האמת שממש ממש לא התכוונתי בכלל לתרופות שאתה מדבר עליהן, אבל קצת צורמת לי הקפיצה שלך כל פעם שמזכירים את פסיכיאטר או תרופות כאלו.

יש לי חבר שהיה ברכב וכל יושביו נהרגו כי הם היו חגורים בחגורת בטיחות והוא היחיד שניצל כי לא היה חגור ואף החוצה מהחלון. כל פעם שמזכירים חגורת בטיחות הוא משתגע, אבל בתכל'ס, אני ממשיך לחגור חגורת בטיחות כי זה הציל אין ספור אנשים, לאין ערוך יותר ממספר האנשים שזה הרג.

נכון, יש גם ניתוחים שמסתבכים ואנשים מתים, וכך גם בפסיכיאטריה, אבל ההחרמה של כל הרפואה היא טפשית להחריד, וכמובן שכאשר צריך תרופות פיזיות (לא במקרה הזה) - אז צריך לשמוע לרפוא ולקחת את התרופה למרות הסיכון.

אני לא מבין למה אתם מדברים על תרופות וכו'..
גם אני נמשך לבנים (וגם לבנות ב"ה), ואין לי בעיה להמשיך לחיות ככה, כי זה לא יפריע ממני להקים משפחה.
פותח האשכול הוא בן אדם נשוי עם ילדים, המסקנה היא שהנטיה שלו ב"ה לא הפריעה להקמת משפחה.

השאלה המרכזית היא, לאיזה דברים הנטיה הזאת גורמת לך ואיך זה משפיעה אליך?.. אחרי שתספר לנו אולי יהיה אפשר לעזור יותר..

אני לא מבין בתחום פסיכיאטריה, אבל נראה לי שתרופות במצב כזה זה למקרים קיצונים, ואני חוזר שוב וומדגיש: נראה לי.. לא בטוח :-[

              שלום חברים תרשו לי להגיב משהו ברשותכם                                                                                                                                                                לא כ"כ מהר לוקחים תרופות . צריך להיות במצב מאוד קיצוני . מטורף בשביל לקחת איזה תרופה .  מה שאני יודע וזה מנסיון שרוב הרופאים יש להם יד מאוד קלה בנושא הזה.        {משהו כמו: הרופא 8)שלום מה הבעיה שלך?  רושם תרופה ולך הביתה}

אני זוכר חבר שהיה איתי בטיפול . שברח מרטורנו להשתמש פעמיים אפילו  .  וסידרתי לו עבודה אחרי שיצאנו משם ובמקום להביא את המשכורת הביתה למשפחה נסע עם כמה אלפים לתל אביב ובזבז את הכל .כמה פעמים אותו דבר. כמה שדיברתי איתו וניסיתי לעזור לו כלום.    זה מטורף ואני יודע שהוא לקח תרופות מאוד קשות..  רחמנות עליו . לא יודע מה איתו?

[quote=whiteandfair link=topic=892.msg9252#msg9252 date=1339014594]
אני לא מבין למה אתם מדברים על תרופות וכו'..
גם אני נמשך לבנים (וגם לבנות ב"ה), ואין לי בעיה להמשיך לחיות ככה, כי זה לא יפריע ממני להקים משפחה.
פותח האשכול הוא בן אדם נשוי עם ילדים, המסקנה היא שהנטיה שלו ב"ה לא הפריעה להקמת משפחה.

השאלה המרכזית היא, לאיזה דברים הנטיה הזאת גורמת לך ואיך זה משפיעה אליך?.. אחרי שתספר לנו אולי יהיה אפשר לעזור יותר..

אני לא מבין בתחום פסיכיאטריה, אבל נראה לי שתרופות במצב כזה זה למקרים קיצונים, ואני חוזר שוב וומדגיש: נראה לי.. לא בטוח :-[
[/quote]
אז מה אם הוא הקים משפחה? הוא חי עם אשתו ובפועל כל היום תקוע עם התאווה לגברים וכל פעם שהוא הולך למקווה הוא משתגע. לא מבין בכלל את הדברים שלך. יש אנשים חולים מאוד שהצליחו להקים משפחות, האם זה אומר שהם לא צריכים לקבל תרופות כדי להתרפא ולחיות חיים נורמליים? ממש מוזר לי הסגנון הזה.

חוץ מזה, לא דיברתי על תרופות פסיכיאטריות אלא על טיפול פסיכולוגי. אני חצי שנה אצל פסיכולוג בטיפול ואחד הדברים הכי חשובים היו בדיוק הנקודה הזאת של תאווה לגברים.

זלמן, השאלה היא כמו שאמרתי איך זה משפיע עליו וכמה..

למה קבעת שכל היום הוא תקוע בתאווה לגברים..?

אם הוא אמר את זה אז באמת סליחה כנראה שפיספסתי משהו

ל"זלמן" והתרופות הפסיכיאטריות...
אני קופץ כל פעם כשהנושא הזה מוזכר מכיוון כמו שאמר "דובי" הפסיכאטריים נמצאים עם יד קלה על התרופה, וממהרים לשלוח את הבנאדם מצוייד בתרופת הפלא אשר תהפוך לו את כל החיים לוורוד. בתכל'ס אחרי זמן קצר של שימוש בתרופה הוא לא יכול לעזור את הפסיכיאטר מרוב "אהבה אליו", כן כן הוא התמכר לסמים, סמים קשים להחריד.
זאת הסיבה שאני קופץ כל פעם, ומנסה להזהיר כמה שיותר, אני נכוויתי מהם בעבר, חבר טוב שלי נכווה מהם עד היום.. ואני לא רוצה שעוד מישהו יכווה בגלל הדברים האלה.
אני הייתי אצל פסיכיאטר, ראיתי איך זה עובד אחד על אחד, וההתרשמות הכללית שלי הייתה שהיא לא שמה עליך בכלל.
אוכל לפרט יותר אם יהיה צורך...
לגבי הפסיכולוג, האם הוא אמר לך מה תאריך התפוגה של הטיפול אצלו? או שהוא חתם איתך חוזה לשארית חייך? מעניין הסיפור הזה... (מצטער, אני נגד פסיכולוגים גם אם הם חרדים).

עכשיו, לגבי המצב של "יחזקאל", הוא טוען שיש לו כוחות פנימיים מאוד חזקים שמצליחים להתגבר על המשיכה שלו לגברים, לכן הוא הצליח להקים משפחה ולהביא לעולם ילדים, ואשתו לא מרגישה בכך כי הוא כנראה "אומן ההסתרה".
אך הוא חי עם תסכול מאוד קשה ומאוד עמוק, כך משתמע מדבריו, ובעצם יום אחד הכל יתפוצץ החוצה, ואז המצב לא יהיה טוב.
כמה אדם יכול לשמור דברים בבטן?
אבי ז"ל שמר בבטן הרבה מאוד שנים, בסוף הוא נפטר בגיל 48 מהמחלה הנוראית בצורה מצמררת מאוד...

הוא אכן כתב שהוא כל הזמן במאבק ולא יודע מה לעשות כי אפילו למקווה הוא לא יכול ללכת. חוץ מזה, נטיות כאלו קשורות להרבה דברים אחרים בנפש וחשוב מאוד לטפל בהם. אין לי כעת את הזמן הדרוש לספר כאן כמה דברים אני גיליתי שהיו קשורים לכך, אבל בתכל'ס, אחרי הטיפול השתחררתי מעוד הרבה דברים נוספים.

למשוש,

כן, גם בן משפחה לאדם שעבר ניתוח ומת מתסבוכת מדבר כמוך. זה בסדר גמור ואין לי תלונות. אבל עדיין רוב מוחלט של בני האדם הולכים לניתוחים וגם לפסיכולוגים ופסיכיאטרים. אם אתה מעדיף להישאר עם בעיות העיקר לא להסתכן - זאת בעיה אישית שלך ואני לא יכול לעזור לך בזה.

להזכירך, נאמר בתורה "ורפא ירפא - מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות".

ל"זלמן"
אך לא נתנה רשות לרופא להרוג את הלקוח מבלי להתייעץ איתו לפני... אספר לך בהמשך היום דברים שעברתי באופן אישי ודברים מאנשים אחרים, תשפוט אותה. ראוי לציין, שאני מדבר כרגע, בעיקר על התחום הפסיכיאטרי הבא לטפל בנפש באמצעות כדורים כימיים מסוכנים מאוד ללא ידיעת המטופל כלל.
לגבי שאר הרפואות, הרמב"ם ציין בספרו, שהרבה צמחי מרפא קיימים אשר יכולים להציל חיים שלמים ולתחזק את הגוף בצורה בריאה ותקינה וכמעט ללא תופעות לוואי.. כיום, לרוב התרופות יש תופעות לוואי, אשר נוטים בדרך כלל לא להחשיבם וחבל על כך...

אני לא מדבר על ניתוחים דחופים שאין הרבה ברירה אלא לנתח, וכמובן לא על כאלו אשר עלולים לפגוע בציבור ולסכן את חיי הסובבים אותם ואת חיי עצמם, כך שבמקרים כאלו אין ברירה אלא לתת כדורים ולהרגיע את האדם ורק לאחר מכן לראות איך אפשר להמשיך מכאן ולהבא ללא הכדור.

שלום שלום

הידעת שהרמב"ם מתנגד לאכילה של כל הפירות?

כדאי שתבדוק את שיטת הרמב"ם לעומק ותראה האם זה מתאים או לא בימינו אלו.

דבריך תמוהים, אשמח לציטוט מלשון הרמב"ם אם תוכל..
בכל מקרה, כולנו מסכימים שכמו שההתמכרות למין סוחפת אותנו למראות לא צנועים ולמחשבות זרות, שזה אמנם זמין ומהיר בטווח הקרוב אך מזיק מאוד לטווח הרחוק.
כך גם אם אוכל ומזון שמכניסים לגוף, כל המזון המהיר, מכיל רעלים וחסר ויטמנים ומינרלים שהגוף משווע להם.
ולעומת זאת, מזון מהטבע, אשר מכיל חומרים שהגוף מזהה אותם ומסתדר איתם ויודע להבנות בעזרתם, זקוק להם הוא מאוד.

הידעת, שמחסור בויטמינים ומנרלים יכול לגרום להפרעות למידה כמו ADHD, וכמו כן יכול לגרום למחלות נפשיות כמו דיכאון והפרעה כפייתית?

לסיכום: צריך להשתדל לאכול מה שמזין ובריא לגוף עד כמה שניתן, כמובן שקיימים שינויים בטבעים ובזמנים, לכן, אוכל שהיה מומלץ לאכול מדעת חכמי התלמוד כיום לא בטוח שהוא עדיין בריא וצריך לבדוק את ההשלכות שלו...

בבקשה, ספר מדע, הלכות דעות, פרק ד, הלכה טו:

"לעולם ימנע אדם עצמו מפירות האילנות".

ומכיון שצריך לבדוק את ההשלכות של הדברים, זה לא ניתן לא לי ולא לך אלא לרופאים ואנשי מקצוע רציניים שיושבים במעבדה ועובדים קשה בדיוק בשביל זה. הדיונים כאן בפורום בנושאים האלו הם הזויים. יש רופאים ויש להם קבלות על הצלחות. זה כולל רופאים רגילים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים. מי שרוצה לחזור לימי הביניים - בשמחה, אבל שיעשה את זה לעצמו לבד ושלא ינסה לשכנע אף אחד שהוא "הולך בדרך הרמב"ם", כי אף אחד לא הולך בדרך הרמב"ם וכל הסיפורים האלו הם שטויות ושקר וכזב ויותר מזה - הם נוכלו לשמה.

אני מתפלא עליך ידידי המלומד,
להביא ציטוט מתוך אחד מהספרים הגדולים של הרמב"ם ולהסתמך עליו כעל קביעה חד משמעית מבלי לבדוק את הנסיבות שגרמו לרמבם לכתוב מה שכתב איננה אסמכתא מדוייקת מדבריו.
וחוץ מזה, מה עם ירקות דגנים, קטניות, כאן מדובר רק על פירות האילן, באמת מתפלא עליך.

בכל אופן, אני מתחילת דבריי יצאתי על התרופות הפסיכוטרופיות, יש לי סימוכין, ניסיון אישי, חברים קרובים, ועוד מקורות מידע מהימנים שהתרופות האלה לא רק שהם לא עוזרות בעליל, אלא אף גורמות לנזק בלתי סביל לגוף האדם!
אתה רוצה להסתכן בחייך ולקחת תרופות כימיות בגלל שפסיכיאטר כזה או אחר אבחן אותך תוך כמה דקות וחייב אותך לקחת אותם בתואנה שזה הדבר היחיד שיכול לעזור לך, אני לא מונע ממך לעשות דבר.
אך מכאן ועד להביא לאנשים רעיונות לראש לגבי התרופות הללו, ואני מציין שוב, אני מדבר על תרופות פסיכוטרפיות!!, זה הזוי ולא מקצועי בעליל. בכלל כל הפסיכיאטריה, השורשים שממנה היא שואבת וצומחת, הם לא מקצועיים בכלל.
ראה להלן הסרט הנודע "קן הקוקיה", בסוף הסרט הוא נהפך לאדם בעל פיגור שכלי עמוק בגלל המדע שאתה מדבר עליו.

שוב הויכוח הזה מגיע למקומות טפשיים. תעשה מה שאתה רוצה.

כל אדם נורמלי מבין שהמומחה לטיפול ברכב שלו זה מכונאי (ולא משוש חיי או זלמן מהפורום). כל אדם נורמלי מבין שהמומחה לטפל ברגל שנשברה זה הרופא (ושוב: לא אתה ואני). ובדיוק ככה, מבין כל אדם שפוי שהמומחה לטפל בבעיות נפשיות זה פסיכיאטר (ולא משוש חיי).

בזה חתמתי את הנושא הזה מצידי.

אני לא מומחה לטפל במחלות נפשיות, אך אני יודע עד כמה התרופות נוגדות הדיכאון חמורות ומזיקות מאוד.
בכל אופן, כל אדם בר דעת שיבוא ויקרא את הדברים, יידע שאמנם יש תומכים בתרופות, (שזה זלמן), ויש מתנגדים לתרופות שזה (משוש חיי, אני). ניתן להם להחליט את ההחלטה...

בהצלחה...

אני מצטרף לזלמן בעניין הטיפול הפסיכולוגי, ולמשוש חיי בעניין הטיפול הפסיכיאטרי. אני די קרוב לאנשים שמתמחים בתחום הזה, אני לא יכול לפרט מטעמי אנונימיות, ובהחלט יודע שהתחום הזה - בניגוד לרפואה הקונבנציונלית באופן כללי, שהיא טובה ומועילה - הרבה הרבה יותר בעייתי. האחוזים בתחום הזה גרועים לאין ערוך מהאחוזים של חגורת הבטיחות שזלמן הזכיר. וגם להתעלם מזה, רק בשם העובדה שיש מדע בעולם - זה לא נכון בעיניי.
ושוב, זה ממש לא שייך לרפואה הקונבנציונלית, שהיא באופן כללי הרבה יותר טובה ומועילה, והרבה הרבה יותר מסודרת ומקצועית מרפואה אלטרנטיבית שהיא כמו כרטיס פייס - או שזה מצליח או שלא, ואתה לא יכול לדעת מי טוב ומי סתם, או מה האחוזים של ההצלחה, או אם זה מתאים לך או לא. תחום הפסיכיאטריה ספציפית הוא בעייתי.
לגבי פסיכולוגיה, או יעוץ מקצועי אישי / קבוצתי באופן כללי - ההיפך הוא הנכון. זה טוב מאד, זה הרבה פעמים הכרחי בשביל לצאת ממצבי מצוקה ובשביל להתקדם בחיים בכלל. כמובן, גם כאן יש דברים טובים יותר ופחות, יש מתאימים למישהו מסוים ולבעיה מסוימת יותר ויש מתאימים דווקא לאחרים, אבל באופן כללי זה ממש חשוב להיעזר. גם מה שעושים כאן, עם תכנית 12 הצעדים, הוא סוג של טיפול קבוצתי. אבל יש דברים שכל אחד חייב לברר לעצמו, והרבה פעמים בלי איש מקצוע זה פשוט לא יקרה.
הסיפור האישי שלי מבחינת רצון להיגמל, מתחיל אצל מטפל שטיפל בי במשך תקופה של יותר משנה בפגישות שבועיות. הוא היה הראשון שמולו העזתי לחשוף את הבעיה שלי עם אוננות, והוא היה הראשון שכיוון אותי להחלמה. רק אחרי טיפול ארוך אצלו הגעתי למצב שאני בכלל מסוגל להלחם, שאני מבין מאיפה בא אצלי הרצון לאונן ולמה ומתי הוא תופס אותי.
התוצאה בשטח היתה - ירידה מאוננות של פעם עד כמה פעמים ביום! - לנפילה של פעם בשבועיים שלשה בערך. זה המון! החוויה של ללכת למיטה בלי ליפול אחרי שנים של נפילות, כשתמיד ידעתי שאם זה מתחיל אין כבר דרך לעצור, מקסימום לעכב בכמה שעות, ופתאום ההבנה שזה כבר לא המצב, שאני יכול להימנע מליפול למשך תקופה - זה היה קרש הקפיצה שלי. בלי זה לא הייתי אפילו מתחיל כאן.
רק לשם ההדגמה, את האתר הזה הכרתי לפני חצי שנה, אולי קצת יותר - ובכל זאת, רק לפני קצת יותר מחודש הצלחתי להביא את עצמי לפתוח שם משתמש ולהתחיל ברצינות. זה קרה בעקבות השלכות מהטיפול האישי.
בקיצור, אני ממליץ בכל פה על טיפול אישי, במקרה שלי זה היה מטפל שאיננו פסיכולוג, אבל לא נראה לי שזה העניין. כל מי שמדבר אתך, מקשיב לך, נותן לך מקום להבין את עצמך עם הכוונה והבנה - נראה לי מאד משמעותי.
אני מניח שיש הרבה ש12 הצעדים מספיקים להם, לי הטיפול היה הכרחי, ובלי זה לא הייתי בכלל מגיע להתחיל.