אוהבים. מאוד מזדהה עם זה. היו לי שנתיים של נקיות, צעדים, דרך, בחירות שעשיתי בחיים, ואז, בום ארבע-חמש חודש של דרדור אמצעים מהיר, שמצאתי את עצמי במקומות פחות ופחות חיובים בשבילי. אסירותודה חוזר לדרך. הספקתי ליפול בחודש וחצי האלה. נפילה שאני עוד מנסה לתת לה שם. אבל עדיין. אני מזהה. ורואה. ומבין. ויודע שאין דרך אחרת. רק עם אלוהים. עם כל החורים אצלי בלב, בראות ובנפש. בייחוד עכשיו כשאתה לפני דרך חדשה ומיוחדת, אסירותודה, זה הזמן לחזור לדרך, לעשות פעולות וסדר יום, ובעיקר לזכור, ואני מנסה להגיד ולהפנים את זה לעצמי, שבסופו של דבר, גם זמן הנקיות הוא לא הדבר שממנו אני שואב את הערך שלי, ואת החיים שלי, ואת מי שאני, ואת היום שלי ואת המחר. כל יום אני מתחבר מחדש. וכל יום הערך שלי רק ממנו. כי אם אני אתחיל קצת לסטות מזה אמצא את עצמי ברגע מחוץ לסיפור הזה. במרחק של שניה ולחיצה מכאן.
בתפילה לנכונות