הייתי בן 13 ומבוגר לא אחראי סיפר לי בחשאי לאחר שניסה לבדוק האם אני יודע על "הדברים האלה"
או שאני לא יודע על "הדברים האלה " ולאחר שסיפר לי מה שסיפר כמובן מיד הלכתי לבדוק
האם נכון מה שהוא סיפר לי וכך בעצם התחילה הנפילה הענקית לבור האין סופי של התוהו ובהו הפרטי שלי
אולי אם היה מישהו מוסמך מסביר לי על התאווה על היצרים על שליטה על מה זה לבוא לחתונה טהור
ועל זה שזה חלק מהתמודדות של כל אחד ביקום ואפשר לעצור ולא ליפול אולי לא הייתי שם בבית כלא של חיי והייתח חוסך שנים כה רבות של תלאות סבל עייפות לאות כבודות ודו פרצופיות
האם זה בידינו? שמישהו זר לא יספר לילדים שלנו על משהו כה טוהר כמשהו כה מלוכלך ?
האם יש למי מחברי הפורום רעיון ? עצה?

דרך קטגורית ה'לינקים' פה באתר ראיתי פעם את אתר לב אבות, אולי אפשר למצוא שם עצה: www.levavot.org.il/
המאמר הזה למשל
www.levavot.org.il/genre/%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%97%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D/

עריכה: אני יכול להגיד על עצמי, שלא זכור לי שמישהו עשה איתי שיחה רצינית על זה.
אבל יכול להיות שאם לא הייתה לי גישה לאינטרנט הייתי במקום טוב יותר, לפחות בעניין התאווה.
אבל גם לפני שגיליתי אותה היו לי בעיות...

זה לא בידינו ולא בשליטתנו מה הילדים שלנו יראו וישמעו.
זה כואב, אבל זו המציאות...
אנחנו לא נפטרל אחריהם 24/7 וזה גם כנראה לא הדבר הנכון.

מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה המון -
להיות שם בשבילם.
ללמוד להקשיב להם.
ליצור אווירה נעימה שתאפשר תקשורת טובה.
להיות כאלה שאפשר לדבר איתם על כל דבר.
להיות כאלה שרואים את הטוב והחיובי.

ואולי, במידת הצורך, לפתוח איתם את הנושא בצורה עדינה וכנה.

אמנם, לי באופן אישי כ"נכה אהבה" (=אדם הסובל מקשיים בתפקוד נכון במערכות יחסים) יש קושי מיוחד ביצירת הדברים האלה. אבל בחסד אלוקים, מתוך חיבור אליו ולרוח הכוונתו, אני יכול לראות התקדמות, ולעיתים אפילו התקדמות גדולה במישורים האלה. אבל התקדמות, ולא שלימות. וזה מה שנדרש ממני.

באופן כללי אומר שבהחלט ישנם מקומות שמנסים בכל היכולת לדאוג בדיוק לבעיות הללו, שהילדים לא יידעו משמץ רע, ומשקיעים בזה את כל האמצעים שרק שייכים. ולא שאין שם נפילות אבל זה בהחלט הרבה יותר ממקומות שלא שמים דגש על העניין.
באופן פרטי לא אכחד, שאצלי משום מה זה לא עבד, לא זכיתי לכך, ולמרות שלא שמעתי מעודי מילה על הנושא משום חבר ושום אדם, ולא הייתי חשוף כלל לאינטרנט, נפלתי.קשות.המון.כואב.

כנראה שלכל אחד יש את דרכו ושליחותו בעולם ומישהוא יושב למעלה ומנווט אותנו.

"ריבון העולמים ידעתי,כי הנני בידך לבד" [ אין אין אין על הניגון הזה, צעד 2-3 ,,]

אוהב

לדעתי, כל אחד שומע ממישהו. בפרט בימי הבחרות המוקדמת, משהו בין גיל 13-16, מתחילים לשים לב לכל מיני גמרות לא מובנות, לכל מיני אזהרות שלא מבינים לגמרי את משמעותן (לדוג' האוחז באמה ומשתין) וזה מאוד מאוד מסקרן.
ואז יש חבר שיודע קצת או הרבה, ומספר מה שהוא יודע. כך זה היה אצלי.
לא חושב שזה ניתן לשליטה.
אין לי ילדים בוגרים, אבל אני מרשה לעצמי לחשוב שאפשר לשים לב לסימנים. אם מדברים על משהו, לדוגמה זוג שאין לו ילדים וכו' והילד/נער פולט איזו מילה או שואל שאלה המעידה על ידע.
ואז אפשר לחשוב על דרך לטפל בזה, לדבר איתו, וכולי. אבל זה נושא שאני ממש לא מתיימר להבין בו...

הוי אריאל,,,,, כתב:


אתה בטוח בדבריך? האם אותם אלה שלא שמעת מהם שום מילה על העניין יודעים על הסיפור שלך? מניין לך שאין סיפורים דומים רבים?

לא רוצה לפתוח תיבת פנדורה, אבל גם אני חשבתי כמוך רבות בשנים, והיום אני כלל לא בטוח שזה נכון. לפעמים יש לי דווקא תחושה שבמובן מסוים אפילו ההיפך הוא הנכון. שוב, זו תחושה אישית שלי, אבל התחושה שלי אומרת שבמגזרים שבהם יש יותר מודעות לעניין, יש דברים שפחות קורים, כמו פדופילים במקווה...

ובדומה לכך, הייתה לי לאחרונה שיחה עם מישהו, שהיה במשפחתו אונס מתמשך בין בני משפחה. אמרתי לו, שלהרגשתי לעיתים במקומות מסוימים שבהם מודגש האיסור היהודי על הנושא, ולא מודגשת קומת האדם שבאה לפני קומת היהודי, כבר אין כל כך הבדל בין לאונן ולאנוס. שניהם כניעה ל"יצר הרע", ול"דבר האסור הזה שבשום אופן לא מדברים עליו". את הפגיעה באדם האחר ואת סבלו הוא לא תמיד רואה. הוא מרוכז בסבל שלו בגלל העוון הנורא שחטא בו.

אדם במגזר כזה עשוי לחיות לגמרי בתוך הראש שלו. אין לו שום פידבק ושום מושג לגבי מהו קו ורוד, מהו קו אדום ומהו קו בורדו בחברה אנושית מתוקנת. הרי דברים כאלה בכלל לא קורים בחדשות (כפי שהן מודפסות בעיתון שלו...).

לכאורה לא היה ראוי להעלות את הנושא. אך אני חושב שחשוב להעלות אותו למען חינוך ילדינו. כל אחד שנמצא כאן וסובל מבעיות בתחום התאווה, צריך לתת את הדעת על הסוגיה. להיות כנה ולברר, עד היכן שידו מגעת, מהו הטוב והנכון בעיני האלוקים, גם אם במגזר שלו מקובל אחרת, ואני אומר זאת לשני הכיוונים (קרי: אם במגזר שלכם מקובל סמארטפון לא מסונן, זה לא בהכרח אומר שגם הבן שלך צריך כזה... ואם במגזר שלכם משתיקים שאלות בנושא, או מתייחסים לכל קשר בין איש ואשה בקונוטציה של משהו מלוכלך, לא בטוח שעליך לנהוג כך).