רציתי לשאול שאלה חשובה לי.

עד כמה התגברות על התאווה עוזרת לחיים באופן כללי?
זאת אומרת, האם באמת התגברות על התאווה, על ההתמכרות היא פותרת גם בעיות וקשיים הלכאורה לא קשורים בעליל? האם התהליך הזה, ההתמודדות הזאת, משפרת בכל תחומי החיים לאדם, או אך ורק לתאווה בלבד?

מקווה שהייתי מובן.
ותודה רבה לכם, גם אם רק כי אתם כאן.

שלום חבר חדש,

התשובה היא כן רבתי. כל תחומי החיים קשורים למחלת ההתמכרות.
אמנם, זה לא אומר שלפעמים לא צריך עזרה נוספת על התכנית (בייחוד במקרים רגשיים ונפשיים מסובכים).
ועוד משהו: חלק מהמחלה שלי הוא לרצות שהכל ישתנה מהר. עכשיו. מיד. אך הקצב הנכון והטוב, הקצב של התסריט האלוקי, הוא בדרך כלל לא כזה. אז תחומי החיים משתנים לטובה, אבל בתהליך הדרגתי ולא בקצב מסחרר. לפחות אצלי.

תמשיך לבוא. דברים טובים קורים למתמידים.

גם אני מצטרף לטהרני
למכור ניפתח עולם חדש שלא הכיר. הנשמה שלו סוף סוף מרגישה בבית.
אין כמו להיות נקי. מה משתפר? זה אינדבדואלי. לכל אחד והדברים שלו.
יש אולי בעיות שלא קשורות ישירות. ויש דברים שאדם מצפה שיפתרו סתם מנקיות, וזה לא כך.
ועוד, שבדרך כלל זה נהיה יותר גרוע לפני שזה משתפר. אדם שמתחיל עם נקיות,
ואין לו את הסם שלו, אז הפגמי האופי (מדות רעות) שלו בולטים יותר. פתאום הוא יותר כועס
בלי ההתפרקות שלו. או מפחד, עצוב, דיכאוני, וכו'... בהתחלה היה לי רק יותר גרוע.
אבל לאט לאט זה השתפר. אז אם המצב רק מחמיר, אל תיבהל, זה נורמלי.
אוהב.

אני לא יודע על התגברות של אדם רגיל
אצלי כמכור, מרגע שהגעתי לתוכנית אני יכול לחלק את החיים ל לפני התוכנית, ואחרי התוכנית. חיים אחרים לגמרי.
כשאני שקוע בתאווה אני פשוט לא נוכח בחיים הרגילים, אני באיזהשהו עולם דימיוני, עולם הפנטזיה.
כשמפסיקים להשתמש, לאט לאט מתחילים לחוות את החיים כפשוטם, אפשר להנות מהדברים הפשוטים בחיים.
אצלי לפחות התאווה כשאני משתמש בה, מאפילה על כל הנאות הנורמליות והבריאות.

שלום
אני גם שאלתי את עצמי את אותה השאלה כשהייתי בתחילת הדרך, 
הספונסר שלי אמר לי משפט חשוב, אתה צריך להשתדל להיות נקי בשביל להיות נקי, המתנות שבדרך זה לא דבר שודאי יבוא לך ולא בשביל זה אתה בתוכנית,

כיום כשאני למעלה משנה בתוכנית ב"ה אני יכול גם לומר לך שהחיים שלי השתנו לטובה בהמון תחומים...
אבל המטרה העיקרית שלי היא להישאר נקי רק להיום, לעכשיו, ל 5 דקות הקרובות...

תודה רבה לכם.

אני שואל בעיקר כדי להגביר לעצמי את הרצון להפסיק, לאו דווקא כדי להפוך את זה למטרה.
כי אני לא בטוח שאני בכלל רוצה.

כמובן שלבוא ולכתוב כאן זו כבר התקדמות, וכן לקרוא חצי מהמדריך (בתקווה להמשיך) ועוד התקדמויות צעד צעד. אבל אני לא בטוח שאני רוצה.
תודה לכם על החיזוקים.

אני מכיר בדיוק את ההרגשה שלך לגבי הרצון להפסיק.
התמודדתי עם הבעיה הזאת גם.
תשמע, לא יודע איך זה ישמע לך, אבל אני יכול להבטיח לך שאתה רוצה. אתה רוצה בוודאות לצאת מזה.
רק שיש "מלבושים" ומניעות וכו' והיצר הרע מתערב פה ואומר לך שאתה לא רוצה. שקר גס.
תקשיב לאני האמיתי שלך, ותראה את האמת בברור.
זה קצת קשה אבל תכל'ס, תשאל את עצמך מה אתה רוצה, תעשה "ישוב הדעת".
מה התכלית של כל התאווה הזאת? האם אני רוצה להעביר ככה את ימיי ושנותיי? עוד 10 שנים אני רוצה למצוא את עצמי במקום הזה?
לפני הכניסה לקבר, על המיטה בבית חולים, אני רוצה להביט אחורה על חיי ולראות שכל מה שעשיתי בחיים שלי זה לרדוף אחרי נקבות? זה מה שאני רוצה?

מאחל לך הרבה שמחה והחלמה מהירה ונעימה. 
אוהב

ואי אחי, גם אני שאלתי בדיוק אותו דבר בהתחלה! 
אחד החברים כתב לי אז שהיצר הרע מקבל רשות לגרום לאדם להרגיש  שהוא רוצה דברים למרות שהוא לא באמת רוצה אותם! 

הגעתי למסקנה שבתור מכור, הרצון שלי עצמי מוביל אותי להרס של החיים שלי!
אני מכונה עם וירוס שמשמידה את עצמה!
למשל תופעות הרסניות שהיו אצלי:
התנתקות מהמציאות ובריחה מבעיות, חרדות, יחסי אנוש גרועים, דיכאון.

לכן זרקתי את הרצון שלי (לא מכוחי, רק בחסד ה' גמור.) ועכשיו כל העבודה שלי היא לבטל את הרצון שלי למישהו שיודע יותר טוב ממני מה טוב בשבילי.
מתפלל שיהיה לך רק טוב בעז"ה! 
מזדהה איתך ממש! ומעריך אותך שבאת לכאן. 

גם אני מצטרף לדברי "למה אבא".
הכישרון, המוח, הדעות, הרצונות, ההבנות, והמסקנות שלי הם דפוקות.
הם הביאו אותי למצב שלי. רק דעתו של הקב"ה יכול להציל אותי כרגע.
וכדי לקבל את דעתו, אני חייב לוותר על שלי.
אין יותר גרוע מעצמי שאחראי על החיים שלי. ואין יותר טוב מאלוקים שמוביל את חיי.
אוהב