אהלן, אני גם חדש פה ובדיוק התחלתי את מסע 90 הנקיים...
יש לי סינון נטספארק על הפלאפון ברמה הגבוהה ביותר, ככה שרוב הזמן, גם אם אני רוצה, אין לי איך לצפות בסרטונים או בתמונות...
אבל הנפילות ממשיכות... אז כנראה שהסרטונים זה לא באמת מה שגורם לנפילות... אולי זה מעודד אותם, אולי זה משפר ומשדרג אותם, אולי (בטוח) זה מעלה את התדירות שלהם... אבל זה כנראה לא הגורם המרכזי...
גם אם אני מחליט להפסיק ליפול, אפילו רק לכמה ימים, אני עדיין מלא מהרהורים. מלא בדימיונות, מלא בסצנות סוערות מסרטונים שחרשתי וקיבעתי במוחי, מלא בתסריטים חדשים שאני מפנטז עליהם, מלא בטומאה ובזוהמה...
ההרהורים פשוט לא הולכים ממני... לא מרפים... וגם אם כן, אז זה רק לכמה שעות או אפילו ימים... אבל מיד אחריהם היצר אומר לי "נו, מה אכפת לך? רק תהנה מהדימיון! זה לא נקרא נפילה! אתה לא חייב ללכת לאונן אחרי זה... אתה יכול רק פשוט לדמיין ולפנטז כל מיני פנטזיות סוערות ולהנות רק מהמחשבה! אתה יכול אפילו לחכך את האיבר במיטה... זה גם נעים ונותן תחושה של סיפוק אפילו בלי לגמור! אז זה לא נקרא נפילה!" זה קורה המון. אם זה לפני השינה במיטה, או בבוקר מיד כשמתעוררים, זה יכול להיות גם סתם באמצע היום, או אפילו באמצע איזה שיעור לא מעניין... פשוט להוריד את הראש ולשקוע לתוך עולם שכולו תאווה וזימה...
זה יכול להחזיק אפילו כמה ימים... אבל בכל בוקר שבלילה שלפניו נתתי לעצמי לשוט אל מחוזות הדימיון פשוט הרבה יותר קשה להסיח את הדעת מהעניין... האיבר כבר מלא (סליחה על התיאורים...), מדי פעם נעמד סתם בלי קשר למציאות, כאילו הוא מנסה לקרוא לי ולהגיד: "היי! זוכר את הפנטזיה מאתמול? למה שלא תמשיך לחשוב עליה? הרי זה היה מאוד כיף אתמול!" ואז או שאני ממשיך להרהר, וזה בדר"כ מסתיים בשירותים... או שאני מנסה להסיח את הדעת... אבל גם זה עד גבול מסויים... אחרי הרהורים פשוט הרבה יותר קשה לשכוח מקיומו של האיבר (כמו שנאמר: המשביעו - רעב...), והוא פשוט מסיח את הדעת מהלימוד או מכל מה שעוסקים בו... ואז אני אומר לעצמי "טוב, בוא ניתן לו את מה שהוא מבקש בשביל שייתן לי קצת שקט... הרי אם אני אלך לאונן עכשיו - אז לפחות לשעות הקרובות ואולי אפילו לימים הקרובים אני אוכל להתרכז במה שאני עושה! זה הרבה יותר יעיל מאשר שעכשיו אני אשאר עם זה ככה! הרי בכל מקרה אני אצטרך לגמור מתישהו... אז פשוט אעשה את זה עכשיו ויהיה לי שקט כבר מעכשיו... אני אפול עכשיו ואחרי זה אני אתחיל מאפס... הרי במצב כרגע אי אפשר להישאר... כבר מאוחר מדי... פעם הבאה אני פשוט לא אהרהר ואז יהיה לי יותר קל". ואז אני הולך לשירותים, עושה מה שעושה, וממשיך בחיים כרגיל כאילו לא קרה כלום... ואחרי כמה שעות אני שוב מוצא את עצמי במיטה לפני שנת צהריים מפליג לארץ הדימיונות ומפנטז על הא ועל דא... וחוזר חלילה... חס וחלילה.
גם אם אני מצליח לא לאונן ממש...אחרי כמה ימים של הרהורים, כשאני שוב במיטה מדמיין דימיונות, ולפעמים לוקח יותר זמן להירדם... וככה יש יותר זמן להרהר ואפשר גם להגיע יותר רחוק בסצנה המתרחשת בראש... אני פשוט מוצא את עצמי מהרהר ומהרהר ואין שוב דבר שיכול לעצור אותי... אני פשוט שוקע לתוך המחשבה וצולל אל מעמקיה... קצת מחכך את איברי במיטה תוך כדי הדימיונות כדי לשפר את התחושה הנעימה והמענגת (שוב, סליחה על התיאורים... אני חייב להסביר פה מה קורה לי בדיוק), אני משכנע את עצמי שאין עם זה בעיה כי בכל מקרה תכף אני ארדם אז אני לא אגיע לנפילה עצמה... ואני פשוט ממשיך וממשיך בלי להירדם עד שמגיעה הגמירה... כן כן, במיטה, עם הבגדים, שוב צריך לכבס הכל... אבל זה לא מה שיעצור בעדי מההרהורים האלה... כל פעם מחדש אני מחליט שזהו עם ההירהורים... הרי אני רואה שכל פעם זה מוביל לנפילה! אבל כנראה שהיצר חזק ממני... שוב רק הצצה קטנה לזיכרון של סרט שראיתי... או אולי נדמיין רק סצנה של נגיעות ולא של המעשה עצמו... ואין מעצורים... אני חושב שכבר הבנתם לאיפה זה מגיע... לפעמים אני מרגיש שאני בכלל לא רוצה להפסיק עם ההרהורים... הרי זה כל כך כיף פשוט לשכב במיטה ולהפליג...
אני בן 19, בתחילה שיעור ב'... ההצעות לשידוכים עדיין לא התחילו לזרום, אבל כבר התחילו במשפחה הדיבורים על שצריך להתחיל לחשוב על שידוך מתאים... כבר שואלים אם התחלתי לצאת... או סתם אם כבר התחלתי לחשוב על חתונה בקרוב... והלב פשוט נקרע... איך? איך? איך??? איך אני אמור להתחתן או אפילו לצאת לדייטים במצב שלי?? הרי ברגע שאני אפגוש בחורה יתחילו לרוץ לי מחשבות בראש..! ואחרי זה, במיטה, לא יהיו לי הרהורים עליה?? ואם זה יתאים, איך אני אתחתן עם בחורה שכל תקופת ההיכרות הרהרתי עליה?? ואם נתחתן, איך אצליח לשמור על שפיות ולשמור אמונים לאשתי ולא להרהר באחרות אחרי כל מה שראיתי ופינטתי בחיים שלי! איך אצליח לא ליפול ולאונן אחרי החתונה? איך אני אגיע לחופה עם הראש הטמא והמלא בשיקוצים שלי? גם אם אני אגמל ואצליח להפסיק לאונן, איך בכלל מתחתנים אחרי 5 שנים (בינתיים...) של סרטונים, תמונות ופנטזיות שהראש מלא בהם??? אם עכשיו אני לא מצליח לשמור על עצמי, למה שאני אצליח לשמור על חיי אישות טהורים עם אשתי?? למה שנצליח לשמור נידה? למה שלא אני אתפתה לאשתו של השכן? אולי רק להרהר עליה... אולי אפילו זה לא יישאר בהרהור וזהו... איך אני אוכל לחיות עם אישה אחרי כל מה שראיתי??? למה שאישה תרצה אותי, תרצה להתסכל עלי, תרצה שאני אסתכל עליה, תרצה שאני אגע בה, תרצה לחיות איתי אחרי כל מה שעשיתי?? לפעמים זה נראה כאילו אין שום סיכוי... לא לאהבה, ולא לחתונה... ומשפחה וילדים זה כבר בכלל חלום רחוק שלפעמים זה בכלל יומרנות לחשוב עליו...
ה', תן לי כח להמשיך ולהתמודד!! תן לי את הכוחות להסיט את המחשבות הטמאות והמשוקצות האלה מהראש שלי!!! תן לי את הכח לא להתייאש!!
תודה לכם על ההקשבה... ואם יש למישו עצה איך לא לדמיין ולהרהר במיטה או במשך היום... או אפילו כל עצה אחרת שיכולה לעזור איכשהו לכל דבר מהתיאורים שהזכרתי פה למעלה... או אולי סתם איזה חיזוק בנוגע לתחושות ששיתפתי איתכם... אני יותר מאשמח לשמוע...
תודה לכולם!!