האמת הסיפור שלי טיפה שונה מחלק מהח'ברה כאן, אני כ"כ מאמין בתיקון וכ"כ לא מיואש מעצמי עד כדי שבמובן מסוים אני לא מוצא עניין להפסיק כלומר כמובן שאני יודע שזה אסור וכואב לי מאוד על כל נפילה, אבל כל נפילה נתפסת אצלי כמשהו חיצוני שלא בהכרח קשור אלי משהו חד פעמי שלא קשור לנפש הכוללת שלי. אני לא חש חיים כפולים אני חושב שבכול המצבים (גם כשאני נופל) אני עדיין מי שאני אדם ירא שמים שיש לו נסיונות לפעמים קשים יותר לפעמים קשים פחות. אבל הכל זה ניסיונות ואם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן.
לכן אני גם לא מגדיר את עצמי כמכור, - אני לא מכור!- אני מועד נופל אבל עדיין בעניינים
אני עדיין רווק ואני ממש מאמין שכאשר אתחתן הכל יהיה תותים, כן מבהיל אותי כאשר אני קורא על אברכים או נשואים, זה נשמע לי לא הגיוני ובילתי נתפס למה אדם שיש לו אישה יפול למה הוא צריך את זה יש לו אישה והם יכולים להיות ביחד. יש לו לאן לנטב את הכוח הזה - בעוד אני הרווק אין לי לאן להוציא את זה ולכן מעידה קטנה פה ושם לא מרגישה לי כ"כ קריטית ואפילו לגיטימית.

אין בכוונתי לנסות להחליש את ידכם, אני גם כאן גם לי יש בעיה אני מודה אבל פשוט בעיה קצת שונה.
אשמח לעזרה, סיפורים אישים וכו' לא הפחדות אלה סיפורים כנים שיעירו ויעוררו.
​תודה!

גם אצלי היו שלבים בהם הנפילות נתפסו כמשהו חיצוני לי.
אבל כשזה המשיך אחרי החתונה, זה כל כך חד, ברור וכואב, שלא יכולתי להמשיך לשקר לעצמי.

לגבי מה שכתבת שנשואים לא צריכים כי יש להם לאן לנתב את זה -
אם אתה צופה בפורנוגרפיה (אם לא, כמובן, אל תתחיל),
אני מציע לך לצפות במשך שנה (בזמן נפילות) רק ב"כוכבת" אחת מסוימת,
ולראות - האם לא מתעורר אצלך צורך "לגוון", האם אתה יכול להסתפק רק באשה אחת.

תודה!
הברת נקודה מסוימת, ואיך באמת מתמודדים עם זה?

בוקר טוב חבר,
אם אפשר לשאול, במה מתבטאות הנפילות אצלך ומה זמן זה כבר נמשך (באופן חד פעמי..)?

שלום אח יקר
מכיר מקרוב את תחושותיך,
שאם ארצה באמת אפסיק.

קשה לתת אבחון דרך הפורום, עד כמה אתה באמת מכור או רק חוטא,
אנסה לשתף אותך מניסיוני,
בתור בחור הייתי נופל לפעמים אחרי כמה ימים של ניקיון, כי הרגשתי שיש לי צורך פיזי לבצע את זה, כמיהה לחוות פורקן והנאה, קצת כמו תחושת רעב אחרי צום,
אבל אני הייתי נעזר באוננות גם בשביל להתמודד עם קשיים בחיים, זה היה המפלט שלי, היום אני יודע שזאת הסיבה שחזרתי לזה אחרי הנישואין.
זה מילא בחיי תפקיד הרבה מעבר לצורך הבסיסי והטבעי, זה עזר לי לאזן את נפשי הכואבת והסוערת.

תנסה לכתוב על דף את תחושותיך, למה אתה נופל, מה זה גורם לך להרגיש, מתי אתה מוצא את עצמך משתוקק לזה, 
תקרא את המדריך של האתר - לחץ להורדת המדריך
הוא כתוב בצורה הדרגתית, ייתכן בהחלט שתצליח להפסיק בלי 12 הצעדים.
בכל דרך שתבחר, אשמח לקרוא מה עוזר לך להתמודד ולנצח.


מאחל לך הצלחה רבה בכל דרך שתביא אותך לדבקות באבינו אוהבינו.
יום טוב אח יקר.

שלום בן שמואל! ברוך הבא! 

כמוך כמוני, רווק.
מה שעזר לי לאבחן את עצמי זה מדריך (שאני לא מוצא אותו כרגע) שגרם לי להבין שאצלי לפחות, אני לא יודע לגביך,התאווה היא לא לאונן בכלל! ההיפך! אני מתאכזב כשזה נגמר! התאווה היא לדמיין ולפנטז. 
אם כשאני מחפש תאווה אני לא מסתפק בבחורה יפה אחת אלא קופץ מסרט אחד לאחר וצריך לגוון כל הזמן, מה יגרום לי להסתפק באשתי?! 
בנוסף הרגעים שבהם היו הנפילות המטורפות, היו הרגעים שבהם היה לי קשיים במציאות. 
ככה שהתברר לי שהתאווה משמשת אותי לפתרון (לא אמיתי) לקשיים בחיים.
מה ישתנה אחרי החתונה?! להיפך! יהיו רק יותר קשיים(בעז"ה)! 

זה לגביי, עליך אני לא יודע.
מעריך אותך שכתבת פה! 
מאחל לך רק טוב בעז"ה. 
 

שלום בן שמואל
אני גם כן תמהתי אם אני מכור או לא. למרות שאני נשוי.
פורנו היה אצלי ענין שהיה תחת שליטה יחסית.
זה היה כיף, אבל לא הייתי חייב את זה.
אבל אוננות היה אצלי דבר שלא יכולתי בלעדיו מאז שהייתי בן 15.
פשוט הייתי מאונן כל יום, יומיים, או פעם בשבוע לפעמים.
ניסיתי להפסיק בתור רווק, ולא הלך לי.
חשבתי שבתור נשוי יהיה יותר קל, אבל התברר לי ההפך.
בתור נשוי, נהיה לי הרבה יותר קשה מהרווקות.
נהיה לי פנטזיות חדשות בראש, ואישתי לא יכלה להשביע אותם.
לא ציפית לאדם עם רגשות משלה בפנטזיות שלי, או לזה שלא יהיה לה חשק כשלי יש.
ניסיתי להפסיק לאונן ולא הצלחתי, לכן אני מוכן ליקרוא לעצמי מכור, ולעבוד את התוכנית 12 הצעדים כדי להפסיק.
אולי אני לא מכור, אבל אני לא יכול להפסיק לבד, לא נשוי ולא רווק.
אם אתה יכול להפסיק לבד, בבקשה.
אבל אם נימאס לך, ואתה לא יכול להפסיק לבד, אני ממליץ לנסות לפני שאתה נשוי עם עזרה מבחוץ.
זה אפשרי, גם לרווק (אולי ק"ו לרווק).
בהצלחה

או הרהורים או הסתכלויות. אין זמן כי זה לא יומ יומי ב"ה יש תקופות קשות יותר ויש תקופות קלות יותר. התקופות הקלות יותר הם ממש קלות בלי כלום. כאשר אני בישיבה לרוב העסק יותר קל, משמעותית ובבית עם המחשב הפתוח יותר קשה
האמת מאוד תלוי במצב הנפשי

פנימה - מסכים באמת זה לפעמים בגלל מצב נפשי ירוד, באסה ומקום לשחרר או סתם חוסר מעש.
הירורים עולים לי בעיקר לפני שאני הולך לישון שאין לי מה לעשות עם המחשבות שלי אז אני מגיע לשם
צפיה בסרטים קורה לפעמים רק כשאני בבית אני מרגיש לחץ בכל הגוף כאילו אין באמת בחירה, מנתח בראש את כל הסיבות למה זה אסור והפגיעות העתידיות שיהיו לי ומתפלל מבקש סליחה ופונה לצפיה.
התחלתי עם התוכנית זה די אדיר! אני במקביל שומע שיחות שמדברות על זוגיות נכונה {מסכים ושמירת הברית של הרב דוקוב, יצר המין של הרב לונדין} זה ממש אוזר זה נותן הסתכלות של קדושה על כל הסיפור ולא רק טומאה וחטא ואז אני לפעמים לא רוצה לצפות בסרטים מצד האהבה כלומר מיראת הרוממות מרוב שאני יודע כמה הנושא הזה קדוש אני לא רוצה לחלל אותו
למה אבא-  תקרא מה שכתבתי למעלה, צודק העלת נקודה גם אצלי זה הרבה פעמים בריחה מהחיים ואני ממש מתבאס שנגמר לפעמים עולה לי מחשבה {וואי חבל שהספקתי כ"כ קצת} זה מפחיד לחושב על זה שזה יממשיך אח":כ אני חושב שעיסוק בזה במחשה של קדושה ולא חסימה יכולה מאוד לעזור לי זה עוזר...
תגידו, מעניין אותי ממש - אתם מרגשים שהכתיבה כאן עוזרת לכם? אני מרגיש קצת שהיא דווקא משאירה אותי בזה גורמת להתעסק בזה יותר, אני ממשיך עם זה וזורם כי באמת זה משהו שלא ניסיתי. אבל אתם כבר כאן.
זה באמת עוזר??

עוזר לי

שלום חבר יקר.
אני נשוי פלוס ילדים. ונשוי מעל שש שנים.
אחרי החתונה באמת הייתה לי תקופה של רגיעה ארוכה מאוד יחסית (מעל שלוש שנים) ואז הייתה לי נפיל, שהתחילה מתוך תסכול של חוסר הצלחה במשהו, ועוד חוסר ועוד חוסר ואז הגעתי למצב של נפילה ועוד נפילה ואז ממש נפילה כל שבוע שבועיים. אני חושב שיש הבדל מאוד מהותי בין היחס שלי לתאווה כאשר אני נופל במחשב, ובין היחס שלי לקשר פיזי עם אשתי. הקשר עם אשתי כשמו כן הוא זה קשר זזה חיבור. הזמנים הכי טובים שלו זה כאשר זה בא מתוך אהבה מתוך כבוד, מתוך שיח משותף שיוצר אהבה ועוד חיבור ולבסוף זה מתבטא גם במעשה המצווה, ואז ממש אני חש איך זה מחבר בנינו יותר. ואילו במקרה של תאווה מול מחשב או מול תמונה שמעוורת את זה. זה מעשה של ניתוק, של התכנסות בתוך עצמי בתוך התחושות הרעות שלי וניסיון לחטוף מהעולם ניסיון לקחת מהעולם מתוך שנאה וגועל מהעולם. (לא בכדי שהרבה מאתרי הזימה מציגים השפלה של הנשים, בצורה נוראית, וגם המילים שמתייחסים למעשה הזה בעולם התאוותני הם מילים בוטות שמשפילות את האישה)  שזה ממש לא יוצר חיבור ואהבה. אז צריך להבין שזה פשוט שתי תנועות שונות של הנפש, זה לא אותה תנועה. ממילא ההתמודדות עם התאווה בצורה הרעה הזו צריכה תיקון ושיפור, גם ולעיתים יותר לאחר החתונה.
מקווה שעזרתי. רק טוב ומקווה שתצליח בדרכך

בן שמואל!!!
מתחבר מאוד!!!!!!! לשאלות שלך
שהייתי בחור זה היה הגישה שלי ואכן חשבתי שאחרי החתונה זה מסתדר..... צר לי לאכזבך אבל אם זה עמוק בפנים אז יש סיכוי שזה אפ' יגבר.......
אם תרצה תוכל לעיין בשרשור שלי ביומני מסע תחת הכותרת "להיות או לחדול...." אשמח מאוד אם תגיב שם לנקודות שהעליתי שם...... נראה לי שנגעתי בכמה נקודות שאתה שואל.......
דרך אגב הספקות שלך הם נורמליים לחלוטין וטוב שאתה נוגע בהם עכשיו ולא עוד שנה 
לגבי האם זה יותר מזיק מאשר מועיל הכתיבה בפורום..... נקודה נכונה אצלי זה עוזר לחדד לעצמי אפילו נושאים מורכבים אבל קח בחשבון שזה אפשרות יפה לעצמך לסגת מהרעיון של הטיפול העצמי שקשה לאין ערוך בטווח הקצר מאשר להגיד לעצמי אני לא מכור ולא זקוק למשהו אופססיבי כי זה סה"כ פעילות יצרית עצמית.....

מי שצורך תאווה - הזוגיות יכול להוות מקום מסוכן...
מי שצורך אהבה - הזוגיות זה דבר נפלא, מחבר, ממש מתנה...