם שם
בשלב מסויים חשבתי על עצמי: האם יש לי נטיה הפוכה? ???
התשובה שלי לעצמי היה די ברורה זה לא הייתה נטייה לבנים אלא לכל דבר שהציע ריגוש מיני
וכך מצאתי את עצמי לפעמים מבלה לילות מחוץ לבית כשמה שיש לי לספר להורים זה - שהלכתי ללמוד עם חבר (לצורך כך הייתי לוקח איתי תמיד תיק קטן...ומתפטר ממנו בהמשך - כמובן, שזוכר תמיד לחזור גם עם התיק... )
בתיכון יש לי חברה וגם זה כמובן החמיר את המצב מאוד.
בהמשך כבר מגויס לצבא משרת בצנחנים ... תקופה די נקיה יחסית. טירונות, קו, אימון, אין כמעט זמן לזה וגם כבר נפרדתי מהחברה... לאחר המסלול הגעתי לבסיס הדרכה שם כמדריך טירונים המצב אחרת לגמרי ושוב מכיר שם חברה אבל הפעם זה אחרת כי היא גם לא מבית דתי...בתקופה הזו כשחוזר הבייתה שוב מחפש גם מה שיש בעיר הגדולה...
אפשר עוד הרבה לפרט אבל חבל להלאות אתכם בפרטים...
אבל כן אשתף אתכם בתחושות ובהתלבטויות
כשהייתי בכיתה י' אחי הגדול הגיע לגיל גיוס אך הוא החליט ללכת לישיבה חרדית זה היה משבר מאוד גדול להורים וממש הייתה שם מלחמה חזקה!!! של כאילו אבדן דרך ןכו' אחי היה מאוד קרוב אלי ובאתי כמה פעמים לבקרו בישיבה, לעשות איתו שבתות. כך נקרעתי (זו לא מליצה זה ממש) בין המציאות שלי בלילות לבין השאיפה הרוחנית שלי, לבן השאיפה להגשמה הציונית שלי להיות ביחידה קרבית בצבאוכו'...
וכך הייתי יכול ללכת ללשכת גיוס ביום אחד לקבל זימון לגיבוש לסיירת מטכ"ל, ובשבת להיות עם אחי בישיבה להתפלל בדבקות אך במוצ"ש לחזור לתל אביב ושוב להסתובב בלילות... ושוב מבדקים לטייס, גיבוש חובלים, שלד"ג, קומנדו ימי, כולם מעורבים במפגשים בכיוון החרדי של יראת שמיים "אנטי ציונית" ובחיי הפרטיים בכלל האנטי יהודיים...
כך המשכתי את חיי מתוך סתירה פנימית עצומה קשה ומייסרת שלא היה לי בעצם עם מי לשתף את הנגודיות העצומה של חיי (נראה לי שזה הפעם הראשונה בחיי שהסיפור הזה יוצא באיזה שהיא צורה)
אחרי הצבא יוצא לטיול עם חברים לאירופה גם שם מוצא את עצמי נפרד בלילות מהחברים כדי לחפש דברים אחרים. איכשהו משהו קורא לי לארץ.
למרות שחברי רוצים להמשיך למזרח הרחוק החלטתי משום מה לא ללכת איתם! (תהילות לאל עליון, לא יודע מה עצר אותי. רק מודה לה' שהחזיר אותי בזמן...)
אחרי הטיול המסורתי רוצה ללכת לאוניברסיטה...מתכונן, משלים ומשפר בגריות .
פתאום שוב, לא יודע מה מושך אותי מחליט ללכת "רק שנה אחת" להתחזק בישיבה, המהלך אינו מתקבל בברכה בבית...
ההורים שיש להם טראומה קשה מישיבה לא מבחינים בין ישיבה "שחורה" לישיבה "לבנה", בסוף הם שמחים במהלך. אך אז זה היה מאוד קשה להם (זוכר עד היום את סטירת הלחי המצלצלת של אימי שניסתה לשכנע אותי שלא אלך לישיבה. כששאלה אותי "וממה תתפרנס?" והשבתי לה "פרנסה משמיים..." שם קיבלתי סטירה שגרמה לי לבכות במשך כמה ימים מאוחר יותר... - "הסטירה \ הסתירה של חיי" )
שם בישיבה כבר נשארתי ... אך עוד לא יצאתי מהמצב הנורא שהייתי בו

טוב עד כאן כבר כבן 22-23 זה בעצם הסיפור הקשה
איך יצאתי לבסוף מהפלונטר? זה לא בזכות הישיבה (למרות שהיא עזרה מאוד)
גם לא בזכות החתונה (שחייבים לומר שבתקופה מסוימת חשבתי ששם הפתרון) :-\

ובכן הגעתי לישיבה בירושלים הקדושה ....בתקופה הראשונה הרגשתי התרוממות רוח אדירה כל ה"ימים הנוראים" עברו עלי בהתעלות של קדושה הייתי בא לבית הכנסת של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל מקבל ממנו ברכות עצות והדרכות... חשבתי שמצאתי את הפתרון...
אך בערך (לא זוכר בדיוק)בסביבות חנוכה +- כשחזרתי לעיר הגדולה שוב נפלתי...
זה היה משבר עצום... :-[
כי חשבתי שיצאתי מזה...
כעסתי על עצמי :angry:
"איך עשית דבר כזה" ???:unsure:
ושוב חזרתי למסלול של "החטא ועונשו"
החטא (לא חד פעמי...) ייסורי המצפון, חרטה, תקופת נקיות, נפילה חדשה וחוזר חלילה... :'( :'( :'(
מכירים את המסלול? ??? :unsure:
תוך כדי זה גיליתי שלא רק בתל אביב "עיר החטאים" חוטאים אלא גם בירושלים "עיר הקודש" אפשר למצוא אם יודעים איפה ואיך לחפש... :( :-[ :'(
היצר הרע צחק לי בפנים :P :-X
אבל הרגשתי שבוי בריטואל הזה , לא ידעתי איך לצאת מזה...
חשבתי לעצמי אם אתחתן זה כבר יהיה אחרת...
[size=4]טעות נפוצה של הרבה מתמודדים - "אם אתחתן הכל יסתדר" [/size]
אז יצאתי ונפגשתי לשידוכין ידידה ירושלמית שעברה לגור בתל אביב הציעה לי את חברתה שאמנם הכרתי אותה אך אף פעם לא חשבתי עליה במושג הזה .
ניסיתי, נפגשנו רבנו חזרנו בקיצור תהליך ארוך של כשנה וחצי ולבסוף החלטנו שמתחתנים...
אחרי החתונה שוב הרגשתי את האופוריה, שהגעתי אל המנוחה והנחלה...
אך האמת שמי שלא תיקן את עצמו לפני החתונה, אז עכשיו יש לו בעיה כפולה !!!
כי אם עד עכשיו הוא התמודד רק עם עצמו,
עכשיו הוא נכנס למערכת יחסים מחייבת ויכול לפגוע בדברים הכי יקרים בחיים שלו...
ואז... נכנס האינטרנט לתמונה
זה מדהים! כי בכלל לא ידעתי בהתחלה, שיש שם מקור אדיר של מין ופונוגרפיה, אלא ששמעתי על זה בשיחה של רב!!! שרצה להראות שזה כל כך פשוט להגיע לאתרי פורנו אז הוא הסביר איך עושים את זה (הוא כנראה הניח שכולם יודעים...) זה היה הרגע שהחלטתי שכדאי שגם לנו יהיה בבית אינטרנט כמובן - "למטרות ישרות וטובות" בקלות שכנעתי את אשתי היקרה שזה חשוב והכנסנו את המכשיר הטמא הזה הבייתה הנפילה לא איחרה לבוא ובליל תאווה אחד, שלא התאים לאשתי והייתי מתוסכל ומלא תאווה התחלתי את המסע הנורא ביותר של חיי :'(
מהר מאוד אשתי "תפסה" אותי והיו רגעים מביכים, אך אני לא חשכתי בלשוני והטחתי כל מיני האשמות של "את לא מבינה אותי", של "תפקיד האשה זה - מצילות אותנו מן החטא" ועוד כהנה וכהנה טענות ומענות שונות ומשונות - מן המובא בספרים ועד כל מה שיד הדמיון יכולה לאפשר ולהסביר למה אשתי היקרה אשמה בכל זה!
היא מצידה נפגעה מאוד ועברנו תקופה לא קלה (לא יודע במה זכיתי... רק יכול לספר לכם כיום שהתחתנתי עם מלאך משמים! כי כל אשא נורמלית אחרת הייתה זורקת אותי מכל המדרגות...)
אבל מה שלמדתי מזה שצריך לדעת להסתיר יותר טוב ... וכך עשיתי בשלב מסוים החלטנו שיותר טוב להוציא את האינטרנט מהבית כמובן שזה לא עזר כי מצאתי את הזבל בכל ספריה במכללה ואח"כ באוניברסיטה והייתי גם מוריד בספריה ומשתמש בבית ...ושוב המעגל האין סופי של החטא - ייסורי מצפון- חרטה - נקיות - חטא - וחזר חלילה...
כל התהליך הארוך הזה נמשך כחמש שנים ובסיומם עברתי בעבודה גם משברים ניסיתי משהו אחר וגם שם היה קשה מאוד ולבסוף פיטרו אותי! :o לא ידעתי את נפשי... :'( :'( :'(
עד כאן היו הנפילות וההתדרדרות בכל הנושא של ההתעסקות הנוראה במין...
אך במשבר הזה הבנתי שמה שקורה לי זה שלא כולם אשמים אלא בעיקר אני צריך תיקון וחפשתי אותו!
שאלתי את מורי ורבי איך אפשר לזכות ליראת שמים טהורה?
אמר לי רבי שפעם היה תלמיד של הבעל שם טוב קראו לו רבי פנחס מקוריץ (הוא עצמו נהיה אדמו"ר חסידי בערוב ימיו) והוא היה אמר "לא זכיתי להגיע ליראת שמיים טהורה עד שלא למדתי את חובת הלבבות אלף פעמים המשיך רבי בחיוך ואמר לי אם אומר לך לעשות כמו רבי פנחס מקוריץ אתה עלול להשבר באמצע כי באמת חובת הלבבות הוא ספר קשה מאוד וגם אלף פעמים זה ממש המון - אז אעשה לך "הנחה" במקום חובת הלבבות תלמד את הספר מסילת ישרים ובמקום אלף פעמים תלמד "רק" מאה פעמים ...
אמנם עדיין יש מרחק עצום בן יראת שמיים טהורה לביני...אבל ממשיך לעבוד על זה
ברור לי שיש כאלה שיקראו את זה ויגידו "טוב לך אולי זה עזר אבל אצלי זה לא עובד..."
אז קודם כל אני מסכם שזה לא לבד וזה משתלב גם בסיפור המורכב של העבר וגם בהמשך הסיפור
אבל חוץ מזה העניין של ההתמדה בספר מוסר זה עניין הפתיחה של הרמח"ל בספרו לאחר שהוא מסביר שהוא לא בא לחדש חידושים בספרו הוא מסביר ש- "אין התועלת הנלקח מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת... אבל התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה!!"
זה גם עניין שהרבה מספרים שקראו ספרי מוסר ולא הרגישו השפעה, אבל יש הבדל גדול בין קריאת ספר מוסר, לבין לימוד מעמיק מתוך כוונה ליישם ולחזור ולשנן. שאז השפעת הספר היא הרבה יותר משמעותית... :-\
אבל יותר מכך נראה לי שמה שתפס אותי ונתן לי הרבה יותר כוחות בהתמודדות זה ששמעתי את שעור הלילה (היה אז בערוץ 7) של הרה"ג שלמה אבינר שליט"א. והוא סיפר שצריכים מתנדבים ל"עצת נפש" שזה קו סיוע למתמודדים עם נטיות הפוכות!!!
והרב הסביר ש"לא חייבים להיות רבנים ראשיים לכך אלא יש הכשרה של כחצי שנה בסדנא ואח"כ יושבים בקו הסיוע ותומכים עוזרים ומפנים פונים שמתקשרים לקו"
חשבתי שיכול להיות שזה מתאים לי ואכן מצאתי חן בעיניהם (לא היה להם הרבה בררות כי לא באו כ"כ הרבה מתנדבים)
כך מצאתי את עצמי עובר סדנא בנושא, נפגש עם מתמודדים, חושב על פתרונות של התמודדות עם היצר וכו'
מאז הרגשתי מהפך בחיי הצלחתי לשמור על שנים של נקיות "אחזתי" במסילת ישרים כמעט ללא הפסקה והתנדבתי בקו הסיוע
וכאן יש לי אפשרות לומר שעברתי תפנית בחיי
בהמשך אפילו יצאתי לכמה שנים לחופשה ללא תשלום מהעבודה כדי לשבת וללמוד בכולל...

אך כאן קרה מה שכבר ציינתי בעבר בפורום בכמה מקומות עדיין לא הצלחתי לתקן את שמירת העיניים וכאשר מתחיל בפגם העיניים אפילו בקטן זה מתחזק ומתחזק ומתחזק ומתחזק
עד ש...יש נפילה אמנם הנפילות עכשיו הם אחרת ולפעמים הנפילה (כלומר יציאת שז"ל מרוב גרוי ולא באוננות) היא אפילו ביוטיוב או אתרים דומים...
התחושה שלי לפעמים
שנכנסתי בגדר של "עשרים וארבעה דברים שלא מספקים בידו לעשות תשובה "
וכמו שכתב הרמב"ם: "המסתכל בעריות, מעלה על דעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי אצלה, והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול, שהיא גורמת לגופן של עריות, שנאמר: 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם... "
...ועוד נדרש בתלמוד שעל האדם להישמר בעת עברו במקומות בהם ישנה סבירות גבוהה שבהם
ישנן נשים שחלקים מגופן גלוי, לדוגמה בסמוך לנהר בשעה שהנשים מכבסות בו ומגלות את רגליהן. אולם אם אין דרך אחרת למעבר, אין האדם צריך להימנע מלעבור במקום רק בגלל החשש למראות לא צנועים, שכן הוא נחשב אנוס. אך אם הייתה לו דרך אחרת לעבור בה, עליו להשתמש בדרך האחרת. אם האדם העדיף לעבור בדרך הראשונה בכוונה במקום שישנה דרך אחרת, הוא אף נקרא רשע‏‏.
וכן נפסק ברמב"ם: "וכן אסור לאדם להסתכל בנשים בשעה שהן עומדות על הכביסה. אפילו להסתכל בבגדי צמר של אשה שהוא מכירה אסור, שלא יבוא לידי הרהור"‏

ואז...
פגשתי את שמור עיניך...

מי אני היקר התגעגענו!!
ברוך שובך לצל קורתינו
נשמח לשמוע ממך עוד

אוהבים

בס"ד
תודה לך די דיינו היקר
קשה לי עם השינויים האלה...
אבל ברוך ה' עדיין כאן

וואוו סיפור מדהים. כל הכבוד שלא התייאשת, והמשכת במאמצים להיות טהור.

מסקרן אותי מה ההמשך...

ההמשך ביומני מסע - 'כבר עליתי על הסוס'.

בס"ד
תודה רבה לך יוסי כהן היקר
על ההפניה החשובה והנכונה...