שלום לכולם
היתי רוצה לכתוב את זה ביומן מסע אבל לא הצלחתי אז כתבתי כאן
בראשית דברי אציין כי הקטע הבא שכתבתי הוא בעיקר דו שיח פילוסופי מייגע עם עצמי קצת מוזר ומעורפל אולי וגם אולי משעמם וטפשי מציע שלא לייחס הרבה משמעות לדברים שנכתבו בעיקר כדי שישמע אותם הכותב עצמו, אם בכל זאת מישהו החליט לקרוא וגם רוצה להגיב אז בשמחה לא אפגע גם מתגובות ביקורתיות .
החלטתי לכתוב יומן מסע
המילה "צעדים" עדין מעוררת בי פחד
החלטתי לכן לנסות לסלול דרך מסוג אחר
הבנתי אמנם שזה נידון לכישלון מראש
לכן אנסה לבנות כלים שיעזרו להתמודד עם הכישלון הצפוי
אני רואה שהפורום קצת השפיע עלי לטובה אז כנראה שווה להישאר
הבנתי כאן שהדבר העיקרי להצליח הוא עשיית הצעדים
לכן אני מנסה כאן לברר את דרכי
מנקודת המבט של הצעדים
הנפילות נועדו לפתור בעיה שהייתה אמורה להיפתר בדרך אחרת
כתוצאה מכך נוצרה בעיה חדשה
והבעיה הישנה כמובן שלא נעלמה
הנחת העבודה שאניח כרגע היא שכאן נמצאת עיקר הבעיה
כלומר הנפילות נועדו לפתור בעיה
זה אומר שיש בעיה אותה צריך לפתור
כאן הטעות היסודית
אין שום בעיה שצריך לפתור
לא באמצעות נפילות וגם לא בדרך אחרת
זו תוגדר להיות המטרה בשלב זה
אין בעיה
לכן לא צריך לפתור אותה
לכן הנפילות מיותרות לחלוטין
כעת אשאל מדוע אין בעיה? הרי יש בעיות רבות בקשר עם עם בני אדם בקשר עם עצמי ובעצם יש כל כך הרבה בעיות עד שזה פשוט נשמע מופרך לחלוטין
הרי תמיד לפני נפילה אני נמצא בבעיה בבעיה חמורה מאוד והיא שאני חייב ליפול כדי שאוכל להמשיך לחיות זה האויר אותו אני נושם!
כאן אני שואל את עצמי?
מה נשמתי לפני שהתחלתי ליפול?
מהו האויר שנתן לי חיים בלי צורך בנפילה?
מה נשמתי לפני שהתחלתי ליפול באופן סדרתי?
טוב זוהי משימתי כרגע לנשום ככל האפשר מהאויר של אז בכל דרך שאפשר
נתחיל אולי באויר כפשוטו כלומר ריצה ארוכה יכולה בהחלט להיות דבר נכון זה הדבר שאלך לעשות בע"ה בלנ"ד כעת עכשיו ממש.