אני חושב שהסיבה שהגעתי לאן שהגעתי נובעת מהבדידות שאני לא משתף וגם שאני ביישן כדי שיהיו לי חברים שידעו יותר מדי עליי, אז החלטתי שאולי פה משהו מעוניין לדבר איתי בצורה אנונימית לאו דווקא על התאווה אלא יותר סתם על החיים, כמו מה עבר עליי או עליך היום, או איך בלימודים ומשם נוכל להתקדם לנושאים שאני יותר מפחד לפתוח. מקווה שמישהו שם שמרגיש כמוני יימצא אותי ונוכל לדבר.

מעניין. נראה לי שיש לך תובנות טובות.
דרך אגב, בקבוצות או עם חברים לא מדברים רק על מין-פורנו-תאווה (למען האמת גם מתוך 12 הצעדים (תוכנית גמילה להתמכרויות) רק הצעד הראשון מזכיר את התאווה - ורק החצי הראשון שלו...) הרבה פעמים אפשר לשמוע שיתופים  כמו "אשתי עשתה כך וכך" או "X עצבן אותי" וכו'.
אומרים שהתאווה היא הפיתרון. לא הבעיה. היא הפיתרון למתי שאני מרגיש מאוכזב, בודד, כועס, משועמם...
אבל כשמשתפים מישהו אחר על הרגשות האלה, אולי אפשר יותר להשתחרר מהם...

בהצלחה

מציע שתי הצעות מאוד כלליות, וזה לחלוטין בלי להכיר אותך
1) תחפש בעצמך משהו שאתה כן טוב בו, לא ביחס לאחרים, אלא תכונה או מעשה שטוב לך איתו. תתמקד בו כדי לראות את הצדדים החיוביים שבך.
2) במעגל הקרוב אליך - שכנים/עבודה/לימודים או סתם אנשים שאתה פוגש ביום יום, תחייך חיוך כצת יותר גדול (אפילו אם מאולץ) כשאתה פוגש אותם. אם אתם אומרים שלום תוסיף גם "מה נשמע". ברור שלא יזרום, אבל גם שיחה עם מישהו אנונימי מהאתר לא תזרום, אז כדאי להתאמן על אנשים בסביבה.

לדעתי הלגמרי לא מקצועית פעולות כאלו יכולות להוביל לאט לאט לירידה בהרגשת הבדידות שלדבריך אתה כ"כ סובל ממנה.

שלום פרנסיס בראדלי
אני מאוד מקוה שאני מבין אותך נכון, תרגיש חופשי לומר לי אם טעיתי (מידי פעם זה קורה לי ).
הבדידות שלך גורם לך לנפילות ולקשיים עם תאוה. אתה מבין שהתאוה הוא תוצאה של דברים נפשיים עמוקים יותר, ולכן אתה מחפש מישהו שיבין אותך, ויוכל לעזור לך להיפתח בכללי, ומימילא זה יעזור אם ההיתמודדות לתאוה. ובגלל שלא נעים לך להיחסף, אתה מחפש כאן מישהו בצורה אנונימית.
אם הבנתי נכון, אני מוכן להציע את עצמי לדבר איתך, ולהקשיב בשמחה. אבל אני חייב לומר שאני לא במצב שלך בדיוק. אני נשוי ולא מרגיש בודד.מה שגרר אותי לתאוה בהתחלה, היה בדידות. אבל בנוסף היה לי עצבים, והרגשתי לא בטוח מהתעללוית פיזיות ונפשיות שעברתי. היום אני ממש לא במקום שהייתי נפשית ברוך ה'. אבל בכל זאת יש לי צלקות ואני מכור לתאוה, אני מודה אחרי הרבה זמן שאני מנסה להפסיק. אני לא מהחברה שנקיים הרבה זמן, ואני לא יכול להיות ספונסר (מיעץ מכל סוג). אבל אני שמח להיות בקשר אנונימי.
אז בקיצור אני מוכן בלי שתיחסף אם אתה רוצה

בהצלחה!

מצטער שנעלמתי ( לצערי זה קורה לי הרבה). עכשיו חשבתי קצת יותר על הנושא ואני לא חושב שהבדידות היא הגורם העיקרי. אני נראה לי שזאת התמכרות וכמו בכל התמכרות צריך מישהו לשתף, ואני קצת ביישן, זה לא שאני בודד זה שאני מפחד לשתף את חברים שלי בדברים אישיים (אולי זו גם סוג של בדידות) בינתיים אני לא מוצא את עצמי באיך להיגמל

אולי אתה רוצה לשתף אנשים כמוני שמכורים גם כן לתאווה.
הגעתי לכאן לפני 785 יום, ומיד הצטרפתי לקבוצה חיה של מכורים שצועדים יחד בדרך 12 הצעדים.
מאז בחסד אלוקים אני נקי.