בס"ד.
שלום קוראים לי מבקש השם ואני סקסוהוליסט. אני חסר אונים מול התאווה, אופי ההתמכרות שלי מתבטא באוננות כפייתית, פנטזיות, מבטים ברחוב, חיפוש כפייתי של סרטוני תאווה ביוטיוב, תמונות, חוסר שליטה עצמית מול הילדים שלי, התקפי זעם, ורחמים עצמיים.
נולדתי בבית עם הורים מאוד טובים מצד אחד אך עם קשיים בזוגיות מצד שני, שלחו אותי לתלמוד תורה מצד אחד, אך הכניסו טלוויזיה ואינטרנט מצד שני, קיצור – בית מורכב, תמיד ידעתי באיזשהו מקום שיש לי משיכה חזקה למין, הזיכרון הראשון שלי הוא עיתון שהתגלגל לבית שלנו וראיתי בפרסומת קטנה בתחתית העמוד תמונה עוד יותר קטנה של אישה בבגד ים, אני זוכר שרציתי לבלוע אותה, לגעת בה, עוד לא ידעתי מה זה לאונן.
אני זוכר שחשבתי על המזכירה של הת"ת שלמדתי בו שהייתה גם אמא של חבר מהכיתה שהיא מאוד יפה, כמו כן היו לי שכנות שכבר שמתי לב שהן יפות יותר או פחות, היה לי חלום לנשק אותן,הייתה לי גם חולשה לילדים שהיו נראים בצורה מסוימת, בד"כ קטנים ממני, רציתי להיות חבר דווקא שלהם, זה העסיק אותי מאוד, רציתי להיות כמוהם, להתקרב אליהם, קינאתי בהם שיש להם גוף כזה, ורציתי לגעת בהם לפעמים, זכורה לי פעם אחת שאני ועוד חבר נגענו בידיים של חבר אחר קטן ממנו בהסעה לת"ת, אני זוכר שהוא לא כ"כ אהב את זה, אני זוכר שכשהייתי בגן נגעתי בידיים של חבר והגננת הייתה צריכה להזכיר לי שזה לא הידיים שלי...
לאט לאט הייתי חושב יותר ויותר על אימהות של חברים – נשים ביישוב ועוד ועוד,כל זה פחות או יותר עד גיל שלוש עשרה בערך, אז ראיתי איזה סרט שעיקרו היה סצנות מיניות, היה לי מחלה באבר המין שגרמה לי לגרד שם, ואחרי שראיתי את הסרט גיליתי שזה עושה לי מאוד נעים – או במילים אחרות גליתי איך מאוננים.
ידעתי מיד שזה לא טוב, וכמובן שלא רציתי להמשיך כי אף פעם לא רציתי למרוד בהורים או בתורה, הייתי צדיק, אך במקום זאת מצאתי את עצמי יותר ויותר מחפש תמונות של נשים בעיתונים, בטלוויזיה, הייתי מתגנב לחדר של הטלוויזיה בלילה, ומחפש כל מה שיכול לעורר אותי, לא הייתי צריך הרבה - מספיק סדרה שיש בה אישה שהייתה יפה בעיני – ובכל הסדרות שמים אחת כזאת – והייתי מסתכל עליה בהנאה ואולי אף מאונן - אני כבר לא זוכר.
באותה תקופה עיקר האוננות שלי הייתה מתוך פנטזיות שהיו לי בראש על כל מיני נשים שראיתי במהלך היום, זה היה סוד נוראי, הדחקתי את זה מאוד,במהלך היום זה לא היה קיים מבחינתי, מעולם לא עשיתי את זה, ושיחקתי אותה תמים, אם שמעתי לידי דיבורים על זה – אני הייתי תמיד הצדיק שבכלל לא מבין על מה מדובר, לאונן? מה זה?, מאוד לא רציתי להיות שם.
אני לא זוכר אם כל זה התחיל לפני או אחרי הבר מצווה, יש לי איזה זיכרון מעומעם שהבטחתי לעצמי שאני אפסיק אחרי הבר מצווה, כך או כך זה לא קרה,היה לי חולשה לילדים בכיתה שלי כבר לפני כן אבל אני זוכר שהיא התחזקה, פחות או יותר כך בחרתי את החברים שלי.
פעם נסעתי עם אבא שלי לחמת גדר, זה מקום שיש בו שחייה מעורבת, כבר אמרתי שההורים שלי קצת מבולבלים, ראיתי שם גבר ואישה מתנשקים, אני זוכר שזה מאוד ריגש אותי, אפילו שידעתי שאני בכלל לא אמור להסתכל.אני זוכר שהייתי נוסע איתו לטיפול שבועי באיזה חור בארץ, היינו נכנסים לטיפול בתורות וכשהוא היה נכנס הייתי צריך לחכות בחדר קבלה, היה מאוד משעמעם אז או שהייתי מאונן במחשבה על חברים מהכיתה, או שהייתי מחפש תמונות בעיתונים, הבעיה שלא היה שם כלום, אני זוכר שאוננתי על תמונה של כף רגל של אישה באיזה פרסומת לנעליים או משהו...הייתי נגעל מעצמי, הייתי אוכל את עצמי מבפנים על הדברים האלה, חשבתי שאולי ה' לא יתן לי ללדת ילדים בגלל שככה אני שופך את הזרע שהוא נתן לי.
הייתי חולם על בנות שראיתי ביישוב שלי, חולם איך אני נוגע בהן, מנשק אותן, התחלתי לחפש עוד ועוד תמונות בעיתונים שהיו בבית שלי, בכל מיני ספרים ואינציקלופדיות, תמונות מאלבומי החתונות של אחיות שלי, מאונן על כל תמונה –צנועה או לא צנועה, עדיף צנועה, שמתי לב די בהתחלה שאני מאוד נמשך דווקא לנשים צנועות יותר.
הגעתי לישיבה תיכונית, מקום נהדר, גן עדן ממש, עם הרבה אמון הכלה ואהבה, חיבור לתורה ועוד ועוד, אך כמובן שהתאווה הייתה חזקה מאוד ברקע, כשישר היה לי קטלוג בראש אל איזה חברים אני הכי נמשך במחזור שלי, היו איזה חמישה מושאי תאווה חזקים שהייתי מפנטז ומאונן עליהם באופן קבוע, וכך בכל שנה שהגיעו תלמידים התווספו עוד מושאי תאווה, הגעתי עם כמה מהם גם למגע חי, הייתי מתנדב לעשות להם "מסאז'", פעם אחת עשיתי לחבר מסאז' אחרי איזה טיול, החבר נרדם ואני המשכתי ואוננתי תוך כדי, זה היה שיא השיאים שלי, כ"כ נהניתי. היו עוד כמה פעמים שהתנדבתי להשכים חברים מושאי תאווה לותיקין תוך כדי ליטופים קלים בגב.
פעם הלכתי עם חבר לאיזה מעיין ואחרי שירדנו שנינו לבוקסר התחלתי לשחק איתו תופסת, הוא היה מושא התאווה הכי גדול שלי בישיבה התיכונית, אני זוכר שבפעם אחרת צילמתי אותו בלי חולצה ואח"כ אוננתי על התמונה הזו, היו עוד כמה חברים שהייתי מצלם ואז מאונן על התמונות שלהם, הייתי אוהב לצאת לטיולים דווקא איתם משום מה..., אני זוכר שפעם הם התפלאו למה אני אוהב כ"כ לצלם, הייתי משוגע עליהם.
כמובן שתוך כדי זה היה גם את הבנות מהיישוב ומהשבט בבני עקיבא, שאפילו שמצד אחד הקפדתי לא לדבר איתן סתם והייתי "דוס טרור" – פנטזתי ואוננתי עליהם הרבה מאוד, גם הייתי בטוח שהן רוצות קשר איתי, ורק זה שאני לא רוצה קשר כי אני דוס מונע מהן להיקשר אלי, כשהייתי חזן הייתי בטוח שהן מסתכלות עלי מעזרת הנשים ופשוט מעריצות אותי.(הקמתי גבעות בין השאר כדי לחזור לסניף ולקבל מבטים מעריצים מהן, הייתי בטוח שהן ממש מעריצות אותי שאני גם דוס וגם מקים גבעות).
מגיל ארבע עשרה - חמש עשרה גם התחלתי להשתמש ולאונן באופן קבוע באינטרנט הפרוץ בבית של ההורים שלי, בעיקר חיפוש תמונות, פרסומות של הלבשה תחתונה, וחיפוש תאווה בכל מיני סדרות תמימות לכאורה, היה הרבה צפייה בטלוויזיה בלילה וחיפוש תאווה, בהתחלה השתמשתי בפורנו אבל איפה שהוא הפסקתי עם זה ולא כ"כ חזרתי על זה, כנראה שפשוט התאווה שלי היא לנשים יותר צנועות.
בישיבה הייתי מפנטז ומאונן על חברים, ובבית היה לי אינטרנט וטלוויזיה, הלבנים שלי היו נרטבים ואני הייתי שוטף אותם במים ושם אותם כך בכביסה, עד שאחותי התחילה לשאול אותי למה כל התחתונים שלי רטובים לגמרי, אז מה שעשיתי היה פשוט לכבס אותם ולייבש בעצמי.
הייתי הדוס של המחזור והדחקתי לחלוטין את העובדה שאני מאונן, זה לא היה קיים מבחינתי, לא יכולתי לשאת את זה ואחרי כל שימוש זה נגמר מבחינתי וזה לא יהיה יותר, זה מאחורי ואין לי שום קשר לזה.
אני זוכר שמצאתי פעם איזה מגזין בדירות נטושות ליד הישיבה ופשוט בזתי בליבי למי ששם את זה שם, לא השתמשתי בזה, אבל אח"כ בלילה הייתי מאונן מהראש, פעם אוננתי בישיבה על סרטים שחבר הוריד לאיזה מחשב שאחראי על מצלמות האבטחה של הישיבה.
היה דיונים על הוצאת זרע לבטלה ואני הייתי משחק אותה פחות מתעניין ומשתתף כי זה הרי לא קשור אלי בכלל, בין אוננות לאוננות הייתי בז עד עמקי נפשי למי שמאונן.
בגירוש מגוש קטיף היה לי מאוד כיף בכל ההפגנות שבהם היו ים של בנות מתנחלות צנועות וחסודות שתאמו בדיוק את הפנטזיות שלי, לגמתי המון, אני זוכר שאחרי זה הייתי מסתכל המון בסרטים של הגירוש בהתמקדות בסרטים שבהם היו בנות שמצאו חן בעיני.
הייתי מדריך בבני עקיבא, לא הייתי מכין פעולות כי כשאני לבד בבית יש רק משהו אחד שאני יודע לעשות – לפתוח את המחשב או הטלוויזיה ולאונן, אני חושב שהיה כל כך הרבה דברים טובים שיכולתי לעשות אבל רוב הזמן הפנוי שלי הלך על אוננות.
פעם ראיתי איזה סרט עם תאווה, לא פורנו אבל זה לא כל כך משנה, אחותי הגדולה נכנסה לחדר וישר העברתי ערוץ, היא נכנסה עוד איזה פעמיים וכל פעם איך שהיא נכנסה העברתי ערוץ, קיצר היא קלטה אותי ודחפה לי פתק מתחת לדלת שכתוב בו "תשמור על עצמך"..., ליום הולדת שאחרי זה היא קנתה לי את ספר שמירת הברית של ברסלב...
בסוף השמינית, ההורים שלי הוציאו את הטלוויזיה מהבית בשעה טובה, אך אינטרנט פרוץ היה גם היה, הצלחתי לשכנע את ההורים שלי לשים 'רימון' אבל זה היה ממש בהתחלה של רימון והם היו ממש גרועים ותקעו את האינטרנט לגמרי אז ההורים שלי בטלו אותו – הרימון התפוצץ... אני זוכר שהתחננתי להורים שלי שיחזירו את זה והם לא הסכימו, אבא שלי אמר לי שאנחנו צריכים לדעת לשלוט בעצמנו בכח הרצון שלנו...
לפני שהלכתי לישיבה גבוהה שמרתי כל מיני תמונות של חברים מושאי תאווה מטיול משותף במעיין, כדי שיהיה לי חומר לפעול עליו, אך בנס אף פעם לא השתמשתי בישיבה, הייתי נקי שלושה שבועות, מגיע הביתה גולש שעות באינטרנט במוצ"ש ונופל, מאוד הצלחתי בישיבה, כדי לא להיות בסתירה כל כך קשה בחיים שלי הכחשתי את הנושא הזה לחלוטין ואחרי כל מוצ"ש כזה הייתי זורק הכל מאחורה נוסע לישיבה ושוכח, זהו אני לא עושה את זה יותר לעולם, אני צדיק, אני לומד תורה ברצינות, זה לא מתאים לי.
בין הזמנים היה בד"כ נוראי מהבחינה הזו של השימושים, היה לי חבר שהיה מוציא אותי בכוח לטיולים ושיפוצי מעיינות, אך אני מבחינתי היה לשבת כל בין הזמנים מול המחשב לראות סרטים ולאונן.
החלטתי להתחתן יחסית מוקדם, נפגשתי עם אשתי חודש והחלטנו להתחתן, מיד אחרי האירוסין התחלתי לחשוב שהיא לא מספיק יפה בשבילי, ואולי אני צריך לבטל את האירוסין, היתה תקופת אירוסין מאוד קשה, פחות משבועיים לפני החתונה אוננתי בסוכה על איזה סרט ביוטיוב, הרגשתי כ"כ גרוע, לא הבנתי מה עובר עלי! למה אני עושה את זה אפילו שאני הולך להתחתן עוד רגע, במבט לאחור הרגשתי אז חוסר שליטה מוחלט.
כמו כולם חשבתי שהחתונה תסיים את הנושא הזה של האוננות, אך בפנים ידעתי שזה לא נכון, ובאמת חודש וחצי אחרי החתונה הכנסנו אינטרנט הביתה ומאוד מהר התחלתי נואשות לחפש תאווה, זה היה רימון ברמה גבוהה, אז בזמן שאשתי ישנה אוננתי על תמונות של בנות באתרים של אולפנות דתיות...
בהמשך הגיעו פנטזיות על שכנות ועוד ועוד..בשנה הראשונה שיגעתי את אשתי, כל מפגש – נשיקה, כל שניה חיבוק, ליטוף עם קשר או בלי קשר למה שהיא מרגישה, כל צהריים הייתי מושך אותה לחיבוקים ונשיקות על הספה בסלון.
בצבא, הלכתי ליחידה קרבית שלא מתחשבת כל כך בנשואים לא הייתי הרבה בבית במשך שנה וכמה חודשים, אשתי אומרת שאפילו שהיה קשה, היה טוב מאוד שיצאתי מהבית והפסקתי לשגע אותה בקטע המיני, עד אז בכלל לא ראיתי בעיה בהתנהגות שלי.
בטירונות הייתי מאונן הרבה פחות כי הייתי בלחץ, ולא הייתה לי פניות לזה, פעם ב.. הייתי מפנטז על איזה מדריכת ירי, אפילו שהמדריכות האלה לא היו מתקרבות אלי כי ביקשתי שהן לא ידריכו אותי, כי אני הרי דוס טרור...אחר כך היו מדריכות שהסבירו לנו על כל מיני דברים, עד היום אני זוכר שפנטזתי הרבה על אחת מהן, אפילו שהן ניסו להיות מאוד נחמדות והייתי שומר על דיסטאנס מהן ולא נפתחתי איתם כמו שחיילים אחרים נפתחו.
באימון המתקדם היה שבוע אחד שעשינו שמירות באיזה מקום ואני זוכר שהייתי מאונן על עיתונים שם.
במבצעית הייתי לוקח אייפד של חבר כדי "לשחק" בו ומאונן על סרטים שהוא הוריד לשם, אני זוכר שהיה לנו מארבים של שתים עשרה שעות, עשינו תורנות שינה בצוות ובזמן של השינה, חברים שלי היו רואים סרטים באייפד, אני זוכר שמצד אחד הייתי נלחם ומחזיק כל המארב בלי להסתכל בסרטים אפילו שזה היה מול העיניים שלי!!, ואז שעה לפני היציאה הביתה הייתי מתגנב לוקח את האייפד ומאונן על הסרטים שם.
בשמירות הייתי מאונן על עיתונים שהיו פזורים בכל פינה, ואחר כך הייתי זורק אותם לפח ושופך עליהם מים כדי לא להשתמש בהם שוב, הייתי מפנטז הרבה על המשקי"ת ת"ש, שהיתה מושא תאווה די רציני, במבצעית כבר אוננתי די הרבה, על חשבון שעות שינה קריטיות.
פעם פעמיים גם אוננתי תוך כדי מארב בזמן שהיה תורי לישון.
באחד המבצעים של צה"ל הייתי באיזה חמ"ל, באורח פלא מצאתי שם חוברת מין באחת המגירות, ישר לקחתי אותה לשירותים ואוננתי, עם ישראל במלחמה ואני מאונן, דפוק בראש זה מה שחשבתי שאני!, היום אני יודע את זה רשמית...
גמרתי את הצבא, חזרתי לישיבה, הכנסנו אינטרנט עם רימון ברמה גבוהה, הייתי נופל בו על סרטים של דתיים, כל אישה היתה מושא תאווה, הייתי מפנטז, כל פעם שאשתי הורידה את הרמה של החסימה ושכחה להחזיר, הייתי קופץ על זה כמוצא שלל רב, היא היתה נרדמת ואני הייתי חוגג ביוטיוב מאושר.
היא היתה הולכת לעבוד כדי שאני אלמד תורה ואני הייתי מבזבז שעות מהסדר בוקר על המחשב עד שהייתי מואיל בטובי ללכת ללמוד עם החברותא שבור מרוסק ומלא ברגשות אשמה, הייתי שונא את עצמי.הייתי קם לילד בלילה מרגיע אותו והולך לאונן במחשב על מה שאפשר למצוא ברמה גבוהה של רימון, אתרים של צילום חתונות או על תמונות של חברות של אשתי מהאלבום של החתונה, אשתי הייתה מנסה לחזור לאתרים שהיא הייתה בהם דרך ההיסטוריה ולמרבה הפלא ימים שלמים היו מחוקים שם...
כמה פעמים היא התעוררה לשירותים או לילד באמצע הלילה וראתה אותי יושב מול המחשב עם קובץ וורד ריק, כאילו עכשיו אני מתחיל לערוך איזו עבודה חשובה...
כל ערב היא הייתה מתחננת אלי – "בא לישון, אל תלך לישון מאוחר, אתה תהיה גמור מחר! עייף ועצבני" ואני הייתי מתעצבן ודווקא הייתי אומר לה שעכשיו אני לא יכול ללכת לישון כי אני רוצה רק לראות עוד משהו קטן, היא הייתה נשפכת ונרדמת בשנייה ואני הייתי נכנס לתוך שעה לפחות של גלישה ואוננות.כל הזמן הזה הייתי כמובן בטוח שהיא לא יודעת כלום...
למפרע התברר שהיא הבינה שיש כאן משהו ושיש לי איזה בעיה והתמודדות עם הנושא הזה באינטרנט, אבל היא החליטה שהיא לא מתערבת לי כי זה עניין שלי, והיא לא חקרה והתעמקה בעניין הזה יותר מידי.
יש לי הרבה שכנות שהן מושאי תאווה גדולים שלי, היו כמה פעמים שחשבתי על זה שאשתי לא רזה כמותן, חשבתי לעצמי שאולי אתגרש ממנה ואני אלך לבחור לעצמי סוף סוף אישה יפה, כשהבנתי שזה לא מעשי והחיים שלי יהיו רק יותר גרועים, רציתי למות!, לא הבנתי למה נגזר עלי לפנטז כל הזמן על נשים אחרות, הפיצוי היחיד היה אוננות באינטרנט.
כל פעם שהייתי נפגש באחת מהן, במכולת, בגן השעשועים, בדרך למעון ולגן וסתם ברחוב – הייתי הולך אח"כ לפצות את עצמי באינטרנט.
הלו"ז שלי התחיל להיות עמוס, אבל התאווה לא ויתרה על שלה, הייתי הולך להעביר שיעור לנערים, מדבר איתם בהתלהבות אמתית על כמה רע יש באינטרנט פרוץ וכו', חוזר הביתה מאונן חצי שעה וממשיך לכולל, גמור מעייפות מהלילה הקודם שגם ממנו נגזלה חצי שעה – שעה של אוננות.הייתי מגיע מיום מוצלח של לימוד תורה, מותש ועייף, לא חושב בכלל על האופציה של אוננות, וברגע שהייתי רואה שאשתי ישנה ויש לי אפשרות לגלוש באינטרנט – הייתי פותח אותו ומאונן שעה, לא הבנתי מה נסגר איתי ומאיפה זה בא לי, פעם הסתכלתי בתמונות של נשים תוך כדי שיעור תנ"ך.
לפעמים הייתי הולך לישון כמו ילד טוב בלי שום כוונות זדון ואפילו חשבתי על זה שאני הולך לישון מוקדם כדי לא ליפול, ואז הייתי קם לשירותים באמצע הלילה ומיד אח"כ פותח את האינטרנט ונופל.
פעם אשתי עשתה איזה משהו בחדר הפנימי, ואני בסלון מאונן על איזה סרט של אנשים מתנשקים, כל רגע היא יכלה להגיח מעבר לקיר בלי שאשים לב ולתפוס אותי עם היד במכנסיים סוגר מהר את האינטרנט, וזה לא מנע ממני להמשיך, חוסר שפיות...,
כמה פעמים אוננתי במקלחת שממש צמודה לחדר השינה כי הצלחתי לקלוט שם וויפיי מהשכנים, כך שברגע שאשתי תתעורר מאיזה ילד שבוכה או מכל סיבה אחרת – היא תתפוס אותי בורח עם מחשב מהמקלחת...
הייתי אחד האברכים המצליחים וזה היה סתירה פנימית מטורפת שפשוט הדחקתי, אבל זה נהיה יותר ויותר קשה, פעם אוננתי כשהילד שלי אוכל מאחורי וכל פעם שהוא מסתובב לראות מה אני עושה מזערתי את הדף.זו היתה הרגשה קשה מאוד שאני הורס גם לו את החיים.כ"כ הרבה פעמים ניסיתי להפסיק!, כמה פעמים הבטחתי לעצמי שאני לא נכנס יותר סתם לאינטרנט, לא נכנס יותר לאינטרנט לבד, כמה פעמים ביקשתי מאשתי לשנות את הקוד שהיא גלתה לי לצורך כזה או אחר, ומיד כשהתאפשר לי מצאתי פרצה בהגדרות או שגיליתי את הקוד מחדש וגלשתי שוב.
בשלב כל שהוא החלטנו שמעשר בלילה הרימון יחסום את האינטרנט לחלוטין, כדי שלא נמרח עליו עד מאוחר, כאילו הבעיה היחידה הייתה מריחת הזמן על המחשב..., זה היה די יעיל כי בהרבה מהזמנים המועדים לפורענות לא היה לי אינטרנט, עד שבמאמץ ובדרך לא דרך הצלחתי למשוך כבל מהשכנים שבלילה משום מה הרימון שלהם רק על רמה בסיסית, הכבל הגיע עד גבוה בשירותים ולא הצליח להתחבר לרווטר, ולכן מצאתי את עצמי עומד על האסלה בשירותים כדי לחבר את המחשב לכבל, ובאקורדינציה מרשימה מניח את המחשב על יד אחת וביד השנייה מאונן, חוסר שפיות...
לאחרונה היה איזה מצב שהייתי אחרי כמה ימים שלא ישנתי בהם מספיק והייתי מאוד עייף, הגעתי מסדר ערב עייף מת, צריך לישון, אך כמובן שהראש החולה שלי התעורר והחלטתי שאני רוצה להשתמש, לא הלך לי כי אשתי עבדה על המחשב, אז הלכתי לישון, אשתי הלכה לישון גם היא. אחרי חצי שעה הבת שלנו התעוררה, הרמתי אותה והרגעתי אותה תוך חמש דקות, לא חזרתי לישון הלכתי למחשב ואפילו שנשארו לי רק ארבע שעות לישון, אוננתי שעה מול המחשב בסרטונים של יוטיוב, אמרתי לעצמי שלא נורא כי למחרת בבוקר יש לי שעה פנויה ואני אשלים אז את השינה של השעה הזאת, כמובן שמיד אחרי ששמתי את הילדים במסגרות, חזרתי הביתה ובאופן טבעי הלכתי למחשב לאונן במקום לישון, והתחלתי את העבודה גמור אבל גמור מעייפות.הרגשתי כל כך חסר אונים מול התאווה שהיא לא נותנת לי לישון את השעות שאני כל כך חייב! היא משגעת אותי ובעצם אין לי בחירה ואני חייב לעשות את מה שהיא אומרת לי!, אני ממש מזיק לעצמי.
הייתי חסר אונים גם מול אינטרנט, מבזבז שעות גם על כתבות וסדרות שפחות קשורות לתאווה, ים של זמן שאני זורק לפח, זה תמיד היה כך, חוסר אונים מול אוכל, כל הזמן חייב להעסיק את הפה שלי במשהו, כל ליל שבת אני אוכל מלא שטויות אחרי הסעודה ובאופן קבוע הולך לישון וקם עם כאב בטן – כבר שנים.חוסר השפיות שלי התבטא גם בלימוד בחברותא, אם לא מבינים אותי או שאני לא מבין אחרים אני יכול לפעמים לצאת מהכלים ולצעוק עליו כמו משוגע את מה שאני חושב.
התחלתי להיות מאוד עצבני על הילדים, כל פעם שהם לא שתפו פעולה הייתי מתחיל להשתגע, למשוך באף בחוזקה ולפעמים גם לצעוק לאיים עליהם ואף לתפוס אותם בכעס, הייתי חסר סבלנות מול אשתי, היא שמה לב לזה ואמרה שהיא לא הכירה אותי ככה.
הגעתי לפורום של שמור עיניך לפני שנה וחצי, התלהבתי מאוד, שלושה חודשים לא מעדתי באינטרנט אפילו, התחייבתי שעל כל פעם שאכנס לאינטרנט לבד ללא סיבה מוצדקת של צורך דחוף כזה או אחר – אתרום מאתיים שקל לצדקה, אמרו לי שאחרי שלושה חודשים האובססיה נחלשת, אני זוכר שבתחילת השלושה חודשים הללו הפסקתי לאונן באנטרנט ונזכרתי פתאום שאני יכול לפנטז מהראש, תוך כדי חברותא בין ש"ך לט"ז כשהחברותא הולך להכין קפה אני מפנטז על מושא תאווה מספר אחת שעלתה אליי לאוטו יום קודם ומקשה את עצמי לגמרי, אח"כ הפסקתי גם עם זה אבל מיד כשנגמרו השלושה חודשים התחברתי עם המחשב הנייד לאינטרנט עם רימון ברמה נמוכה יחסית ואוננתי על תמונות של שחקניות בהוליווד,
מאז הייתי בתקופות נקיות של שבוע שבועיים – גג חודש, אחרי כל שימוש תרמתי את הכסף, התייאשתי מהפורום.לפני חצי שנה, אחרי פעם אחת שצעקתי על הילד שלי כמו איזה ערס, אשתי אמרה שהיא לא מוכנה יותר ושאני חייב לטפל בעצמי, אמרתי לה שאני יודע מה אני צריך לעשות אבל בתנאי שהיא לא שואלת שאלות ונותנת לי פרטיות, היא הסכימה כמובן.
דרך חבר מפורום שמור עיניך (אור בקצה המנהרה) שעזר לי - התחלתי להיכנס לקבוצות טלפוניות, השגתי ספונסר איכותי ורציני שלא מתבייש לדרוש ממני, התחלתי לעשות כתיבה, קריאה ותפילה כל בוקר, ואפילו הגעתי לשני קבוצות חיות של שמור עיניך, הייתי בשוק, ברחתי משם, אמרתי לעצמי שאני לא רוצה להיות חלק מכל האנשים המסכנים והחולים הללו, אני כבר אסתדר לבד, לא חוזר לשם, חוץ מזה הנסיעות מאוד קשות לי, אמרתי לספונסר שבגלל שאני גר כ"כ רחוק אני יכול להגיע לקבוצה בקושי פעם בחודש, זה גם ביטול תורה, וזה קשה לאשתי, וכו' וכו' סיבות באמת מוצדקות, בהתחלה הוא בלע את זה אבל אחרי שנפלתי שוב ושוב הוא הסביר לי שפחות מקבוצה בשבוע אין מה לדבר בכלל ושאם הייתי צריך דיאליזה פעם בשבוע לא הייתי מספר על כל הקשיים האלה וברור שהייתי נוסע.אחרי עוד איזה נפילה הבנתי שאין לי ברירה אחרת והתחלתי להגיע לקבוצות של SA.
בהתחלה נבהלתי מכמות האנשים, אבל די מהר הבנתי שדווקא בכמויות הללו יש את ההחלמה ואת הפתרון שאני צריך.הייתי באורות, היה ממש טוב, בקבוצה הראשונה שהשתתפתי בה, היה מסר לחבר חדש מאחד החברים ומאד התחברתי לסבל שלו.
יום אחרי זה הייתי כל היום בבית עם אינטרנט, לא עשיתי שום פעולות ונפלתי, המשכתי להגיע, אומרים שמומלץ להגיע שש פעמים ואז להחליט אם להצטרף, אספתי הרבה טלפונים של חברים, התחלתי לעשות עוד טלפונים יומיים חוץ מהטלפון הקבוע לספונסר, לקח לי הרבה זמן ללמוד לפתוח מעגלים בזמנים מועדים לשימוש.
הבנתי שיש לי כמה זמנים שאני פשוט לא יכול להתמודד איתם לבד ואני חייב להתחבר לעזרה חיצונית לי, גיליתי שאני יכול להתמודד בעזרת חברים, יש פתרון, אני חייב לצאת מעצמי, לוותר, להוציא את התאווה החוצה ולהמיס אותה באור השמש, אני מתחיל לקבל בשלווה את העובדה שזה מה שאני – פשוט מכור, זה המצב.
אם אני רואה שכנה יפה אין לי שום בחירה האם להסתכל או לא, אבל אני כן יכול להודות מול חבר או מול אלוקים בחוסר האונים המוחלט שלי מול התאווה, ולוותר עליה, לא להילחם כי היא תמיד תנצח אותי אם אלוקים לא יעשה לי את העבודה וייקח אותה ממני, העיקר לא להתמודד לבד.
פתאום אחרי שהסכמתי לסבול את התאווה מבלי להשתמש ובמקום זאת לחלוק את הסבל עם חברים אחרים – שמתי לב שאשתי מאוד, אבל מאוד יפה.באמת, לפעמים אני פשוט מהופנט ממנה וזה משהו שאני לא זוכר שהרגשתי לפני שהגעתי לתכנית של 12 הצעדים. זו פשוט מתנה ענקית שאלוקים נתן לי!. לפני כן פשוט לא יכולתי לראות את היופי שלה כי תמיד חיפשתי עוד, חיפשתי את האסור. את המרגש והמסעיר. ולא את הטוב הפשוט שה' החליט לתת לי כרגע.
מבחינתי עיקר העניין שאפשר לי לעלות על דרך ולטפל בעצמי זו ההפנמה שיש לי בעיה של התמכרות לתאווה – וזה בסדר. אני עדיין צדיק. באמת. אני עושה מבחני רבנות, מלמד תורה, ולומד אמונה ופנימיות. אבל בתחום הזה אין לי שליטה לבד ואני חייב את העזרה של אלוקים. איך אני מקבל אותה? דרך חיבור חי לחברים. בטלפונים יומיומיים ובקבוצות שבועיות. הכרת הבעיה היא חצי מהפתרון ואולי אף יותר מכך!די להכחשה! יש לי בעיה ואני צריך לתת לה את הכבוד שלה, את הפעולות שהיא דורשת כדי לטפל בה. ככל שאני מקבל את ההתמכרות שלי – כך אני נקי יותר ומצליח לטפל בבעיה שלי – מה שמאפשר לי לחיות החיים שלי – חיי הקודש והתורה. אך זה בא רק על בסיס הטיפול של התכנית. דרך ארץ קדמה לתורה.
די מהר הבנתי שאני צריך לספר לאשתי, מאוד רציתי לשתף אותה בחוויות הנפלאות שאני חווה כאן, מאוד רציתי לחיות איתה בכנות, אלא שלא רציתי לעשות פעולה כזו להטיל פצצה לתוך החיים שלה בלי בקרה, התייעצתי עם חברים וותיקים נשואים, הבנתי שאני צריך להמתין כדי לעלות על דרך של נקיות ופיכחון, להתבסס קצת בתכנית ולחוות החלמה ולספר לה מתוך מקום של בריאות, חיכיתי כמה חודשים, היא השתגעה שאני נוסע לשום מקום והיא לא יודעת מה הסיפור, שיש לי עולם שלם של אני משתף אך ורק בטלפונים וקבוצות נסתרות מחוץ לבית והיא ממודרת מזה לחלוטין.
היא הקריבה בשביל זה השכבה של הילדים שלנו לבד, לא פשוט, בהחלטה משותפת עם חבר ותיק – לא על דעת עצמי – ישבתי איתה באיזה ליל שבת אצל ההורים שלי (שלא יהיה לאן לברוח...), זה היה מפחיד, אבל הבנתי שאלוקים זיכה אותי באישה שלא הערכתי את אנושיותה ובגרותה כראוי, היא הבינה אותי וקבלה את הסיפור שלי, ואף הביעה הערכה לנכונות שלי להשתנות, ולאומץ שלי להיות כנה כלפיה וכלפי החברים, זה רק קירב בינינו, יש לנו מן הסתם עוד התמודדויות ואתגרים, אך זה עולם אחר של שחרור וחופש.אני מרגיש שאני מתחיל לחפור ביסודות שדוחפים אותי לתאווה, לטפל בפגמי האופי שלי בצורה מסודרת, התחלתי לגלות שלא כל העולם נגדי, גיליתי שלפעמים ילדים קטנים מתנהגים כמו ילדים קטנים – וזה בסדר.. גליתי שאם קשה לאשתי זה בסדר וכל עוד אין לי דרך מעשית לעזור לה – אני צריך לקבל בשלווה את הדברים שאין ביכולתי לשנותם.
אני מתחיל להבין שאני עושה את הפעולות בתור חלק בלתי נפרד מהיום יום שלי, אני עושה אותם כי אני רוצה לטפל בעצמי ולא כדי לרצות את אשתי ולכן היא לא צריכה לדעת יותר מידי מהעניין ואני לא רץ לספר לה על כל הצלחה שיש לי, זה לא כ"כ עניינה.
התחילו לקרות ניסים וראיתי איך אלוקים שומר אותי נקי לפעמים נגד כל הסיכויים, ראיתי איך פתיחת מעגל (טלפון לחבר לפני זמנים מועדים לנפילה/מעידה) מרגיעה אותי ומוציאה אותי מהאובססיה שתקפה אותי.אני רוצה להתקדם בתכנית הרוחנית, לתקן את פגמי האופי, להמשיך לבא, בחדרים - ההרגשה היא של שחרור וכנות, קבלה ואהבה, סוף סוף המקום היחיד שמבין אותי באמת, שמקבל אותי על אף כל הפגמים שלי, שאני יכול לספר בו על נפילה או מעידה, ולשמוע שאוהבים אותי!
אני רוצה להודות בראש ובראשונה לאלוקים שעשה לי נס והביא אותי לתכנית ולחדרים, יש כל כך הרבה אנשים שסובלים כמוני ועוד לא מצאו את דרכם לתכנית, זה לא ברור מאליו כלל, תודה ממש גדולה לאשתי שתומכת ומאפשרת ומבינה, תודה ענקית לספונסר שלי שמלווה אותי במסירות יודע להבין את המצב המורכב שלי מצד אחד ויודע לדרוש ממני ולהיכנס בי מתי שצריך, תודה ממש לכל החברים בקבוצה הזאת, אתם חלק בלתי נפרד מההחלמה, ואני כל כך אוהב לבא לכאן בזכותכם!!.אני מתפלל לאלוקים בנכחותכם לשלווה אמתית פנימית, ושנזכה כולנו לשאת את הבשורה לכל מי שזקוק לה, ושנזכה לעשות את רצונו באמת!
