שלום לכולם אני חדש ומאוד נהנה לראות כמה העבודה השקיעו על הנושא הנורא הזה, אני מקווה שאני אצליח להתפטר מזה.

אני רואה שאני לא היחיד שמרגיש הרגשה רעה מאוד אחרי שנפלתי, ולמרות שאני כבר כמעט 10 שנים בבוץ עדיין מתלווה אלי ההרגשה הזאת בדקה שאחרי. והאמת שאני לא מצליח להבין למה מרגישים כל כך רע, כי אני גם לא חושב שזה רק מצפון שקשר לדת שלנו כי שומעים שגם בכל העולם זה דבר שבן אדם רגיל מסתיר הכי הרבה.
האם מישהו יוכל להסביר במילים ברורות למה ההרגשה הזאת??
תודה ובהצלחה לכולם

כל הכבוד על האומץ לשתף.
אני שמח בשבילך, ואני מקווה שתישאר איתנו עד שהנס יקרה גם לך ותחלים.
מכור או לא, אתה הגעת לאתר עם חברים שמתמודדים עם התמודדות מינית, ונעזרים כאן בחברים, ומצליחים.
הדרך להצליח פה, הוא פשוט. רק תישאר איתנו.
אתה יכול ליקרוא את הכאב וסבל, נסיון, עיצות, הצלחות, וכישלונות של החברים כאן, ולילמוד מזה.
ואתה יכול ליפרוק ולשתף מעט ממה שעובר עליך. אתה לא לבד, ואין צורך להמשיך ליסבול כאן.
לגבי שאלתך, אני לא יודע מה מפריע לך, אבל אשתף מה שמפריע לי.
ההתנהגות המינית שלי סותרת את הדת והמוסריות שלי. הוא מפריע לאישתי, ולקשר שלנו. הוא תופס לי את כל היום. הוא גורם לי להתיחס לבני אדם כאל חפצים מיניים, וממילא משפיע על עוד הרבה דברים. הוא גורם לי בושה אם וכאשר עולים עלי. אני מאבד את הטעם של כל הנאות העולם בגלל ההתנהגות שלי. היא גורמת לי לוותר על דברים חשובים כמו עבודה, אוכל, שירותים, ובסוף זה אפילו לא מרגיש שהשתלם. אני לא שמח עם מין, אני פשוט צריך אותו ותלוי בו.
ועוד, שאדם שמתעלל בעצמו מינית יש לא כל סיבה בעולם להרגיש רע. הן מצד המטריד, הן מצד הניטרד.
בהצלחה

אחי היקר ברוכים הבאים!
כל הכבוד על האומץ לחשוף את עצמך!
לגבי שאלתך על ההרגשה הכל כך מוכרת של רגע האחרי.. השאלה עולה מעצם המועקה וההרגשה הזיפתית של הנפילה! הטעם המר שלה כל כך צורם וצורב! שהפתרון הכמעט מיידי שמצאנו הוא הנפילה הבאה וחוזר חלילה! זה מדהים שרגע לפני זה היה נראה כל כך מתוק ונעים אבל כשטעמנו מזה ששתינו והשתכרנו נעשינו צמאים ורעבים יותר!
לפי הבנתי אין לזה הסבר שכלי למה מרגישים כך, זו מחלה רוחנית והפתרון הגרוע כל כך שמצאנו לבעיות חיינו הייתה התאווה! ולמה פתרון כל כך גרוע? שאלתך היא התשובה, הנזקים האישיים הנפשיים והרוחניים שהתאווה עשתה לי כך כל עמוקים, עד שנכנעתי והבנתי שאין לי פתרון אלא ע"י עשיית הצעדים!
בתכנית שלנו משווים את התאווה לאדם הצמא מאוד שמרווה את צמאונו במים מלוחים! ברור שאחרי ששתה הוא יהיה צמא יותר, במקרה הטוב! במקרה הפחות טוב הוא יקיא ויוציא את כל מה ששתה! אולי הגועל שאנחנו מרגישים אחרי הנפילה זה סוג של פליטת החומרים שהחדרנו לעצמנו בצריכת התאווה, החומרים האלו ממש לא תואמים לטבע הנפש שלנו! 
מאחל לך החלמה מהירה

אוהבים

אהבתי מאד את השאלה. שאלתי את עצמי פעמים רבות אותו הדבר.

הייתי בטוח תמיד שזה הבושה - שאני רואה דברים מלוכלכים, נמשך לדברים מלוכלכים, עובר עבירות כאלה, פשוט בושה. אבל אז גיליתי שאני לא לבד, ובמצב שלי זה בסדר. אז זה כנראה לא בושה.

אולי הכישלון? - הבטחתי לעצמי שלא אעשה את זה ועשיתי. נכשלתי במבחן שלי מול עצמי. חשבתי שאני יכול כל כך והנה אני מגלה שלא. אבל אז אמרו לי שאני מכור וזה לא בשליטתי. אז זהו כנראה גם לא כישלון.

עלה בדעתי גם שזו ההסתרה מאשתי. הרגשה כאילו אני צבוע ונוכל. הרגשת הבגידה. זו המילה. כלומר, אם היא הייתה יודעת מזה היא הייתה מטיסה אותי על טיל, אני ודאי בוגד באמון זהיא נותנת בי. אבל אז אשתי כבר גילתה שזה מה שאני עושה, ובד בבד שאני גם לא אשם בזה, והנה, הלכה לה גם הרגשת הבגידה.

אז מה זה בסופו של דבר? אישית ניסיתי לחקור את עצמי בשעת מעשה. "בלייב". מה שיצא לי הוא שאני פשוט לא רוצה לעשות את זה. לא משנה מה. גם אם אני מכור וזה בסדר וזה רגיל ולא אשמתי וכל מיני סיפורים יפים. אני פשוט לא רוצה את זה בתוך תוכי. כי זה מגעיל אותי. אני לא רוצה להיות מלוכלך ולא  עם ראש "כחול" כזה. זה מגעיל אותי. לא מתאים לי. זו הייתה ההרגשה שלי תמיד אחר מעשה.

אוסיף ואומר שכך גם אני מרגיש לפני מעשה, אבל הרצון והתאווה גורמים לי להדחיק ולטייח את כל זה. אבל זה לבטח שם וזה קיים. בוודאות.
ובבקשה חברים, לא להתווכח איתי על זה, לא על עצמי (כי יש נטיה כזו;)).

בהצלחה חבר.

לא אתווכח איתך, וודאי שלא על עצמך. 
רק אוסיף ואומר שאצלי ההרגשה הזאת באה מסיבה מאוד פשוטה, אני אף פעם לא מקבל מה שאני רוצה.
ההנאה בזה אינה בנויה כלל על כיף אמיתי, אלא רק על ציפיה, על רדיפה למעבר לפינה, ומה יש מעבר לפינה? כלום. אני מגיע למעבר ומגלה שיש עוד פינה. ואולי שם יש משהו?!  הרטט הזה של ההתרגשות של מה אני הולך לגלות. ומה אני מגלה? כלום. אז אני מחפש עוד ועוד.
צריך סיבה יותר טובה לחוש מרוקן סובל מיותר וכל השאר

פעם כתבתי פוסט בשם "מאיפה מגיע הכאב?"
ניסיתי גם לתהות על שאלה זו.
מאיפה לעזאזל כואב כל כך?
מה יש שם שכל כך גומר אותי?
קודם כל אני מתחבר לדברים של החבר מעלי ^
בעצם אחרי שאני גומר אז נשארתי ריק

אנסה להסביר מהצד שלי את העניין הזה,
אני בעצם מחפש משהו, אני חושב שאמצא אותו באורגזמה ושם ארגיש את הסיפוק
ולכן כשאני מאונן אני כל הזמן במלחמה שמצד אחד רוצה כבר את האורגזמה, ומצד שני לא רוצה שזה יגמר. אולי כי חלק בי זוכר מה קורה אחרי...
והנה מגיע אחרי.. ו..... שום דבר לא קרה.
הרגשתי טוב, נכון, לכמה שניות הייתי ב'טוב הנכסף' שאליו אני מצפה כל כך. שם אני לא מרגיש את הכאב... 
והסיבה שבגינה פניתי ופתחתי את סרט הפורנו...
חוזרת... יותר נכון, היא נשארת. כי היא לא באמת הלכה לשום מקום...
וכל עוד יש לי ציפיה שבמקום מסוים, (בסוף) יהיה לי טוב, אז אני בדרך למשהו, בדרך לשם!
עכשיו טוב לי, שם? בכלל... גן עדן..
ואז,
ברגע שזה נגמר, אני נשאר בלי כלום.
מקודם הייתי עם הכאב/רגש שלי, אבל הייתה לי תקווה. תקווה של תאווה.
כשאני גומר אז נשאר הכאב והרגש,
אבל הלכה לי התקווה
נשארתי ריק בלי מטרה
זה כמו משהו שאמרתי שעדיף כבר לרצות למות, כי זה תקווה
זאת אומרת, שאם אני חס ושלום רוצה למות, אז זה כי אני מקווה, יש לי תקווה, ששם יהיה לי טוב.
כשאני מתייאש גם מזה, זו הרגשה נוראית, היא קרתה לי פעם בעוצמה נוראית עקב זה שניסיתי לשתות וודקה ועוד אלכוהול. אולי אני אלרגי?
הרגשה של דחיקה לפינה של חוסר תקווה מחריד שאין סיכוי לא בחיים ולא במוות.
מהמקום הזה, אמרתי שלפעמים עדיף לרצות למות כי יש תקווה...
ובכל אופן,
אולי... אולי זה מה ששורף אותי כל כך אחרי...
התקווה שמתנפצת לי ב'רגע אחרי'...
כנראה זה שילוב של כמה דברים..

שאלה טובה. 
על עצמי אני יודע לומר שמעבר למצפון הדתי. אני פשוט מרגיש עבד. עבד מפגר. כבול. מוגבל. "אסיר תאווה", אידיוט מרוקן. סמרטוט. כמו בלון שהוציאו ממנו את האוויר. (וזה גם יסוד ההבדל בין קיום יחסי האישות הממלאים עם אשתי).

ברגע "שהסרט" נגמר ואני חוזר לשפיות אני לא מצליח להבין איזה טמבל הייתי. למה עשיתי משהו שאני יודע שכך כך הורס אותי.. ואז אני עושה את זה שוב..

בחסד, כבר לא.. אני "אסיר משוחרר" 5 ימים. 3 חודשים. 11 שנים..

אסירותודה

איך אתה זוכר מש/הו מהרגשות האלו אם עבר כל כך הרבה זמן?

עוד שאלה נהדרת (אתה שואל מצוין. תמשיך! ככה אני התקדמתי):

• - אני הולך לקבוצות שמזכירות לי שלמרות הזמן שחלף מהשימוש האחרון אני עדיין שונה מאנשים אחרים.
• - אני מדבר עם אחרים, ומספנסר (מדריך) אותם בצעדים שעזרו לי להישאר נקי וזה מזכיר לי מאיפה באתי.
• - אני משתדל כל הזמן להתעסק בצעד הראשון שלי. אפילו קורא אותו מדי פעם..
• ומעל לכל, אני מתפלל כל יום לאבשלי שאוהב אותי: "תעזור לי לא לשכוח מהיכן באתי".

אצלי ההרגשה אחרי היא ברמה של הבזבוז זמן
איך שרפתי עכשיו שעה שעתיים או אפילו שלוש
הרי יכולתי באותו זמן סתם לשבת עם הילדים ולהנות סתם הרגשת שלווה
אני זוכר שבאיזה שהו שלב לא כבר לא נהנתי משום סרט אם לא היה בו תאווה וגם אז רק את קטע התאווה רציתי לראות
נראה לי שההרגשה שלי בעצם היית צעקה פנימית של הנשמה "אתה לא מבין איך אתה מפסיד את הנאות החיים"
סוד משווה את התאווה הרבה פעמים למלח אדם שופך כמויות של מלח על כל אוכל שאוכל באיזה שהו שלב חוש הטעם שלו כל כך פגום עד שהוא לא מבין איך אנשים יכולים לאכול אוכל טפל אבל האמת שהוא אוכל אוכל בלי טעם רגיל אלא רק רצף של מליחות עולה ועולה מיום ליום
בהצלחה בהחלמה