אתחיל ואומר, כפי שאמרתי בעבר, שיש לי הערכה עמוקה לתוכנית "12 הצעדים", אפילו שאני נשאר נקי ברוך ה' בלעדיה (אני מומחה-בעיני-עצמי בשיטת ThaPshic).

אף על פי כן, קראתי את "הספר הגדול", ועלו בי קושיות רבות על דברים מאוד מוזרים שנאמרו שם, אני יצטט אותם, אני יגיד מה הבעיה בזה, ואתם תנסו לענות לי.
אני מניח שתענו לי בין היתר - "אבל זה עובד, למה אתה שואל שאלות אם זה עובד", אני יענה על זה בכמה אופנים - דבר ראשון, אדם חדש שנכנס פנימה ושואל את השאלות שאולי אני יישאל ולא יקבל מענה - עלול ללכת ולא לחזור, ולהיות אומלל, לא חבל ? 
דבר שני - אני מאמין שלשאול שאלות עוזר על מנת להבין את הנושא טוב יותר, וכך לשפר את הדרך בה עושים דברים, ככה עושים בגמרא, ככה עושים בחיים, ואני מקווה שאתם משוכנעים שככה עושים גם בתוכנית הזאת שלכם.


אני יתחיל את השאלות:
1. "אנוכיות וראיית עצמי כמרכז, אלו הם לדעתנו שורשי הבעיה שלנו" 
זה משפט יסודי שנכתב ב"ספר הגדול", והוא משפט כל כך מוזר - אני יודע שאנוכיות אף פעם לא הייתה פופולרית במיוחד, אבל בלי אנוכיות אין שום דבר - אנשים עובדים על מנת לקבל משכורת, אנשים מקבלים משכורת על מנת לבזבז אותם על כל מיני דברים שנותנים להם סיפוק, וזה אנוכיות, וזה מקיים את העולם.
אם יוסי עובד החודש קשה כי הוא חולם לקנות לעצמו אופניים אדומות חדשות, ואתם אומרים שזה שורש הבעיה שלו...
אם משה רוצה נורא להתחתן עם דנה, בגלל שהוא ממש ממש אוהב אותה, אבל גם בגלל שהוא ממש ממש רוצה לממש את מאוויי גופו הטבעיים, ואתם אומרים שזה שורש הבעיה שלו...
אז ביטלתם את האדם עצמו. מה נשאר ממנו ? 

2. "אנחנו האלכוהוליסטים חייבים להיפטר מהאנוכיות שלנו"
אי אפשר, אף פעם, להיפטר מאנוכיות, אם תיפטר ממנה, תמצא את עצמך כמו בסיפור על העץ - נותן ענף, נותן גזע, נותן עלים, עד שכל מה שנשאר ממך זה קליפה כמושה.
אני יודע שהמכור הוא גם כן קליפה כמושה, אבל זה לא פתרון טוב במיוחד, להפוך אותו לקליפה כמושה בדרך יצירתית אחרת.

אולי אנשים לא ערים לכך, אבל המון מדינות ותרבויות ניסו לעקור את האנוכיות מהאדם, הסובייטים בברית המועצות הם הדוגמא הכי טובה לכך, ולהם היה נשק גרעיני ושישית מכדור הארץ - וגם הם התמוטטו בסוף..

3. "אחר כך החלטנו שמרגע זה אלהים יהיה הבימאי שלנו בדרמה של החיים"
כל אדם דתי החליט כך מזמן, זה לא מונע מאיתנו להמשיך להיות מכורים...
כל אדם דתי החליט - מזמן, שאלוקים הוא המנהל של כל העסק, ואם אני רוצה לקבל תשלום נאה בסוף היום - או החיים, אזי אני צריך לעבוד בעסק שלו. זה לא מונע התמכרות, כפי שאינספור דתיים יכולים להעיד.

4. "היות והיה לו מלוא הכוח הוא ספק לנו כל שהיינו צריכים אם היינו קרובים אליו, ואם בצענו את העבודה שלו כהלכה"
זה משפט שמתאים לסוף של סיפור מהאגדות - "ואז האלכוהוליסט מצא את אלוקים והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה", 
כל אדם שחי קצת את החיים האמיתיים יודע שבחיים האמיתיים, גם אם אתה מתכונן כהלכה, וגם אם אתה קרוב לאלוקים, אתה עדיין יכול לחטוף סטירות רציניות לפנים - דברים שהיו בטוחים פתאום רועדים, משהו שהיית בטוח שבחיים לא יקרה קרה, ועוד ועוד.

5. "כשהתבססנו במצב זה נעשינו פחות ופחות מעוניינים בעצמנו, בתכניות הקטנות שלנו ובתכנונים שלנו, יותר ויותר נעשינו מעוניינים במה שאנחנו יכולים לתרום לחיים"
יש פה זלזול מדהים ברצון של האדם לעשות דברים עבור עצמו, בד בבד עם כך שיש פה התעלמות מהעובדה שה"חיים", במידה רבה מאוד, מורכב מהרבה מאוד בני אדם וה"רצונות הקטנים שלהם", 
אתה ברכבת ? הרצון הקטן של איש קטן בנה אותה, אתה במטוס ? שני אחים עם רצונות קטנים לקבל תהילה קטנה ואולי גם כסף כיס קטן גרמו לזה לקרות.
אתה יהודי ? זה בגלל רצון קטן של איש "קטן" בשם יעקב שרצה לחם קטן ובגד קטן ללבוש בתמורה לשירותו את האל.

6. "כשהיינו על בסיס זה (רצון עצמי) התנגשנו כמעט תמיד עם משהו או מישהו, למרות שהמניעים שלנו היו טובים"
מה הבעיה בזה ? אנחנו היהודים רוצים לקיים את התורה והמצוות, ואנחנו מתנגשים בזה עם כל העולם, או לפחות רבע ממנו בכל רגע נתון, ואנחנו בסדר גמור עם זה.
כל רצון שהוא - מתנגש בצורה כלשהיא עם מישהו אחר, אני רוצה לחיות ? מישהו אחר רוצה שאמות, אני רוצה לעבוד קשה ולהצליח ? אני מתנגש עם רצונו של מישהו אחר לעבוד קשה ולהצליח, מה הבעיה בזה ? אני רוצה להיות מקודם בעבודה ? זה מתנגש עם רצונו של מישהו אחר לקבל קידום.

7. "אבל אנו תמיד מוצאים שבאיזה שהוא זמן בעבר הגענו להחלטות שמבוססות על רצון והן שגרמו לכך שנהיה פגיעים"
המשפט הזה דומה באופן חשוד לבודהיזם, אשר מלמד שבודהה חקר את האושר האנושי והגיע למסקנה שהדרך היחידה להפסיק את הסבל היא להפסיק לרצות. כי שאתה רוצה ולא מקבל (בדרך כלל), אתה סובל.  האם אנחנו בודהיסטים ? האם חלק מתורת בודהה נמצאת בתוכנית 12 הצעדים ?

8. "ברשימה שלנו של רגשות הטינה רשמנו ליד כל שם את הפגיעה שחשנו. האם הדבר נגע בהערכה העצמית שלנו, הבטחון שלנו. השאפתנות שלנו, היחסים האישיים או המיניים שלנו"
*ואז יש פה רשימה של כל מיני טינות כלפי אנשים*
"ברור שחיים שמכילים טינה עמוקה מובילים לאומללות וחוסר תועלת."

למה הם מובילים לחוסר תועלת ? נניח ואנחנו מדינת ישראל, נניח וחמאס שלחו 1000 טילים עלינו, האם היינו רושמים "חמאס זרק עלינו 1000 טילים, ואנחנו מרגישים טינה כלפיו, כי הוא פגע בהערכה העצמית שלנו ובתחושת הבטחון שלנו, אבל אנחנו לא נעשה כלום, כי טינה עמוקה מובילה לאומללות וחוסר תועלת"
חמאס יראה את הדברים הללו, יצחק, ויזרוק עוד 100000 טילים, אז מה עשינו פה ?

תוכנית 12 הצעדים מנסה לרומם את האדם מהעפר, אבל אם הוא לא יפגע בפוגעים בו, ינקום את עלבונו בו, ויהיה, כמו שאומרים - גבר לעניין, אזי הוא יושפל עד עפר והתועלת בתוכנית תוטל בספק  - אולי היא העלתה את האדם מהעפר, אבל אז הורידה אותו בדרך אחרת.

9. "בדרך זו ניסינו לגבש אידיאל שפוי והגיוני לחיי המין שלנו בעתיד, העמדנו כל קשר שהיה לנו לבחינה זו - האם הוא אנוכי או לא"
מין, המעשה הכי אנוכי שיכול להיות - מישהו יכול לדמיין מישהו נותן יחסי מין כצדקה ? בחיים לא, זה בלתי אפשרי, אף אחד לא יכול לעשות את זה, מין זה פעולה אנוכית טהורה, אדם לא יכול לשכב עם מישהי אם הוא לא נמשך אליה - ברמה כלשהיא, אדם לא יכול לשכב עם מישהי כמעשה חסד.

אני מקווה בכנות שמישהו יכול לעזור לי להבין את זה, גם למעני, וגם למענכם. וביחד נמצא את האמת הגדולה.

robinhood כתב on 20 דצמ' 2018 19:04:

אחי,
אני נמצא באותה סירה שלך. הצלחת להגדיר יפה, ועשית ממש ניתוח, למה יש לי התנגדות וקושי לתכנית הזו.
לצערי, או לא, אני מסכים איתך במאה אחוז. הבעיה שלי היא שההצלחות שלי קטנות.
באופן אישי אני אוטוטו סוגר 4 שבועות נקיי, כשלפניהם היו שבוע נפילה, ולפניהם 3 שבועות נקיים, ולפניהם שבוע נפילה, ולפניהם שבועיים נקיים.. לפני כן היו עליות ומורדות לרוב, תקופות קצרות של נקיות וכו׳. אבל איתחלתי ומה שמעניין זה העתיד.

אני מסכים איתך מאוד, ואוסיף יותר מזה, אני חושב שהתכנית נגועה ביחס של הנצרות את האדם כלפי עצמו (נוצרים הקימו את זה). הראיה של האדם כנולד לתוך חטא, ושכל המציאות היא חסרת סיכוי, ושהאד עצמו הוא רע מהיסוד - אני חושב שאלה דברים שמונחים ב12 הצעדים. לי ממש קשה עם זה..

אני חושב שצריך להתמקד דווקא בטוב של האדם, לפתח את האמון הגדול של האדם בעצמו, לפתח גבורה ישראלית. זה קשה, אני לא נאיבי, אבל זו האמת. זו דרך החיים שאני רוצה למצוא את עצמי בה בסוף, את עצמי ואת ילדי (כשיהיו אחרי חתונה בעז"ה), ואת הקהילה שלי עד סוף כל האומה הישראלית.
דור התחייה צריך לפתח אנשים גדולים, יכולים, מסוגלים. אני מאמין גדול באדם, ממש לא יכול לעשות את הכוחות שלי מיותרים. אני מזדהה מאוד עם מה שכתבת.
השאלה הגדולה תמיד היא איך עושים את זה? הכי קל לקחת את המסכנות של האדם ולהעצים אותה, להשתמש בה כמנוף להחלמה, אבל אני מתנגד לאמירה הזו. מ"מ איך מייצרים אמון עצמי? אהבה עצמית? אני לא יודע מה לומר לאחרים.. אשמח שתתייחס לזה אם אתה יכול.

נקודה שנייה אני שואב מדברי חז"ל: לא יאמר אדם אי אפשי לאכול חזיר, אי אפשי בשר בחלב אלא אפשי ואפשי אבל מה אעשה ואבי שבשמיים גזר עלי.
אני לומד מזה ככה: אדם לא יכול לשקר לעצמו ולומר שאין לו רצון אמיתי לחטוא, זה קיים וזה נדחף מבפנים. דבר כזה הוא קפיצה בין זהויות, הרי מצד אחד האדם באמת רוצה ומצד שני הוא אומר לעצמו שהוא לא רוצה. הרצון הוא מבפנים החוצה, האמירה מהחוץ פנימה. נדמה לי שהרצון חזק יותר, הרבה יותר.
אז מה עושים? אפשי ואפשי, לא מכחישים, לא מסתתרים. אני באמת רוצה. אלא שיש לי עולם ערכים, גזרת גורל שהתמכרות לז הורגת אותי, יש גבולות שכפויים עלי. אלה גבולות שמציאות חיי קבעה.
יש רצון ויש תגובה. אני רוצה לשלוח ידיים אבל גם רוצה להרגיל אתם שאני בעל הבית. יש רצון ויש בחירה איך להגיב.
אולי עיקר העבודה, לפחות בהתחלה, היא בלפתח הרגלים. בכלל לא לעסוק ברצון, הרי אם נבראתי למשל עם משיכה מסויימת או אלרגיה מסויימת אז כנראה היא תלויה אותי כל החיים.
מי שאכל חלב ונהיה רגיש לה עד סכנת מוות, לא משתנה לו הרצון, הוא באמת באמת רוצה גלידה טובה אבל יודע בשכל (!!) שזה רע לו. הרגש מת לאכול, השכל קובע גבולות.
לאט לאט הוא קונה הרגלים חדשים בנוגע למוצרי חלב.
הוא לומד לשמור על הידיים, הרצון לא יימחה לעולם.
נראה לי שזה הכיוון שנכון יותר ללכת בו.
שילוב של שני העקרונות: אמון עצמי ביכולת של האדם לייצר הרגלים חדשים.

דבר נוסף: הרב שרקי סיפר שפעם באה אליו אישה למודת סבל וצרות ושפכה את צערה ויגונה, מלאה בטרוניה ובחוסר כח סבל. הרב אמר לה שבשום מקום לא הובטח שהחיים חייבים להיות קלים.
ייתכן שכל החיים איאבק בכעס, או בתאוות אכילה, או בעצלות, או בתאוות היצר - אבל זה מה שנכון לעשות, זה מה שאמיתי. רצון לחוד, ותגובה לחוד.
אלה מחשבות מבולגנות שלי.
אשמח מאוד לשמוע דעתך.
גם אשמח לשמוע עצות ממך, רעיונות, טקטיקות..
אם אנחנו בראש דומה, אז אני אשמח אפילו להפוך את זה לשותפות מסויימת בדרך העולה במסילה.
WannaStop

wannaStop כתב on 05 ינו' 2019 17:44:

שתי דברים יש לי לומר על זה:
1. אתה רואה מכונית, והיא נוסעת, אין לך מושג איך - אתה מחזיק בתיאוריות מסויימות שטוענות בכל תוקף שמכונית לא יכולה ליסוע, אבל הנה היא נוסעת מולך, איך זה יכול להיות ? 
הדרך הראשונה תהיה לזרוק את כל מה שהאמנת עד כה ולקחת את כל מערכת האמונות של האנשים שטענו כל הזמן הזה שמכונית נוסעת,
הדרך השנייה תהיה להחזיק את מערכת האמונות שלך בעקשנות,
והדרך השלישית תהיה להבין שיש פה משהו אמיתי, אמנם ממש מוזר במבט ראשון, אבל הוא עובד - וזה הכי חשוב, אם זה עובד, יש בזה משהו אמיתי, ואם יש בזה משהו אמיתי, בא נמצא מהו, ונמצא דרך לשלב את זה בדבר האמיתי שאנחנו מחזיקים בו גם.

2. עיקר העבודה איננו בלפתח הרגלים, אלא בלפתח תפיסות חשיבה, 
אני לא רומז שלפתח הרגלים זה קל, לפתח אותם זה הרבה סבלנות ועבודה קשה, 
אבל לפתח תפיסות חשיבה זה הדבר הבאמת קשה - כי תפיסות החשיבה שלנו הביאה אותנו לאן שהגענו, לא הרגלים,
אנחנו לא מכורים (לדעתי) כי יש אינטרנט עם תמונות זמין בשפע, אנחנו מכורים כי החזקנו בתפיסת עולם מסוימת, שההתמכרות זה המשך ישיר שלה, 
ותפיסת העולם הזאת (והיא כל כך נכונה לכאורה, ולכן כל כך עוצמתית וקשה לעמת אותה עם כוחות אחרים) היא : העונג הוא הכי חשוב

robinhood כתב on 05 ינו' 2019 19:46:

אם הבנתי נכון:
לא טענתי שזה רע בהכרח, אלא שיש ביסודות הרבה שקר.
ברור שאפשר להחליש משהו ואז להתגבר. אני חושב שטוב יותר ונכון יותר להחליש את ההרגל ואת הדפוס וככה להחלים מאשר להחליש את האדם וככה להחלים. אני באופן אישי דווקא כן ממליץ לאחרים לנסות את השיטה, כי קודם חשובה לי  ואח"כ בעז"ה אם יהיה צורך אז לעבוד על אמון עצמי.

לגבי 2:
תחילת העבודה היא חווית ההצלחה, והפנמה להכרה שאני מסוגל, יכול, לוחם.
ההרגל החדש בהחלט אמור לסייע לזה. המטרה היא קודם לעצור או להמעיט את מה שמזין את מעגלי ההתמכרות במח. לקבל שליטה חזרה על חיינו. אח"כ אפשר להתקדם ולפרק בעדינות תבניות חשיבה.
אני דווקא כן חושב שהזמינות והנגישות הם עצם המחלה, כי הם אלה שמזינים בפועל את הכימיה שיש במח. הגוף באמת עובד עפ הפילוסופיה שלך, אבל השכל והמוסר לא.
היחס של אנשים בשכל למעשים מיניים הוא מה שמניע אותם לנצח את האובססיה. הבעיה מתחילה כשיש דיסוננס רדיקלי בין הגוף והרגש לשכל והרצון. כשמנסים להילחם ראש בראש ברור שהגוף יכריע ולכן האסטרטגיה צריכה להיות עקיפה בתור התחלה.

wannaStop כתב on 08 ינו' 2019 17:12:

1. "שקר" זה מילה חזקה מדי שאני מהסס להשתמש בו
אני לא חושב ש-12 הצעדים מחלישים את האדם, וזה בדיוק מה שמוזר - כי הם תוקפים אצלו יסודות לכאורה חיוניים, ובכל זאת הוא מצליח לעלות למעלה, ממש נס מוזר שכזה.
זה כמו שאני יתחיל לומר לאנשים שהידיים שלהם הם בעיה ולא פתרון וידיים זה מחלה שיש להיפטר ממנה, ובזכות זה לאנשים הללו יש שרירי זרוע מפותחים ומפוסלים, זה על רגל אחת מה שקורה בתוכנית 12 הצעדים. וזה ממש מוזר.

2. מסכים שצריך לדאוג להרגלים ואז לחשיבה, לגמרי מסכים.

לא מסכים שזה מלחמה של הגוף מול המוח, זה מלחמה של המוח מול המוח

האתגר כמובן הוא לאתר את התבנית חשיבה שהתחילה את ההתמכרות, הרי אף אחד לא קם בבוקר ורוצה להיות מכור שהוא יהיה גדול, אז איך זה קורה פתאום ? 
התיאוריה שלי שכל מכור התחיל בגלל שהוא תפס את החיים בצורה מסויימת: העונג הוא הדבר הראשי.
אני זוכר את החיים שלי בישיבה הקטנה - כל היום היה ניסיון לתפוס כמה שיותר מההורמון דופמין - דרך הערכה מחברים, מרבנים, קבלת ציונים, פוזות, משחקי מחשב ועוד ועוד, פורנו פשוט היה ההמשך הטבעי של הדרך הזאת, ועד היום אני לא מבין איך בדיוק אני אמור להפסיק את הדרך הזאת, איפה כפתור הכיבוי ? איך מחליפים ערוץ למחשבה שחושבת מעבר למנת דופמין ואיך להשיג אותה, איך אני יכול לשבת ולעשות את הדברים שאני יודע שאני אוהב, אבל לא מסוגל לעשות אותם פשוט כי אני אוהב אותם, אלא חייב להמציא איזה דרך מורכבת שכוללת דופמין בשביל לבצע אותם ?

זה ממש נהיה אוטומט - אני חושב לעצמי "אני חושב שלימוד תורה זה חשוב", ואיזה קול בתוכי אומר "אז מה ? מה אכפת לי ? 'חשוב' זה חרטוט " ואז אני חושב "אם אני ילמד תורה אנשים יעריכו אותי יותר", ואז הקול בתוכי אומר "ואם אנשים יעריכו אותך יותר אז יש פה הזדמנות לדופמין ? מעולה ! עכשיו אני מוכן לשבת ולהקשיב מה זה ה"תורה" הזאת"

אהבתי מאוד לקרוא את הניתוח שלך.
זה כנראה שגוי מיסודו. אולי אתה לא מכור, אז לא תבין אותנו. או שאתה מכור בהכחשה. 
רוב התשובות זה קשור איכשהו לאנוכיות שהוא לב הבעיה שלי. אבל איך אני יסביר לך? לא יודע. 
בשבילי בכל אופן זה עובד. מי שמעוניין לקבל את מה שיש לי, היד שלי תמיד מושטת לעזרה.
אני זמין טלפונית (או בפגישה פיזית).

יום שפוי ונקי לכולנו. 

נתן 01 כתב on 09 ינו' 2019 18:03:

חהחה הלוואי ואתה צודק, הלוואי אלף פעם ואתה צודק ואני לא מכור
אבל אני מכור

זה יפה שאתה מוכן לתת את מה שיש לך, אבל אם אתה לא מסוגל להסביר את מה שיש לך, איך זה שווה ? 
הרי היסוד של היסודות של מה שאמרת לוקה בחסר - אולי הוא מרפא, אבל הוא לוקה בחסר,
יש הרבה מאוד דברים לא טובים שנפתרו על ידי דברים לא טובים אחרים, אז מה עשינו פה ?

למשל - אפשר להכריז במדינת ישראל על מצב חירום - כל גבר יוכרח לקבל מכנס מיוחד ממתכת שאסור לו להסיר בלי המפתח של המשרד לענייני מכנסיים, וככה כולם יהיו נקיים, זה פותר את הבעיה יופי - אבל היסוד שלו לוקה בהמון בעיות.
כנ"ל תוכנית 12 הצעדים - אני לא טוען שהיא לא עובדת - שהרי לכאורה היא כן. מה שאני טוען זה שהיסוד שלה מתחיל מהנחות יסוד לא נכונות ולא בריאות.

robinhood כתב on 08 ינו' 2019 23:54:

1. הם לא שינו שום דבר מהותי בתוך עצמם. הם העבירו את הכניעה מגורם אחד לגורם אחר. הפסיביות נשארה. לכאורה גם ההפסד, אלא שהם בוחרים למי להפסיד.
זה נהדר, זה טוב מאוד, אבל מגיע לדעתי מתוך מקום רע בנפש, ועד כמה שלמדתי אז גם שקרי בתורה. זה טוב ורע שמשרתים בערבוביא. ברור שתכל׳ס האדם לא נופל, ונמצא במקום רוחני אחר לגמרי וגם במקום מעשי בחייו אחר. לכן אני לא פוסל את התכנית, אבל לא אוהב אותה.
זו מדרגה נהדרת. התוצאה טובה ואמיתית.

2. אם מח וגוף קשים לך אז אתה יכול להמיר את זה לשכל וחומר. שכל מול דחף.

ההאדם מחפש איך להיות חי יותר, איך להופיע את עצמו יותר, את חייו. דופמין מעניק לאדם את התחושה הזו. ספורט אקסטרים נותן לאדם תחושה של חיים, של הגעה לקצה, של שבירת הכבלים היומיומיים. זה הכמיהה של האדם. חיים.
כשטתה מקבל כבוד, אתה נהיה בעל ערך, אתה מרגיש חשוב, מרגיש משמעות, מרגיש בעל יכול, בעל מסוגלות.
אתה חכם ואז אתה מרגיש שליטה במציאות. אתה עושה מה שאתה רוצה, המגבלות על חייך דוהים. הדופמין אחראי בגוף על מה שהתרחש ברוח, בנפש. התאווה ששייכת במהותה לכח החיים, להוספת חיים, ללידה, משחררת את אותו דופמין - הרי הדופמין הוא חיזוק חיובי דהיינו דבר שגורם לך לחיות יעוגן כטוב אצלך וממילא תחזור אליו.
בקשת העונג היא חלק מהשגת הטוב שלך, מהרחבת הגבול של חייך.
כאשר הגוף מאבד את הסדר הטבעי שלו אז קשה להחזיר לשכל את השליטה על המערכת. אדם צריך לפתח בקרבו את ההבנה של החיים, של הטוב, של האדם וחנתב את חייו לשאיפה אמיתית לטוב אמיתי. בסוף התאווה נותנת חיים ותחושת עונג (אין פסול להנות מדבר שהוא טוב) אבל זה מוגבל. שליטה בזה תאפשר לאדם לממש את עצמו בעצמיות שלו, במטרות גדולות, ברוחב חיים ובעושר של יעדים, יכולות, כוחות. החירות להתמיד בחתירה לחיים גדולים היא הרווח האמיתי של ההתגברות על היצר.
השכל צריך לקבל את המקום העליון בתוך האדם, ומתוך חשיבה והתבוננות הרצון ילך ויתחזק ומאליו תרצה ותחפש איך לחיות חיים גדולים יותר מאשר כניעה לתאווה.

wannaStop כתב on 21 ינו' 2019 21:28:



מעניין, אתה אומר בעצם שלדופמין יש בעצם מטרה מאחורי כל מה שהוא עושה - המטרה שלו היא להוסיף חיים, זה המשמעות מאחורי כל התאוות והתשוקות וההתעלות שאני מרגיש באמצעות הדופמין - זה הניסיון של המערכת להשיג יותר חיים,

זה תיאוריה יפה , אבל היא לא עומדת במבחן המציאות - כי כל יום ויום, מיליוני גברים מאבדים זרע, כלומר, חיים, מול תמונות של נשים שאין ביכולתם להכניס להיריון ולכן להביא להם חיים נוספים, אז לכאורה המערכת של מציאת החיים הזאת מקולקלת לגמרי.

אני טוען שהדופמין הוא סיבת עצמו, לא משהו שמנסה לחפש מטרה נוספת מעבר לכך, אני אומר שיש פה דיאלוג - בין שני חלקים בנפש, החלק שקובע שהתענוג הוא הערך הגבוה ביותר, והחלק שטוען שרגש הוא הערך הגבוה ביותר. ולשניהם יש עוצמה חזקה ושווה בנפש האדם.

אם לאנשים לא הייתה תביעה לזה אז הם גם לא היו משתמשים בכח הזה באופן שגוי.
הכח הזה קיים בנפש כדי להוסיף חיים, הגוף כולו פועל אחרת לגמרי עם הרבה עוצמה, זה עצמו מישור של חיים. האדם עצמו נהיה חי יותר, גופנית.
כאן נכנס השכל ודן, אדם יכול להשתמש בזה להוספת חיים מחוץ לו עצמו ויכול להשתמש רק לצורך תחושת חייו הפרטית.
אדם יכול לנתב להוציא את כח חייו רק דרך זה או לשחרר את זה באמצעות שאר התכונות שלו והצדדים של אישיותו.
יש איזו מזיגה בין 2 אלה.
התכלית היא להוסיף חיים, לאדם נשארה הזכות לבחור איך לבטא את זה.
לכן זה חטא בעצם, כי האדם עושה בזה שימוש הפוך מהתכלית. רק לצורך עצמו.
אין שום תועלת מזה לעולם החיים כולו, לריבוי חיים בעצם.

wannaStop כתב on 22 ינו' 2019 21:03:

לא הבנתי מה הנקודה שלך..

האדם מחפש שיהיה לו טוב.
בריא זה טוב. חזק זה טוב. עשיר זה טוב. ציונים גבוהים זה טוב. שוקולד זה טוב. ספןרט אקסטרים זה טוב. לעזור לעיוור זה טוב. לתת צדקה ואוכל זה טוב. לקדם את החברה זה טוב.
בעולמנו כל דבר שהוא טוב הוא קשור לתוספת חיים, לריבוי של חיים. הוא מאפשר לחיים להופיע.
מין נותן תחושה טובה, וגם מביא ילדים. יש בזה טוב מצד התוספת וטוב מצד הריבוי.
עונג הוא רק אחד הדרכים להרגיש טוב, עונג הוא טוב.
הבעיה היא כשהאדם מצטמצם לטוב קטן.
אני פשוט טוען שהטוב הוא מרכז החיפוש של האדם. הוא המטרה.

wannaStop כתב on 24 ינו' 2019 12:02:

טוב...
אז מה המסקנה שלך מזה ? איך תפעל שונה עכשיו, מהרגע שנגלו לך התובנות הללו ? מה הוסיפו לך התובנות הללו ?

אני יכול להביא מסקנה אחת ממה שאתה אומר ותקן אותי אם אני טועה: שאם האדם יבין, באמת ובתמים, ש"טוב" בכמות רבה יותר נמצא במקום שאיננו פורנו, אז הוא יפסיק לראות פורנו.
וכל הסיבה לכך שאנשים נמצאים בפורנו, הוא שהם לא מבינים את ה"טוב" שיש במקום אחר.

אם המסקנה שלי נכונה, איך אתה הולך להסביר לעצמך ? 

קקודם כל הפילוספיה הזו שונה לגמרי משלך, כי שלך בעצם משאירה אותך בספק לגבי עצם ההחלמה, אם בכלל.
אצלי זה ברור. ההבנה הזו גורמת לי לכוון את כל החיים אחרת, המוטיבציה שלי גודלת, אני לא נלחם בטבע שלי אלא לומד ומתרגל את הניתוב שלו.
זה לא תרופת קסם ולא תקופת קסם. כבר אמרתי שזה מאבק בין שכל לרגש. אני חושב שככל שהשכל יקבל יותר מקום אז הנגזרות להתנהגות יהיו טובות יותר.
אני מבין לגמרי למה באסה ועצב יגרמו לי ללכת לחפש את התאווה. למשל.
ובכל מקרה, הבעיה הזו נהייתה התמכרות ולא רק בחירה שנובעת מהשכל, באמת המטרה היא לחזור למקום שהשכל יכול לבחור. הגוף תמיד יישאר רגיש, אבל יהיה לי כח להחליט.

נראה לי קצת מבולגן וקצר, אני מקווה שאתה מבן.

wannaStop כתב on 24 ינו' 2019 17:11:


1. הפילוסופיה שלי לא מטילה ספק באפשרות להחלמה

2. אתה חושב שהתאווה וההתמכרות היא בעצם חיפוש אחרי הטוב, שנתקע, כי הגוף שלך סובר שהוא מצא את הטוב, ואילו השכל שלך יודע שיש עוד הרבה דברים טובים הרבה יותר מעבר לפינה. ופשוט צריך ללמד את הגוף ולשכנע אותו שיש דברים הרבה יותר טובים מעבר לפינה.

הבעיה היא שמבחינת הפילוסופיה שלך אין בעיה, התמכרות זה לא ביג דיל, ההתמכרות היא "טוב קטן", דברים אחרים זה "טוב יותר גדול", אין באמת הבדל. אין זעזוע מההתמכרות, כי זה פשוט "טוב קטן".
הזעזוע מהתמכרות זה כמו להזדעזע ממישהו שמרוויח רק 6000 שקל בחודש במקום 30,000 שקל, אין בזה שום דבר "מזעזע" או "נורא" - יש אנשים עשירים ויש פחות עשירים. 
אף אחד לא "מזדעזע" מאמירה של "אני מרוויח 6000 בחודש", אבל הוא כן מזדעזע מאמירה של "מישהו היכה אותי באכזריות" לדוגמא. מבין את ההבדל ? 
מה שאתה אומר סותר את התחושה הבסיסית של המכור, שמרגיש שמתי שהוא נופל, הוא עושה משהו מאוד לא בסדר. לא "טוב קטן"

3. לפי דעתי, המאבק הוא לא בין שכל לרגש, כי השכל הוא ניטרלי - השכל הוא כמו המחשב שיש לך בבית - אתה רוצה פורנו ? תיגש לגוגל וה"שכל" במחשב שלך יימצא, אתה רוצה ללמוד תורה ? ה"שכל" במחשב שלך יימצא. 
לשכל אין דעה משלו - לרגש יש דעה, ולתאווה יש דעה.

כי נניח למשל שהשכל הבין לבד שיש מגדל גבוה, ואם אדם ייפול ממנו אז הוא יעבור את התהליך ששמו "מיתה" - האם יש לשכל דעה אם ליפול מהמגדל או לא ? ממש לא.
אבל לתאווה יש - אם האדם ייפול מהמגדל, אין תאוות יותר, לכן התאווה מחליטה שליפול מהמגדל זה רעיון גרוע.