שבוע טוב חברים

כשמי כן אני, מגשש באפילה. כואב ומיוסר, אטום וסתום.
בא ממשפחה חרדית מאד, הרבה מאד שנים שהראש שקוע בתאוה. כבר הגיע מצב שכל הזמן הראש שקוע בזה, איפה אפשר לראות להרגיש לעשות. מרגישים בדידות ואטימות. הראש נעשה כבר מבולבל מרוב שהשכל שקוע רק בזה וכל הזמן העינים מתרוצצות.
לא מסוגל לחשוב איך אפשר בכלל לנסות להפסיק.

ברוך הבא מגשש באפילה
כל הכבוד שהצטרפת למלחמה הזאת איתנו. וכל הכבוד ששיתפת כאן, זה לא מובן מאליו.
אתה לא לבד, ואתה לא הראשון או היחיד עם הרגשות שאתה סוחב.
תדע לך שהגעת למקום הנכון כדי להיות בן חורין אמיתי.
אני קיבלתי את החיים שלי בחזרה כאן, וגם אתה יכול.
תמשיך לשתף כאן ותיראה איך ההיתמודדות עם התאווה נהיית אפשרית.
מסע של אלף קילומטר מתחיל בצעד אחד. אתה התחלת !!!!
בהצלחה !!!

תודה רבה לך על ההתייחסות.
באמת אני מרגיש קצת שאבן נגולה מעל לבי.

אבל עדיין מרגיש כמו סתום, לא מאמין שאחד שכל כך שקוע בזה כמוני יכול פתאום להשתנות

טעות חבר. לא משתנים כאן, מגלים את מי שאתה באמת
אני מכור 8 שנים בלי הפסקה יותר משבוע, אני כבר 45 יום נקי בחסדי ה'. זה נס !!!
אני לא שונה, זה אני האמיתי, והמאושר.
תדע לך שאתה לא אשם על המקום שאתה נימצא בו בכלל, אבל אתה זה שסובל מזה, ולך יש את הכוח לעזור לעצמך.
לבד זה היה בשבילי בלתי אפשרי, אבל כאן למרות שאני חדש ורק אוחז בחודש וחצי, אני לא לבד ואתה לא לבד. יש כאן אנשים שכבר שנים שומרים על עצמם. אני לא יודע כמה אתה שקוע, וזה לא משנה, אתה יכול לצאת מזה. אם ע"י שיתוף כאן, קבוצות 12 צעדים טלפוני או חי. או מה שתימצא שעובד לך. אני בטוח שאתה יכול. תעשה סיבוב בפורום ותגיד לי אם אתה במצב יותר גרוע מהמכורים הניגמלים כאן. ברור שצריך להקריב, אבל זה כ"כ שווה את זה. אני כבר יכול להסתכל בעינים של אישתי ובמראה על עצמי. אני לא יודע איך לשכנע אותך להישאר איתנו להבריא, אז אני רק כותב מהלב, אל תתיאש !!!

תודה על דבריך המחכימים.

הבעיה שלי היא שאין לי שום שליטה על עצמי. ברגע שנכנס לי הג'וק לראש, תוך כמה דקות אני כבר אחרי נפילה.
אתוודה ואומר שגם עכשיו אני אחרי נפילה! כן, אחרי שכבר נרשמתי לפורום, שוב נפלתי. אני לא שולט על עצמי בכלל.
איך אפשר להתחיל בכלל

אני מאוד מצטער לישמוע.
האמת זה שמאז שאני בפורום אני נקי.
אבל יש כאן עוד המון כלים, תיבדוק אותם.
דבר ראשון צריך לחסום גישה. ולעשות גדרות.
אין ספק שקבוצת 12 הצעדים הוא דבר מאוד חזק, ומאוד מומלץ כאן בפורום. למרות שעוד לא ניסיתי.
אני השתמשתי בפורטיפיי וזה מאוד עזר לי, ואני מנסה כל דבר שאני לומד עליו כאן.
אל תיתן לנפילה להוכיח לך כלום, אם היצר שלך חכם, אתה צריך להיות יותר חכם. תנסה דברים חדשים, ותלמד דברים שלא ידעת. אני מאחל לך להצליח ! זה אפשרי !

תודה על המענה.
אני אראה מה מציעים כאן.

איך אפשר לקרוע את החבל שקושר אותי לתאוה.
כואב לי מאד. מרגיש אפס.

ואגב, האמת שאין לי בכלל אינטרנט פתוח. וגם בגדול ברחוב אני משתדל לשמור את עיני.
אבל מספיק שיהיו זכרונות בראש ואז באה פנטזיה קטנה וההמשך ידוע וכואב.

אחד הדברים שהכי שינוי לי את המלחמה בתאווה היה ההבנה העמוקה והעצובה שאני רוצה אותה.
אסביר: תמיד כדי להפסיק אמרתי לעצמי - אני לא רוצה. זה לא אני. זה מגעיל. זה חטא. זה סיטרא אחרא. זה שטן.
אבל איכשהו האמירות האלה, שהיו כל כך נוקבות כשניסיתי לחזור בתשובה, היו כל כך חיוורות כשעמדתי, במחילה מכבודכם, ונגעתי בעצמי עד זוב...שם, זה לא הרגיש כל כך רע. להיפך...
השינוי התרחש ברגע שהבנתי שהסיבה שאני מחפש תאווה אינה בגלל שאני נמשך אל הרע, ואני רשע, ועלי לחזור ולכפר, להיות 'טוב', אלא להיפך. דווקא בגלל שאני מחפש קשר ועומק, ורוחניות, ואני בודד ומיואש ועצוב, ומדוכדך מסיבות שונות, או סתם תלוש ולא מרגיש שום דבר, אני מרגיש שאני רוצה את 'קיצור הדרך' הזה שקוראים לו תאווה.
כן, התאווה היא הרגשה משכרת של קיצור דרך אל כל הדברים העמוקים שחיי מכוונים אליהם כיום: קשר, אינטימיות, משמעו, אהבה ללא גבולות, תחושה של קבלה עצמית, תחושה של מסוגלות...ועוד מספר דברים טובים.
הבעיה שלי הייתה, אם כך, שלא הבנתי במה אני נלחם. כך, ניסיתי להפסיק לרצות. במקום להבין שעלי למצוא תחליף אמיתי לפיתרון המדומה לרצונות שלי, בגלל שהם, כשלעצמם, טובים וטהורים וקדושים.
'ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך.

נתן במתנה

שלום איש יקר וברוך הבא!

התחושות והרגשות שלך מוכרים כאן להמון אנשים ואני בתוכם. הייאוש, האטימות, אבדן הביטחון באפשרות להפסיק את כל זה. הייתי שם כמעט חצי יובל שנים וניסיתי הכל. באתי הנה אחרי הייאוש שאחר הייאוש... ונפתחה לי דלת שלא היכרתי. פגשתי משהו שהצליח להפתיע אפילו אותי. לראשונה מיום עמדי על דעתי אני זוכה להחלמה ולניצחון על האובססיה לתאווה כפי שלא חלמתי מעודי.

יש כאן המון תקווה. מאחל לך שתמצא אותה גם אתה.

תודה לכם
אבל השאלה שלי למה אני לא מרגיש כח להתחיל לעשות משהו.
אני רואה חברים שהתחילו כאן והם נעשים נקיים, ומקבלים חשק ורצון, אבל אני כלום, נאדה!
כמו אדם מת

שלום חבר יקר
מאוד מאוד כואב לי לקרוא את הדברים שלך. זה מזכיר לי את הכאב האישי שלי.
אמנם אני, כשגיליתי את המקום המדהים הזה, הייתי נקי 106 יום. אבל אח"כ במשך 3 שנים היו תקופות טובות ותקופות פחות טובות. והיו גם הזמנים שהרגשתי בדיוק כמו שאתה מתאר. ריק, חלול, גמור וחסר חשק לחיות.
אין כאן הוקוס פוקוס, זה תהליך מתמשך ולא פשוט. ההתמכרות התישבה על הנשמה שלי במקומות הכי רגישים.
אבל הפלא המדהים הוא, שמהיום שהסכמתי לקבל את העניין הזה של ההתמכרות והבנתי שבאמת שאין לי יכולת להתמודד עם הדברים האלה לבד, ההתמודדות נהייתה הרבה יותר קלה.
היום אני עושה מספר פעולות בכל יום, וזוכה לנס הזה כל יום מחדש.
וגם אם אין מאחורי רצף ענק של ימים נקיים, יש מאחורי 3 שנים של דרך, דרך שאני עושה בשביל לשפר את החיים שלי ולתקן את האישיות שלי. ההתקדמות שלי ב3 השנים האחרונות היא יותר ממה שהתקדמתי ב20 שנה.
אין שום סיבה שבעולם שלך זה לא יקרה.
אתה רק צריך להחליט בצורה נחושה שזהו זה. אתה באמת מוכן לעשות את הכל מכאן ואילך.
אשמח להיות איתך בקשר ולתת לך את המספר שלי באישי.
בהצלחה.
אוהב.

כתבת "רק צריך להחליט בצורה נחושה שזהו זה".
ועל זה אני בוכה, למה אני לא מחליט באמת ככה. הרי אני יודע שזה הורס אותי.

שלום חבר יקר,

מגשש באפילה, מאוד התחברתי לשם הזה.כך בדיוק הרגשתי כשהגעתי לכאן.חושך.אנשים שיושבים מאחורי מסך מחשב ואומרים לי מה לעשות.אי הבנה מוחלטת באשר להיכן אפנה. אבל היה לי כאן את התיקווה אותה נתנו לי האנשים הטובים מכאן שאמרו לי תקשיב טוב: פה היינו.במצבך.בדיוק. והיום אנחנו כבר לא שם. אנחנו כבר לא בוכים תוכ"ד האוננות ותוכ"ד הנפילות יש לנו דרך ברורה שעובדת.אנחנו כבר בחוץ. תצטרף אלינו.
הצטרפתי אליהם כי הם נתנו לי תיקווה שבמקומות אחרים לא מצאתי וכיום אני נקי בחסד ה' 279 ימים.
וזה מה שאני בא לאמר לך חבר, אתה לא יודע איך, וכמה, ולמה, בא תצטרף, תישאר איתנו ויהיה לך טוב כמו שלא חלמת בחיים, ובעזרת ה' אתה עוד תצא מהבעיה ותתחיל להתמודד בהצלחה !!

אוהב ,,,,,,

נ.ב.

שאלת איך להחליט בצורה נחושה??!! שאלה מאוד טובה,, הרי את זה בדיוק אתה לא יכול,, בשביל זה יש כאן תוכנית ברורה.תברר.תשאל. תתחבר לאילו ששאלו אותם שאלות כמוך והצליחו בחסד ה' לצעוד בדרך החוצה.

תודה אריאל.

אני באמת אנסה, אבל לבנתיים אני מרגיש חלול מאד.
איך עושים את קפיצת האש הראשונה? להחליט שאני מנער את הגוף העצל שלי ומתחיל לעשות משהו למען ההווה והעתיד שלי?