הספונסר שלי חוזר באזניי שוב ושוב שהתכנית של 12 הצעדים היא כמו אבני דומינו, ואם הצעד הראשון נעשה כמו שצריך - הוא בהכרח יביא לצעד השני, שבהכרח יביא לצעד השלישי וכן הלאה. זאת הסיבה שהצעד הראשון חשוב כל כך, כיון שהוא מתחיל את התזוזה של כל הצעדים. אם נכנעתי באמת (צעד 1), אפנה החוצה כדי לקבל עזרה (צעד 2), ובמהרה אבין שאני חייב את אלוקים (צעד 3). בתקופה האחרונה התמקדתי בצעד השני שהוא נראה מעין צעד ביניים לא חשוב כל כך, אבל האמת היא שהוא קריטי ובלעדיו אין החלמה ובודאי שאי אפשר לעשות את הצעד השלישי. אם הצעד השני היה מיותר - הוא לא היה נכתב בין הצעדים. יש סיבה למה הוא כאן.

עבור אלו שאינם בקיאים כל כך: הצעד הראשון אומר שהודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו. הצעד השני אומר שהגענו להכרה שכח גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות, ואילו הצעד השלישי אומר החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו.

אז הצעד השני נראה שלב ביניים. כי אם הבנתי שאני לא יכול - אז בודאי אתן לאלוקים לנהל לי את החיים. אבל זה ממש לא ככה. לפני שאני מגיע לאלוקים, יש שלב חשוב בו אני פשוט מפסיק לשחק אותה אלוקים ומתחיל לסמוך על אנשים מסביבי. אני מפסיק להיות האחד שיודע הכל ומבין טוב ולא מוכן בשום פנים ואופן לבקש עזרה. וביחד עם זה, הצעד השני לא יציל אותי, כי אנשים אחרים, למרות שהם "כח גדול ממני", הם עדיין לא אלוקים והשפעתם מוגבלת.

כפי שהוסבר לי, הנקודה היא די פשוטה. הצעד השני הוא מעין מצנח. המצנח לא גורם לצנחן שלא ליפול, אבל הוא כן נותן לו שהות ומאט את התהליך, כך שהצנחן יוכל לעשות את הפעולות הנכונות ולא להתרסק. המצנח מורכב מהרבה חוטים שמחברים את הצנחן אל המצנח, וביחד הם נותנים לו את האפשרות לעשות את הדבר הנכון. ככה נראה הצעד השני. הוא לא יעצור אותי מליפול, אבל הוא יתן לי את השהות לעשות את הפעולות הנכונות ובסופו של דבר יוביל אותי לפנות אל הכח העליון היחיד -אבא שבשמים, שהוא כמובן היחיד שיכול לעצור את הנפילה הבלתי נמנעת.

אז יש לי בתיק גב סדרת פעולות שעיקרן הוא יציאה מעצמי ועשיית מה שצריך ולא מה שאני רוצה או מה שאני מרגיש. כל פעולה שכזאת היא חוט נוסף המחבר אותי אל המנצח, וברגע האמת - אני עושה את אותן פעולות. הבעיה היחידה היא שאני לא בדיוק כמו הצנחן. בעוד הצנחן לא רוצה להתרסק ולמות ולכן הוא פותח את המצנח, אני בזמן של התקפת תאווה דווקא מאוד מעוניין ליפול ולמות, ואני לא רוצה לעשות שום פעולות שיעצרו את התהליך הזה. הרי המחלה שלי מתלבשת על כח הרצון, ובזמן הנפילה אני רוצה ליפול, אז במקרה הזה המצנח הטוב ביותר לא יעזור כי הוא נשאר בתוך התיק גב.

לכן אין לי ברירה ואני צריך מצנח משוכלל יותר, כזה שנפתח אוטומטי כאשר יורדים מתחת לגובה מסויים גם אם הצנחן עצמו לא מושך בידית הפתיחה. איפה משיגים מצנח כזה? ובכן, זאת העבודה של הצעד השני בו אנחנו מתרגלים יום יום לעשות את הפעולות הנכונות ולהפסיק לעשות מה שאנחנו רוצים או מה שאנחנו מרגישים. אם לא אעבוד על כך ביום רגיל, המצנח האוטומטי לא יעבוד ברגע האמת. אני חייב להרגיל את עצמי לעשות פעולות באופן אוטומטי בלי שום קשר לשאלה האם אני רוצה לעשות את זה או לא, האם אני מרגיש כעת או לא. פשוט לעשות על טייס אוטומטי. זה דורש הרבה תרגול והרבה הורדת האגו, אבל זה הדבר היחיד שעובד. להתייעץ עם הספונסר, להתייעץ עם אשתי, לשאול את החברים, לבקש עזרה מההורים וכן הלאה וכן הלאה.

השאלה בנוגע למצנח היא לא האם אשתמש בו אלא מתי. אז כדאי שאהיה מוכן.