שלום חברים לדרך!

כיהודי, בדרך כלל, שייכתי את ההתמכרות שלי לתאווה, אל חוסר שלימות בנושא הקדושה (שמירת העיניים, הברית וכו'), כלומר מבחינתי אני אדם המתקשה לשמור סעיפים כאלה ואחרים של דיני עריות ולא תתורו. לאורך שנים ככה חשבתי וניסיתי להתחזק בכיוון הזה.
במילים אחרות, חשבתי על עצמי כך: אני אדם עובד ה', מאמין, מתפלל וכו', רק אי שם בנקודות זמן מסויימות ביום – אני נדחק לפינות אפלות של מעשים שליליים הקשורים לשמירת הקדושה.

בתכנית לימדו אותי דבר שהוא יקר מפז, מלא עמקות וחכמה. הסבירו לי שכאשר אני משתמש, אני בעצם בורח ממשהו, או ניתן לומר –אני מחפש משהו בצורה שגויה. האמת שלא היה קשה לי להסכים עם ההגדרה הזו, כי די מהר זיהיתי שהשימוש מגיע במצבי נפש של ריקנות ושלל תחושות שליליות, שניסיתי להתמודד איתן ע"י השימוש הנעים, שסיפק הנאה וכיף לאותו רגע. (כמובן, וחשוב להדגיש שיש שימוש שהוא נטו מהכמיהה הפיזית כמבואר בספר הגדול, אך עליה אני פחות מדבר כאן, ראה בפוסט של סוד הכניעה "השימוש בתאווה הוא לא (רק) בריחה")

התכנית שלנו היא רוחנית. מלמדים אותי להתחבר לאלוקים. וזה על ידי הכרה בחוסר אונים, הבנה שמישהו גדול ממני יכול לעזור לי ופנייה ממשית לבקשת עזרה. וכן ע"י שחרור מרצון עצמי – טינות פחדים וכדומה, כך אני יכול למסור את חיי לאלוקים. והוא – אלוקים אוהב – משגיח עלי ועוזר לי ומעניק לי וכו'...

עם הזמן מתחדדת לי התובנה שיש כאן משהו עמוק יותר, ניתן להסתכל על הדברים במבט שונה, שעבורי היה מחלים ומועיל מאוד.
אשאל: כשהשתמשתי, ממי ברחתי?
תשובתי היא, ברחתי מאלוקים!!!
השימוש עבורי הוא מפלט, מקלט ומרחב מוגן. שם מובטחת לי תחושה מרוממת ומענגת. מכל קושי שחוויתי, חברתי, פיזי, משפחתי, אישי וכו' הייתי בורח, למקום בלי מחויבויות, שם אני אדון לעצמי וקובע מה עושים ואיך.

זוהי בדיוק הבריחה מאלוקים! השימוש, הוא למצוא מפלט מאלוקים, כי בעולמו של אלוקים יש כללים, צריך לשים את עצמי בענווה כלפיו, לקבל שרצונו ולא רצוני, והרבה פעמים זה מאוד קשה.
לכן עם השנים פיתחתי לעצמי סוג של אליל, אליו אני בורח. אצל אליל זה אני רשאי להיות מי שבא לי, ואצלו תמיד מובטחת הרגשה טובה וכיפית. הוא זמין לי כמעט תמיד ובלי שום מחויבות מצדי.

לכן מבחינתי עיקר הבעיה שלי היא – עבודה זרה.
כי בשימוש אני מחפש מקום לברוח מאלוקים.

כמה טוב שהתכנית מצביעה על הנקודה המדוייקת, ומלמדת אותי להחלים דרך זה שאתחיל לחיות בעולם ללא סודות, עולם אחד לא החיים הרגילים והחיים של הבריחה, עולם אחד של כנות, שחרור מטינות ופחדים, כך אני מתחיל לאחד את חיי מול אלוקים, כך באמת אני יכול למסור את כל חלקי חיי להשגחתו.

כפועל יוצא, אם אני מגלה במהלך הדרך, שאני מועד או נופל חלילה, אני שואל את עצמי – מה מצב הקשר שלך לאלוקים? אולי אתה מנסה להתחיל להסתדר לבד? אולי אתה בורח מקושי ומתעלם מקיומו של אלוקים?

עבודה זרה או גילוי עריות?? התשובה היא לא זה ולא זה. 
התשובה היא מחלה. 
אני לא חושב שהיית מאשים אלכוהוליסט בעבודה זרה, הוא פשוט חולה ולא שולט בעצמו. אני בדיוק אותו דבר, גם היום כשאני מועד או נופל או פועל על תאווה. 
"עד שלא קיבלתי את הסקסוהוליזם שלי, לא יכולתי להישאר מפוכח". אני מבין את הקטע הזה, על ההווה ולא רק על העבר.

אני רוצה להוסיף על מה שנתן אמר. אני התחלתי לאונן כנראה כשהגעתי לבגרות מינית. למה? כי זה היה נעים. הייתי שומר על העיניים וכו', אבל ספציפית על זה אף פעם לא דיברו איתי ולא אמרו לי שזה אסור ויותר מזה - גם לא ידעתי שיוצא זרע מהגוף שלי. לא הבנתי מה אני עושה בכלל. וכשהבנתי כבר הייתי מכור. תאר לעצמך בנאדם שהכניסו לו סמים לאוכל בלי שהוא ידע - באופן קבוע, עד שהוא התמכר - מה היית אומר על הבן אדם הזה? הוא מכור בצורה חד משמעית אולי הוא אפילו הוא עובר על איסורים היום בעקבות זה, אבל לא הייתי מכנה אותו על פי האיסורים שהוא עושה, כי כרגע הוא מכור.
ומכור הוא מכנה משותף גם של מי שגרם את זה לעצמו וגם לאנשים כמוני שהמציאות גרמה להם להתמכר. זה לא משנה מה היה. על מה שהיה כבר ביקשנו סליחה ביום כיפור של אותה שנה. עכשיו אנחנו לא דנים מול העברה כי אנחנו מדברים מול ההתמכרות. העברה כאן היא מקרית בהחלט.
הרי אתה לא באמת מחפש לעצמך אלהים אחרים וממש לא מנסה לברוח מא-לוקים. אתה אולי נופל (אני נמנע מלהשתמש במילה בורח לעניין זה) למקומות שמרגישים יותר מרוחקים ממנו, אבל ממש לא כבריחה ממנו אלא מדברים אחרים, וגם התוצאה היא לא בריחה ממנו.
אני טועה?

אני אוהב להגדיר זאת,
מחפש את האלוקים במקום הלא נכון,
זה הגדרה שאני מרגיש,
אוהבים.

בס"ד

לנתן 01 וצורצור!

שימו לב היטב, איני חולק על הגדרת המחלה - כלומר שאני חולה, ואיני בא להאשים מישהו בעבודה זרה. במיוחד שאני בעצמי סובל ממה שכולם פה סובלים...
ההדגשה בפוסט שכתבתי היא שהבעיה שלנו (=המחלה) נמצאת בנקודת הקשר עם אלוקים, שם משהו לא פועל טוב, כי אני מחפש אותו במקום הלא נכון (=עבודה זרה), כמו שכתב יפה אבי גולן. וזה הופך לסוג של בריחה ממנו. 
וזה חידוש! כי במיוחד בתחילת הדרך רגילים לחשוב שהבעיה האמיתית היא הצד של התאווה וכו'.
אמנם הרעיון עצמו שהבעתי בפוסט אינו חדש, אלא מתחדד לאור שימוש במושגים המוכרים לרובנו.

עדינו, אני מתנצל ממש
גם אני שונא שעושים לי את זה ושונא לראות שעושים את זה לאנשים אחרים
באמת לא חשבתי להחליש. אם זה מחזק אותך זה מעולה.
לא יודע אם זה בכלל בגלל איך שהתנסחת, הגיוני שסתם קראתי את הדברים שלך כהאשמה עצמית, ולכן ניסיתי לעודד אותך לקבל את עצמך בלי האשמות בעבודה זרה... אבל באמת שכשאני קורא את הדברים שלך שוב לאור ההודעה האחרונה שלך, זה נראה לי כלי מאוד חזק. לרצות לחזור לא-לקים. זה ממש מעורר בי חזרה בתשובה במובן הכי טהור. רוצה לחזור לאבא. מאהבה.
באמת תודה.

אוהבים
אצלי מחלה לא שווה עבודה זרה.
המושג חוסר אונים מתנגש עם המושג עבירה/ע"ז/ג"ע וכו' וכו'.

אני בוחר היום להודות בזה שאני חסר אונים.

אוהבים אותך נתן!

אתה מכיר בכך שהמחלה שלנו היא עם פן רוחני?

אני הפסקתי להתווכח. (רק להיום...)

אוהב.

נתן, מזמן אני סקרן להבין איך אתה מפריד, בין קשר רוחני של התכנית לבין תפיסה רוחנית של היהדות (בכלל תחומי החיים. מעבר לשאלה הנדושה של חוטא-חולה). אותי זה מטריד. 

אבל יותר ממדהים אותי לראות את התגובה שלך. הכוח לוותר על ויכוח עסיסי כזה, רק בשביל החלמה ושפיות. 
זה רוחני בעיני, תודה! 

יש לנו עוד נושא לדבר באישי...
פעם ב...

תודה על הפידבק, הוחמאתי.

התחברתי למה שאמר עדינו,
הוא לא התכוון לעבודה זרה כפשוטה. אלא לפעולה פשוטה. כשאני במקום אחר - למה אני שם? כי באמת בעומק אנו מחפשים את אלוקים אוהב. היינו גם בעבודה זרה מחפשים את אלוקים דרך אותה העבודה זרה. אך שהחיפוש הוא שגוי. כך גם אצלנו, חיפשנו אותו כל הזמן, לא יכולנו שלא להמשיך לחפש אותו, את אלוקים. חשבנו (בתת מודע) שפה בתאווה מצאנו את שחיפשנו בשעה שאיננו מחפשים אלא את אלוקים. 
כשבאנו לתוכנית אמרו לנו ישר בפנים 'אתה מחפש את אלוקים!' "או שתמצאו את אלוקים או שתמותו" עם האלכוהול/התאווה.
התוכנית מגלה שניתן למצוא את אלוקים בכל מצב ועניין. ממילא אין כבר יותר צורך בתאווה. 

כן בדיוק
הזכות של המכורים זה לזכות לרצות חיים רוחניים - זה כי הפיתרון היחידי