אני לא מאמין שאני כותב את זה אבל בזכות התוכנית אני נקי לראשונה 90 ימים. זוכר שהגעתי לכאן לפני 7-8 חודשים, הייתי בטוח שאם אגייס מספיק כוח רצון - אשאר נקי לעולמים. זוכר שבהתחלה חשבתי שהטבלה של ה-90 יום לא בשבילי, מספיק שאבקר באתר מדי פעם ואשאר נקי...

אני לא מפחד מאלול. אני מתרגש ממנו. ובעיקר מהנס שלו. הנה לפני 4 שנים בראש חודש אלול אחרי שתקעו בשופר, הכנסתי את הבן שלי לכיתה א' ולחצתי את היד של המלמד שלו ואיחלתי להם בהצלחה ו.......הלכתי להשתמש.... אני זוכר שממש שנאתי את עצמי לעזעזעל 'אלול' הילד שלך התחיל ללמוד מה אתה מצפה... לא עמדתי בזה. מרוב אשמה ובושה השתמשתי באותו אלול עוד כמה פעמים. סבלתי נורא. החלטתי שאני יתרום כסף לצדקה... וזה לא עזר... לא דיבר אלי לא שופר ולא דגים שרועדים פשוט הזרקתי חומר וסבלתי.

חטאתי עוויתי ופשעתי, עשיתי מעשים שלא ייעשו, אני מרגיש חלש ופגיע, עייף וחסר כח להתמודד עם שום דבר בחיי, לא רק שאין לי רצון או יכולת כרגע לבקש סליחה מהיקרה לי מכל אני גם דורש ממנה, בתוקף לפעמים, הבנה והכלה.

אני זוכר את היום שהצטרפתי לקבוצה כמו היום. זה היה בשושן פורים אחרי עוד התרסקות כואבת ומדממת. וכשהבנתי ששוטטות בפורום ואפילו השתתפות בקבוצה חיה לא עושים בשבילי את העבודה. נפל לי האסימון שמשהו חסר לי. לא ידעתי מה, החלטתי להאזין לקבוצה הטלפונית של הצהריים. הקשבתי למשך כמה ימים בשקיקה עד שאזרתי אומץ לעלות להציג את עצמי ולשתף. ומאז בחסד אלוהים ובעזרת החברים אני נקי כבר ארבעה חודשים כל יום מחדש.

כמכור שהיה מאונן כדי להרדם וכדי לקום בבוקר, וכדי להסתיר כל רגש שלא רציתי להרגיש. הייתי מבלה הרבה זמן בראש שלי בפנטזיה. מפשיט כל אישה ברחוב בראש שלי. כל הנסיונות שלי להפסיק נכשלו. אז ניסיתי את העיצה הכי חזקה ומבטיחה: "להתחתן", והופתעתי שהמכור שבי הגיעה לממדים עצומים.

לאחר כמה חודשים שאני עובד על התוכנית של 12 הצעדים. ולאחר התייעצות ארוכה עם הספונסר וחברים וותיקים. הגעתי להחלטה לשתף את אשתי בהתמכרות שלי. היה לי חששות כבדות מהדרך שהיא תקבל זאת. חיכיתי לזמן מתאים והוא הגיע אתמול במוצאי שבת. שמתי לב שאשתי במצב רוח מרומם. קראתי לה לשיחה ביקשתי מאלוהים שיתן לי את המילים בפה.

חשבתי לעצמי - מה אעשה ביום השנה? אבל ה' כבר ענה לי בצורה הכי ברורה. לא שמתי לב אבל היום היה לי את טקס קבלת התארים מהמכללה. אתם קולטים? טקס קבלת תואר! ביד שלי יש לי מסמך שסיימתי את חובותיי למכללה. אבל מה בראש שלי, איזה תואר, למי אכפת מהמכללה? יש לי תואר בנקיות! אין דבר יותר מדהים מזה.

היום אני מציין שנה וחצי נקיון. שנה ושש חודשים. 548 יום. אסירות תודה לאלוקים שהביאני עד הלום, בכוחו ולא בכוחי. ממש בכוחו, כי אני אפילו לא הייתי בהחלמה כל הזמן הזה, וגם כשכן הייתי בהחלמה לא תמיד היה איכפת לי מההחלמה... והיום אני מציין זמן כל כך גדול.

התפילות שלי וההבטחות שלי שבאו מעומק ליבי נטעו בי תקווה כל פעם מחדש שאולי הפעם. אולי הפעם זה יעבוד לי, ואלוקים יקח ממני את היצר הרע הזה שאני לא הייתי מסוגל להתמודד איתו. הייתי שופך את ליבי לאלוקים שיקח ממני את היצר הרע הזה משום שאני לא מסוגל להתמודד איתו.

היום הגעתי ל90 יום אין יום יותר שמח מזה מזמן לא התרגשתי כ״כ יכול להיות שבעבר היה לי תקופות ארוכות של התמסרות אבל אף פעם לא ספרתי את הימים כמו שספרתי ב90 יום האחרונים. אני נורא מתרגש שהצלחתי ואני מרגיש משוחרר שהצלחתי לעמוד באתגר ויכולתי לו, ובדמעות של התרגשות ושמחה אודה לה׳ בכל לבי ובתוך רבים אהללך, תודה למערכת שנתנו לי את היכולת ולהקב״ה בלעדו לא יכולתי.

חברים יקרים ואהובים. אני נמצא כעת בין שמים וארץ על מטוס חזרה מישראל לאירופה, עודי מהרהר בליבי על מה שעובר עלי הרגשתי צורך לשתף אותכם במחשובותי.

אני זוכר על עצמי בתחילת הדרך שניסיתי להישאר נקי, והצלחתי ואז נפלתי וניסיתי שוב, ושוב, וכשהצלחתי בחסדו יתברך להישאר נקי תקופה משמעותית דווקא אז קיבלתי 'אתגרים' חדשים בחיי, מכיוונים לא צפויים, דברים שהיו לי ממש לא קלים להתמודד איתם, דברים שאם היו מגיעים אלי לפני ההחלמה היו בטוח מפילים אותי לקרשים באופן שקשה לי להאמין שהייתי מתאושש מהם.

שלום לכולם אני כאן באתר למעלה משנה וכרגע אני נקי ב"ה למעלה ממאתים ימים אחרי עשר שנים של אוננות יומיומית ופחדים ודמיונות וכו 'וכו'.

היה שם משהו מיוחד, משהו בלתי נתפס לתיאור, היה שם חיבור, אהבה וכנות. איך הגדיר את זה ״נתן במתנה״ בקולו הרגוע השקט והמדוד - זה היה אנטי תזה לתאווה. אנטי תזה ללסבול לבד ולשתוק. אנטי תזה לחושך ולהכחשה ולהדחקה. אנטי תזה לעצמינו ולמה שחשבנו (בעיקר רע) על עצמינו כל השנים.

לקראת הכנס השנתי של שמור עיניך, ראיתי חבר ששאל שאלה כנה שהטרידה אותו, מה החגיגה הגדולה? הרי בסופו של דבר מדובר על תאווה, דברים שאף אחד לא אמור להתגאות בהם, אז גם אם יש צורך להיפגש בקבוצות לצורך ההחלמה, עדיין אפשר לשמור על פרופיל נמוך ולהימנע מרעש וצלצולים וחגיגות גדולות ומרשימות.

קראתי לפני מספר דקות על חבר שמפחד שהכל יקרוס לו. אני כל כך מבין אותו. אני זוכר את תחילת הדרך שלי. לא האמנתי. הייתי בטוח שהרעיון הזה של לא לאונן יותר הוא רעיון עיוועים. הייתי בטוח שהיצר יושב לי בפינה. לא הבנתי לאן אני נכנס, הבנתי רק דבר אחד, אני לא רוצה ללכת לאחור.

אחי ורעי לדרך, בחיל וברעדה, בפחד ומורא. בהודאה על העבר, ובתפילה על העתיד. אני מסיים היום 90 יום.