שׁלום לכולכם
לפני ארבע שנים לערך, נפרדתי מאישתי, ויד השם כיוונה אותי די במהירות למפגשים של 12 צעדים. ולמרות שלא התחברתי לזה ולא המשכתי להופיע מעבר למספר מפגשים ראשוניים, ומה עוד שלא הצלחתי להתחמק מתאוותי, נס שהבנתי שזאת מלחמה שאני רוצה וחייב להילחם - כי בעצם אני נלחם פה על החיים שלי! אני מגדיר את התקופה הזאת, עד הלום, כטובה בחיי. משום שלמדתי להכיר בכוחותי, וכבר מצאתי הרבה סיפוק מעצם הלחימה. כיום אני גרוש ואב לשני ילדים מדהימים ואני נותן להם את כל האהבה שבתוכי ואת האהבה שאני מקבל מסביבתי, אני גם משפיע ומשקיע המון אנרגיה בסביבתי והתוצאות נראות לעין. אני כבר לא כואב ומתחבא כמו שהייתי בעברי ואני עומד נפעם עד כמה שהחיים שלי השתנו לטובה וזה עוד מבלי ״להשיג את המטרה״. אני מתחיל לחלום סוף כל סוף על עצמי ללא הצל שכ״כ התביישתי ממנו למעלה מ18 שנים ואני די צעיר. מטרתי היא איחוד של הבפנים והחוץ. ואני מאמין שזה עוד יקרה. אמן.
הקושי שלי הוא כמובן להתגבר על הצפיה בפורונו שכשאני נופל זה נורא מתסכל אותי מפני שאני מרגיש בחוש איך שאני חוזר למערה ובמקום להתחבר לאנשים אני בורח פנימה. מצאתי כמה רעיונות פה באתר שאני בוודאי יאמץ. הדבר שאני הכי ״מפחד״ ממנו זה דייטים: אני פשוט לא יודע איך להיות עם אשה בצורה בריאה ועל זה אני מתפלל שוב ושוב. אין בחורה שיצאתי איתה שלא רצתה להמשיך לצאת איתי ואני פוסל הרבה מהן בגלל שאני לא ממש יודע איך להיות ״אני״ לידן חי ותוסס כמו שאני מרגיש כשאני לא מועד ונופל. אולי זה לא הפורום הנכון ללבן סוגיה שכזו אבל רציתי לשתף את זה בכל אופן.
חשבתי לעצמי, כשנרשמתי היום, עד כמה מדהים זה יהיה, אם אוכל להגיע לליל הסדר, ולהרגיש שיצאתי מהמצרים שלי ממש. אני יודע שזאת לא המטרה - כי אם היום ותו לא. אבל מה אעשה שאני כבר נלחם על החיים שלי שנים ואני דרימר וקצת הרבה נוטה לפנטזיות.
תודה לכם ולילה/יום מצויין לכל הלוחמים
Reclaimed!